פלורידה היפה – טיול טבע בחורף 2022

אז נתחיל מההתחלה – מיאמי. יומיים במיאמי אמנם לא מקנים לי היכרות עם העיר ופרבריה הבלתי נגמרים. רבים באים למיאמי רק כדי לצאת להפלגה לאיי בהאמה אבל גם לעיר עצמה יש מה להציע. אני לא אתעכב הרבה על העיר רק אמנה מקצת מהמקומות שביקרתי בהם או שמוכרים למטיילים: מיאמי ביץ' וחופיה. הנקודה הדרומית של מיאמי ביץ' – סאות' פוינט. דרום מיאמי ביץ' – סאות' ביץ' על שלל בתי האר-דקו (אישית, לא הבנתי מה האטרקציה הגדולה בהם), הדאון-טאון של מיאמי וחזית המפרץ (Bayside), שכונת ווינווד (Wynwood) על שלל הגרפיטי שלה, אזור הוואנה הקטנה עם האווירה הקובנית שלה ושמורת קי ביסקיין (Key Biscayne).

כמה טיפים: למגיעים בטיסה – אפשר ורצוי להגיע לעיר באוטובוס. בעיקר אם אתם משתכנים במיאמי ביץ'. זה פשוט, מהיר וזול. עם אוטובוס אחד בנסיעה של רבע שעה (ללא פקקים) מגיעים למיאמי ביץ' (קו 150 או J). צריך לקחת את הרכבת הפנימית של שדה התעופה למסוף האוטובוסים. אם אתם שוכרים רכב – בבדיקה שעשיתי יצא לי חצי מחיר לשכור בעיר עצמה לעומת שדה התעופה. זה כמובן יכול מאוד להשתנות ושווה לבדוק. תחבורה ציבורית – עדיף להתנייד בה בתוך העיר. להיפטר מהרכב השכור זה מטריד ויקר. שעת חניה עולה לא מעט, ומשתנה מאזור לאזור בעיר וכן באיזה סוג של חניה אבל זו הוצאה משמעותית. חפשו תמיד את החניון העירוני ולא את הפרטיים. לפעמים הם ממש צמודים והם זולים יותר. תחבורה ציבורית עולה $2.5 לנסיעה. פשוט מצמידים כרטיס אשראי למסוף באוטובוס בצמוד לנהג. יש גם תחבורה ציבורית בחינם – ברכבת העילית במרכז העיר (Metrorail) ו-3 קווי טרולי במיאמי ביץ' באטובוסים ישנים מעוצבים.

מי שמחפש אוכל כשר, לא יתקשה בעיקר באזורים הקרובים לחוף, כמו מיאמי ביץ', Surfside ועוד.

יום 1 – נסיעה של פחות משעה דרום-מערבה מביאה אתכם לפתח שמורת אוורגליידס (Everglades). זוהי שמורה לאומית מיוחדת. פנינה עולמית שבזכותה הצליחו לשמר טבע ייחודי וללא שימור האזור ומניעת התרחבות מטרופולין מיאמי, היה נכחד על כל החי והצומח המיוחדים כל כך. אבל השכל גבר לפני כ-80 שנה והוכרז על ידי הנשיא טרומן כשמורה. שטח השמורה הוא כשליש מגודל מדינת ישראל. ולכן ראוי להקדיש כיומיים לשמורה. הכניסה הראשית נמצאת בסמוך לעיר Homestead. ישנו מרכז מבקרים (על שם Ernest Coe) דקה לפני הכניסה.

אפשר להתייעץ שם עם הפקחים החביבים. הכניסה עולה $30 לרכב. תשמרו על הקבלה! (אנחנו נכשלנו בכך ושילמנו גם למחרת…) התשלום תקף למשך 7 ימים תמימים. התחנה הראשונה היא Anhinga Trail.

אנהינגה היא ציפור דומה לקורמורן שתראו הרבה באזור. ישנם מספר פעמים ביום סיורים מודרכים עם פקחי השמורה (ריינג'רים). אנחנו הצטרפנו בשעה 10:30. אנחנו ממליצים כי המידע הוא מעניין. למשל, הפרכת המונח ביצה לגבי השמורה. באנגלית האזור מוגדר כ-Wetland ולא כ- Swamp.
מהי כמות הגשמים שגורמים לתופעה. מי הם האליגטורים והאם הם מסוכנים (הם לא… אבל אל תנסו). ועוד הרבה ככל שהזמן מתיר. מדובר בסיור של שעה. השטח מונגש וההליכה היא קלה, על שבילים וגשרים וכנראה כבר כאן תפגשו את האליגטור הראשון. לא מובטח. אנחנו פגשנו בו חייכנו זה לזו ואפילו הצטלמנו. אל דאגה – ממרחק בטוח. אבל לא רק אליגטורים. בכניסה לשמורה חיכתה לנו עדת נשרים שחורים וקטנים למדי, יש לציין.

לא הציפור הכי עדינה בשכונה. עופות מסוגים שונים – אהינגה, כמובן, אך גם קורמורנים ומגוון של ציפורים. אין מדובר בלהקות גדולות אלא בפרטים. ישנה צמחיית מים מאוד אופיינית ורבה מאוד כך שהכחול והירוק שולטים בכל מקום. העין שלנו לא שבעה מהמראות הללו. מה גם שהמים צלולים כבדולח. וזה מה שכל כך יפה ומיוחד. בקלות רואים את הקרקעית ואת הדגים. למקום זה אפשר להקדיש כשעה.

אנחנו המשכנו דרומה את כל הדרך עד לחוף האוקיינוס, למעשה מדובר בנקודה הדרומית ביותר בחצי האי פלורידה, ולמען האמת, בארה"ב היבשתית כולה (להוציא את איי ה-Key). קוראים לאתר – פלמינגו. אבל כיוון שהדרך לשם ארוכה ישנם עצירות מספר בדרך:

Long Pine Key Nature Trail, Pa-Hay-Okee Lookout Tower, Mahogany Hammock Trail, West Lake View Point

ועוד מספר נקודות עצירה. אפשר להיות ספונטניים ולעצור בעוד מקומות או בפחות. כל המקומות נגישים, מסודרים, נקיים (שימו לב, לרוב אין פחי זבל בשל בעלי החיים. קחו את האשפה איתכם, וגם את ההרגל להשאיר הכל נקי כמו בבראשית קחו הביתה לארץ הקודש…), ומקסימים. בכל אתר יש גשרים מעל המים ובתוך הצמחיה המגוונת (עצי מהגוני, אורכיד וצמחיית מים אין סופית.

עצים קרחים המשווים מראה יוצא דופן לנוף, נהרות עצומים שלא נראים כנהר בשל השטח העצום והזרימה האיטית כל כך). כל עצירה יכולה להיות קצרה כי המסלולים אורכים כרבע שעה נטו כל אחד. קליל ומקסים. אם תהיו בשעת השקיעה גם תזכו למראה מיוחד. למי שחושש ממפגש עם אליגטורים – אין כל חשש כי כל האתרים מוגבהים ע"י גשרים (Boardwalk באנגלית). אנחנו לא ראינו אפילו זנב אחד לרפואה. גם לא פגשנו בהרבה אנשים. לרוב היו רכבים בודדים בכל נקודה. הדרך ממשיכה דרומה לכיוון פלמינגו. הנסיעה קלה, ונעימה. בקושי נעים רכבים על הכביש הדו סטרי אבל המצוין.

בפלמינגו ישנו מרכז מבקרים (כעת, 2022 בבניה ולכן ישנו קראוון) וכן חנות בה ניתן לשכור קיאקים ולצאת לשיט. מחירים החל מ-$30 ומעלה לאדם. המקום אמנם נקרא פלמינגו אבל העוף הזה כבר אינו נמצא שם (תוכלו למצוא אותו דווקא אצלנו בבריכות המלח צפונית לאילת) מזה שנים רבות כפי שהוסבר לי במרכז המבקרים. אנחנו באנו למצוא קרוקודיל, ונכשלנו… זהו אחד הדברים המיוחדים במקום.

מלבד הטבע הקסום המקום מתייחד בהיותו נקודת הממשק ה(כמעט) יחידה בין אזור המחיה של האליגטור ובין זו של הקרוקודיל. הקרוקודיל גדול יותר, ראשו מחודד יותר והוא גם הרבה יותר מסוכן! גבול התפוצה הצפוני שלו נמצא כאן. אמרו לנו בדיוק לאן ללכת לחפש אותם – מול עמדת הקיאקים, מעבר לסכר בצד שמאל למטה – אבל כנראה הקרוקודיל לא קיבל הנחיות כל כך מדוייקות כמונו ולא מצא את המקום 🙂 אכזבה. אולי היה לו קר מדי באותו יום. בכל מקרה יש יותר מפרט אחד שם לרוב. מי שממש רוצה יכול לעשות מסלול רגלי צפונה מהמרינה במסלול לא מעגלי ולמצא את שני סוגי צאצאי הדינוזאור במקום אחד. אנחנו ויתרנו. אבל במעגן המרינות הסתובבו להם מספר פרות ים ביישניות. עוד עליהן – בהמשך.

כמו שציינתי ניתן לצאת לשיט של שעה וחצי או לשכור קיאק ולצאת לשיט בין עצי המנגרובים הרבים שבים הפתוח. ניתן לצאת למסלולים רגליים לאורך החוף ובצד הצפוני של האתר וכן להישאר ללינת לילה באתר הקמפינג. המקום עצמו גדול, מסודר (יש פחי זבל. לא לדאוג :)), נקי (זה כבר מובן מאליו בשלב הזה) ויפה. פשוט יפה.

הבעיה היחידה, הדרך היחידה משם היא אותה הדרך שבה באתם. את כל הכביש הארוך חזרה לכניסה לשמורה ולעיר Homestead. שעה וחצי נסיעה נעימה. כזכור, אפשר לעצור בדרך. שימו לב, אנחנו עצרנו קצת לצלם באחת מבריכות המים ואם לא היו מסבים את תשומת ליבי מספר מטיילים שעצרו כמוני, הייתי כמעט דורך לו על האף. לו – האליגטור… לא בדקתי איך החויה אבל נהניתי מהשלווה בה הם אמרו ומהתגובה הרגועה שלי. בסגנון – "אופססס. סורי…"

עוד הערה כללית – אין קליטה סלולרית ברוב הכביש הפנימי של השמורה. גם אין תחנת דלק. בכלל, בכל פלורידה בכבישים הלא-ראשיים יש בעיה של חוסר קליטה. כדאי להוריד מפה של גוגל למצב אוף-ליין למקרה שתזדקקו לצורך הניווט. זו בהחלט נקודה חשובה בטיול. אנחנו נתקלנו בבעיה בעיקר עם T-Mobile וקצת פחות עם AT&T אבל הטוב ביותר הוא לשלב כך שאם אתם לא לבד לכל אחד יהיה SIM של מפעיל סלולרי אחר.

את הלילה בילינו ב- Homestead. למרות חששי שהאזור יהיה מתויר ולא יהיו מקומות פנויים, אין כל מקום לחשש. גם לא צריך להזמין מראש. נכנסים לאתרי הזמנה באינטרנט ומזמינים היכן שאתם רוצים להישאר באותו הערב. מניסיון, לוקח להם כמה דקות מרגע ההזמנה עד לקליטתה במחשב של המלון (כרבע שעה). מחיר ממוצע ללילה מתחיל מ-$85 ומעלה למוטל ברמה טובה. אבל יש מקומות יקרים יותר (כמו Naples או במרכזי הערים). אל תתפתו להמשיך מערבה כי אין מלון ואין תחנות דלק בכל הדרך מ-Homestead מערבה לחוף המערבי. תישנו ותדלקו. עוד טיפ – עיצרו במרכז המבקרים של הומסטד להצטייד בקופונים לאטרקציות (ולרכוש בו מה שתמצאו לנכון).

יום 2 – למחרת התחלנו את הדרך מערבה למרכז שמורת אוורגליידס. בדרך עצרנו לשיט ב-Airboat, אותן סירות מהירות עם פרופלור גדול ששטות בביצות. יש הטוענים שהן גורמות לנזק לצמחיה ולחי ולכן שאלתי ביום הראשון פקח בשמורה, אבל הוא שלל זאת ואמר שהכל מפוקח ואינו מזיק. הניח את דעתי. שמירה על הסביבה חשובה בעיני מעוד רגע של הנאה. אבל, זו בהחלט הנאה. המהירות גבוהה. הרוח בפנים נהדרת, והתחושה של טיסה – שיט היא אינה רגילה. וכמובן המראות. המישור האין סופי של מים וצמחיה. לעיתים הנהג – השייט עוצר ומסביר ומפגיש אותנו עם – אליגטור מזדמן, עם ציפור מיוחדת, צמחיה יחודית או סתם לתת רגע של דממה בערבות המים.

הסיור אינו ארוך (פחות משעה) אך בעיני מספיק לשם הרגשת החוויה. מחירים החל מ-$30 לאדם (לא כולל מיסים – 8% וטיפ שהם אינם מתביישים לבקש). בסיום אפשר להצטלם עם המשיט ואליגטור קטן למזכרת. יש מספר מקומות לאורך כל הדרך מערבה שמציעים את השיט. אינכם חייבים לעצור במקום הראשון שתמצאו.

התחנה הבאה היא הכניסה הצפונית לשמורה – Shark Valley. כרישים לא תפגשו כאן, למרות השם אבל מה שתפגשו בוודאות הם אליגטורים. אם ביום הראשון ראיתם אולי כמה בודדים כאן בוודאות תראו יותר. גם לפני הכניסה לשמורה תוכלו לראות כמה בצידי הכביש. ממש מטרים ספורים מהרכב. בכניסה תציגו את הקבלה מאתמול (זוכרים?). כאן ישנה אפשרות לשכור אופניים או לצאת בטיול על רכבת – טרולי, לאורך הכביש הפנימי, או לצאת לטיול רגלי בחלק מהדרך. הטיול הרכוב נוסע כ-10 ק"מ לתוך השמורה. אנחנו בחרנו באופציה הרגלית ולא התאכזבנו. לטיול רגלי מספיקה שעה. הטיול הרכוב לוקח שעתיים. אם אתם עם אופניים – תחליטו במקום כמה זמן להקדיש לכך.

מכאן המשכנו מערבה לצד המערבי של השמורה. זה כביש דו סיטרי שאינו בשטח השמורה עצמה אבל מכאן עד החוף המערבי אין שום תחנת שרות או דלק. קחו זאת בחשבון. הכניסו לתוכנת הניווט – Gulf Coast Visitor Center. זוהי מרינה בעיירה Everglades CIty. האזור הוא אזור נהדר. קוראים לו 10,000 האיים. מהסיבה הפשוטה שיש שם 12,000 איים… (או הרבה יותר. קשה לספור). ארחיב עוד רגע. בעיני העיירה קטנה ומקסימה אבל רק נחצה אותה ונגיע למרכז המבקרים. לא צריך לשלם בכניסה למרינה. מרכז המבקרים הוא סככה בכניסה לחנות. הם מייעצים גם על טיולים באזור כמו Big Cypress (שחלפתם על פניה בדרך מערבה) ועוד. אפשר לשכור קיאק. במקרה זה שימו לב לאן אתם מנווטים. זה לא פשוט גם אם אתם בכושר.

מכיר חבר שכמעט הלך לאיבוד בין אלפי האיים. לאוהבי הריגושים – אפשר לצאת לשיט עד לפלמינגו, הנקודה שהרחבתי עליה אתמול. קחו בחשבון שעות רבות של חתירה. למקצוענים בלבד. אנחנו לקחנו שיט בספינה. 90 דקות של שיט בסמוך לשקיעה. היתה זו בוודאי אחת מגולות הכותרת בטיול שלנו. בעודנו ממתינים לשיט על גדות המרינה היתה להקת שקנאים שעשתה לפנינו מופע דיג קטלני. הם עפים מעלינו וברגע אחד הם צוללים במהירות למים מתנפצים על הגלים ושולים את הדג הנכסף. כך אחד אחר השני.

לא ידענו שזה מחזה נפוץ. בשלב הזה זה הלהיב אותנו. ספינת קטמרן לקחה אותנו לכיוון האיים. האיים למעשה נמצאים בשטח שמורת האוורגליידס בתוך מפרץ מקסיקו הענק. ביננו לבין מקסיקו מפריד כרגע רק הים (וכנראה כמה מאות אסדות קידוח נפט). האיים הם למעשה מקבצים של עצי מנגורבים שגדלים בתוך הים ויוצרים אלפי אלפי איים קטנים וגדולים יותר. גם בשיט זה קיבלנו הסברים מעשירים (עם הרבה הומור על הדרך) וזכינו לראות להקות דולפינים מסביבנו (כנראה לא תמיד נתקלים בהם). חלקם ממש עקבו אחרינו בסקרנות. אני חושב שאנחנו היינו יותר סקרנים ויותר נלהבים. הציפורים הרבות הן כבר חלק מהשגרה שלנו בשלב זה, ואנחנו כבר מזהים את הסוגים. הים צלול ורדוד. הספינה מייצרת שובל מים. השמש נוטה מערבה ויוצרת הילה של אור בצבעי הקשת. הציפורים בכל עבר. המנגרובים ירוקי עד. להקת הדולפינים רודפת אחרינו עם קפיצות מחוץ למים. על חולית גדולה עומדת להקת שקנאים לבנים (בניגוד לאחרים שראינו עד כה) ענקית. קשה לתאר במילים את התחושה והקרבה לטבע שחשים באותם הרגעים. בתור שומרי מצוות ברכנו – ברוך אתה ה'… עושה מעשה בראשית. קשה להתפעל יותר.

אבל חזרה לקרקע. קרקע המציאות… חוזרים לחוף. מודים לצוות הספינה שיצר לנו חוויה כל כך עשירה ומתכוננים למצא מקום ללינה.

במרכז המבקרים המליצו לי להישאר באזור בעיר Naples. יש הרבה אתרי טבע יפים בחוף המערבי. כאן אני רוצה לציין שדרך טובה לחפש אתרי טבע היא לחפש State Park. ישנם עשרות כאלה בפלורידה. אלו פארקים בחסות מדינת פלורידה. בכל אזור יש כאלה והם יפים מאוד, מתוחזקים ביותר, זולים לכניסה ולרוב גדולים מאוד. בנוסף ישנם ה- National Parks כדוגמת Everglades שהן שמורות לאומיות בחסות לאומית של כלל ארה"ב. כאלה כבר יש הרבה פחות.

בשל מזג האוויר הצפוי (גשם ומזג אוויר סגרירי) החלטנו להמשיך צפונה. אך אם תרצו להישאר באזור Naples תרוויחו. קראתי שיש בה חופים יפים בצורה יוצאת דופן. היא מתמודדת על החוף היפה ביותר בארה"ב (גם מול העיר הצפונית ממנה – Sarasota). המשכנו ל-Sarasota.

לשומרי הכשרות – מחוץ למיאמי המבחר מצומצם בהרבה. יותר נכון שאין כמעט מקומות כשרים באזורים אחרים. רק בטמפה מצאנו איזו פיצריה כשרה, וגם היא מחוץ למרכז. יתכן ויש עוד מקומות אבל באופן כללי יש מעט. אבל בכל סופרמרקט יש הרבה מבחר של אוכל בהכשר OU או הכשרים אחרים. לחם גם ניתן למצא אבל לעיתים צריך קצת לחפש. באורלנדו יש גם מספר לא מבוטל של מקומות כשרים כולל מקומות בהם ניתן לקנות אוכל לשבת. רצוי להזמין 24 שעות לפני שבת.

יום 3 – בשל הספונטניות של היעד Saradota לא היינו מוכנים כראוי ולמחרת הלכנו The John and Mable Ringling Museum of Art. אפשר להיכנס למוזיאון האומנות שנחשב לאחד החשובים בארה"ב ויש בו יצירות רבות מאוד ביניהן של פול רובנס. יש גם מוזיאון לקרקס וגן פסלים. ימי שני הכניסה בחינם. ניתן לרכוש כרטיס למוזיאון או להיכנס ל- Ca' d'Zan שזהו ביתם של בני הזוג רינגלינג שנמצא במתחם המוזיאון. ישנו גן גדול ומטופח המוביל לאחוזה. זוהי וילה בסגנון איטלקי שבנויה על קו המים. אפשר לרכוש כרטיס להיכנס לוילה ולראות את סגנון החיים של הזוג או להנות מיופי הגנים והמיקום היפה על גדות המפרץ. הזוג רינגלינג הטביע את חותמו על העיר לפני כ-100 שנה ואכן זהו אתר ראוי מאוד לביקור.

בהמשך נסענו למרכז העיר לכיוון המרינה. זו עיר יפה ומטופחת וכנראה גם בה יש חופים מהיפים בארה"ב, אך מזג האוויר היה סגרירי ולא הותיר מקום לנסיעה לחוף. נשארנו ב- Bayfront Park שצמודה אליו מרינה עם יאכטות ענק. מקום נחמד לטיול קצר ורגוע.

בהמשך היום הצפנו לטמפה (Tampa). מזג האוויר לא השתנה וגם הספנטניות. כיוונו את עצמנו לאזור ההיסטורי ל-YBOR City. אלה מספר רחובות ישנים בה החלה העיר. המקום משווה אווירה קובנית. בסגנון הבניה, בחנויות הטבק בהן מגלגלים סיגרים קובניים, הדגלים וסמלי הפיראטים בכל מקום. גם תרנגולים שמשום מה מסתובבים ברחוב וכן רכבת טרולי עתיקה שנוסעת על מסילות משווים לאזור אווירה מיוחדת. אני מניח שבשעות הערב המקום שוקק חיים יותר. עם הטרולי אפשר לנסוע בחינם לעיר התחתית. היא עוברת כל רבע שעה. ירדנו לכיוון הנהר כדי להרגיש קצת את הדופק של העיר על קו המים. לעיר יש הרבה מה להציע אבל כנראה זה ימתין לביקור הבא. טמפה היא מטרופולין גדול עם 3 מיליון תושבים שמחובר עם העיר השכנה סט. פטרסברג שנמצאת מעבר למפרץ ומחוברת בגשרים. גם בה יש מרכז עיר היסטורי ומעניין.

יום 4 – נסיעה צפונה למחוז Levy לכיוון Manatee Springs. כשעתיים וחצי נסיעה רצופה. בשלב מסויים הדרך הופכת להיות ממש נעימה. מגיעים לאזורים הכפריים בהם יש חוות יפות. סוסים ופרות רועות באחו. פסטרוליה ורוגע. בשלב מסויים בנסיעה בכניסה לאחת החוות תפס את עינינו דגל יפה שמונף לצד דגל ארה"ב… דגל ישראל. כחול – לבן. האם יש קשר לכך שהמחוז נקרא על שמו של לוי? כנראה שלא (אגב, דייויד לוי היה סנאטור מטעם פלורידה באמצע המאה ה-19. למעשה הסנאטור היהודי הראשון בארה"ב ועל שמו נקרא המחוז). סביר להניח "סתם" אוהבי ישראל. טוב שיש גם כאלה. הגענו למעיין. משאירים $6 לרכב דמי כניסה. גם כאן, הכל נגיש ומסודר. נגשים אל המים ועולים על הגשר (Boardwalk). מיד מבחינים בריכוז של פרות ים מטרים ספורים מהגשר. פרות ים נקראות – Manatee באנגלית ועל שמם נקרא המעיין. הוא נקרא גם תחש ים ורוב השנה הם חיים בים, אך בחודשי החורף הם עולים במעלה נהרות פלורידה להתחמם בהם וזו ההזדמנות להפגש עימם. הזדרזו – הם נמצאים בסכנת הכחדה! לצערנו הרב. מדובר ביצורי ענק שגודלם עד 4.5 מטר. הם צמחוניים ועדינים. הם עולים מידי כמה דקות לרגע לנשום מעל פני המים אבל לא ניתן ממש לראות אותם בצורה ברורה אם לא שטים או שוחים לידם. יש הוראות כיצד לחתור בסביבתם מבלי להפחיד או לסכן אותם, אז שימו לב, אם אתם שטים. אגב, לא היו בפארק שירותי השכרה של כלי שיט. הכל היה סגור. אז צריך היה להסתפק בהליכה או … בבגד ים ושנורקל. אבל בינתיים הולכים על הגשר עד לשפך המעיין אל הנהר. זה מרחק קצר של 150-200 מטר של הליכה נינוחה אבל מקסימה בתוך חורשה קסומה. המים מסביב בצבע טורקיז משגע. גם כאן המים שקופים כמו קריסטל.

קשה להאמין. ישנה תופעה מיוחדת של שורשי אוויר שיוצאים מתוך המים בצורת קוצים וזה רק מוסיף למיוחדות. הסנאים עושים מופעי אקרובטיקה וכשמגיעים לנהר גם ניתן לחזות על העצים החשופים בלהקה של עשרות או יותר נשרים שחורים. סימפוניה של הטבע. הללויה! הנהר עצמו גם מרשים אותנו. איננו יודעים את שמו אפילו (שמו Suwannee והוא נהר של כ-400 ק"מ המתחיל בג'ורג'יה) אבל הוא מרשים מאוד. הוא רחב מאוד. בשיחה עם תושב מקומי בהמשך היום הוא אמר לי שזה לא רציני. הוא זוכר את הנהר במפלס גבוה בהרבה (הלוואי עלינו כזה נהר), ואכן גם בשמורה זו וגם במקום אחר ראינו את השילוט עד היכן הגיע קו המים בשנים מסוימות. מעניין שהשיא היה בשנת 1948… האם אולי יש קשר נסתר בין מחוז לוי בפלורידה למדינת ישראל? חזרנו למעיין. ישנו אזור לרחצה ואכן יש כמה משוגעים שרוחצים בקור הזה. יש אפילו זוג צוללנים שהגיעו עם כל הציוד כאילו הם הולכים לצלול בשונית האלמוגים הגדולה של אוסטרליה ולא במעיין של 2 מטר עומק :), ויש גם אחד שהגיע בטיסה טרנס אטלנטית כדי לראות Manatee ובגלל שקצת קר הוא יפספס?? אז נכנסתי למים. לא כל כך נורא למרות הקור בחוץ. להפתעתי הצוללנים צללו לתוך בור גדול של 10 מטר, אבל פרות הים לא היו שם… אל דאגה פגשתי בהם בהמשך המעיין אבל שמרתי על מרחק בטוח כדי לא להבהיל אותן. בהחלט חיה מיוחדת ומרשימה. המשכנו בעוד סיור קצר במעבה היער. לא משהו ששווה דיווח.

לא שבענו מראות. המשכנו עוד 20 ק"מ צפונה למקום שנקרא Fanning Springs. גם זהו פארק של המדינה. השטח קטן אבל המראה יפה! בעצם זו נקודה במעלה הנהר. בימים חמים יש שם מקום מוסדר לרחצה אבל הימים לא היו חמים, השעה היתה מאוחרת ומזג אוויר קריר. אבל המקום – ראוי בהחלט. האתר קטן בשטחו. המראות דומים במקצת למעיין מנטי אבל בכל זאת שווה ביקור. יצאו לי כמה תמונות מופלאות משם. השילוב של הירוקת במים עם המים הצלולים שליד, השורשים שבוקעים, צבעי הלבלוב יחד עם העצים העירומים, בעלי הכנף, חיות המים (מנטי תינוק שחה ממש מתחתי. לבד) והיבשה (סנאים בעיקר), השמש שנטתה לשקוע וקולות הג'ונגל – וכנראה גם העובדה שהיינו כבר כמעט לבד שם – הפכו את המקום לחוויתי ומרשים. מומלץ! נגמר עוד יום קסום! איפה נישן הלילה? בדרך החלטנו שנעצור ב-Ocala בדרך דרום – מזרחה. מי שרוצה לראות את גדול מעיינות פלורידה צריך לנסוע עוד כמעט שעתיים לכיוון צפון – מערב ל-Wakulla Springs. אנחנו ויתרנו. ואתם?

יום 5 – התכנון היה להמשיך לאחד המעיינות היפים בעל הריכוז הגדול ביותר של Manatees. מעיין Blue Springs. אבל מחשבות לחוד וביצוע לחוד. גילינו שממש מתחת לאף יש מעיינות יפים בפני עצמן – SIlver Springs. ממש ביציאה מהעיר Ocala לכיוון מזרח. (מי שמחפש אדרנלין ומישהו שיהיה מוכן לקחת את כספו… יש אתר צפונית לעיר שנקרא The Canyons Zip Line and Adventure Park בו ניתן לעשות טיול צמרות בעזרת אומגה מתוחה מעל המים התכולים). אבל אנחנו מתמקדים במעיינות שלנו. שם ניתן לעשות מספר אפשרויות כולל שיט בסירות עם קרקעית מזכוכית וקיאקים ומספר מסלולי הליכה. אם יש לכם זמן – לכו לטייל. בררו בכניסה מהם המסלולים המומלצים וצאו לדרך. אנחנו עשינו מסלול קצר. זה היה יום שישי. גם כאן המסלול נגיש וקל ומבוסס על על גשר עילי. מיד בהתחלת המסלול זכינו לראות מתחתינו בעוד להקת מנטי. עדיין מרגש אותנו. גם כאן המים צלולים וכחולים. אני תוהה – מאיפה הקב"ה לקח את הגוון המיוחד של המים ומדוע הוא העניק אותו דווקא לפלורידה? הפעם הצבע הוא צבע איזמרגד… ירדנו לשכור קיאק. שטנו להנאתנו כשבדרך חולפים על פני שרידי העיירה הישנה ששכנה במקום. חוץ מהנוף, זה מזכיר קצת סצנה ממערבון. רואים את הבאר הנטושה על גדת הנהר ואת השלט עם שם העיירה שטבעה בין העצים. גם כאן עולם החי אינו מאכזב. יותר מזה – הוא מלהיב. אותן ציפורים מיוחדות שפגשנו באוורגליידס נמצאות גם כאן. צבי מים שוחים ורובצים על הגזעים בטור מסודר, ולידן ציפור אהינגה פורשת כנפיים לייבשם. על גדת הנהר לפתע צץ לו אייל שמביט עלינו בתמיהה ובורח למעבה היער ולפתע צד עיננו אליגטור שלא קפא על מקומו אלא קפץ למים לראות מי האורחים שבאו אליו. ברחנו… (למרות שלא היה באמת ממה לחשוש, אבל כבר אמרתי בהתחלה – עדיף לא לנסות). עודנו עוזבים אותו לנפשו אנחנו מרגישים צלליות לבנות מתחת לקיאק – להקת של מנטי. מתחתנו. האם אם הופכים סירות לפעמים? (התשובה היא – לא. גם אותנו הם לא ניסו). כפי שאתם מבינים – כל הסיפור והמקום – חוויה! מומלץ לקחת קיאק לשעתיים.

בהמשך היום הדרמנו לאורלנדו כדי לשבות את השבת בסביבה יהודית. היינו במלון בקרבת בית חב"ד של דרום אורלנדו. כל מי שהיה במקום כלשהו בעולם בבית חב"ד בשבת יודע שזו תמיד חוויה נעימה ומסבירת פנים. בניגוד לכל מי שבא לאורלנדו, עבורנו היא רק היתה תחנה ולא יעד. את אתרי השעשועים השארנו לאחרים הפעם.

כמה מילים על מזג האוויר. ידוע שיהודי ניו יורק, ולא רק הם, אלא רבים אחרים יורדים לפלורידה כדי להעביר בה את החורף. במקום לסבול בקור ובשלג של הצפון הם נהנים מהשמש הנצחית של פלורידה. לא בכדי על לוחית הרישוי של פלורידה כתוב Sunshine State – מדינת השמש הזורחת. אבל אין זה אומר שבכל יום השמש מחייכת ומחממת. מזג האוויר עשוי להיות תנודתי, החל מגשום (לרוב גשמים קלים), קריר, אפור, המשך בשמים כחולים וטמפרטורות נמוכות למדי וכלה בימים של חולצה קצרה וחוף הים. זה עשוי להשתנות מיום אחד למשנהו. כך יצא שבסוף השבוע בו היינו באורלנדו ובתחילת השבוע העוקב הטמפרטורה ירדה ל-0 מעלות (33 פרנהייט) ושמים כחולים. אבל זה היה מחזה נדיר מאוד.

יום 7 (שבת היתה יום 6) – מהסיבה לעיל ויתרנו על ביקור ב- Blue Springs והחלטנו לנסוע למרכז החלל ע"ש קנדי (Kennedy Space Center) שנמצא שעה מזרחה מאורלנדו על חוף האוקיינוס. שימו לב שיש הקוראים למקום קייפ קנוורל אבל זו היא העיירה שמדרום למרכז החלל, כך שבתוכנת הניווט תכתבו את השם Kennedy Space Center (ווייז קצת התבלבל). המרכז נמצא באזור יפהפה על האי מריט שהוא שמורת טבע בפני עצמו, ומי שיכול להקדיש לו עוד זמן – ירוויח. הכניסה עולה בערך $55 לאדם (יש גם מכונות לממכר כרטיסים בכניסה ולכן אין תור של ממש) והמקום שווה יום מלא 9-5 (אבל לא חייבים). זוהי בהחלט אטרקציה ממעלה גבוהה. המתקנים השונים יוצרים את האפקטים ואת הרושם של שיגור בחללית. מלווים את היסטוריית תוכניות החלל של ארה"ב, את המירוץ לירח, את תוכניות שיגור המעבורות לחלל בשלל מתקנים חווייתיים ומושקעים כמו שאמריקה יודעת. עם הקורונה קראתי על בעיות שהיו בהסעות הפנימיות בתוך האתר, אבל אנחנו לא הרגשנו בשום בעיה והכל תפקד כשורה כולל מערך ההסעות שלוקח בנסיעה של רבע שעה למתקן הגדול שמנציח בצורה נהדרת את תכנית החלל אפולו, בו ארצות הברית הצליחה לנצח את ברית המועצות ולהנחית את האנשים הראשונים על הירח. גם לא מסתירים את הכשלונות המרים והעצובים שבדרך. גם בנסיעה הפנימית ניתן לחזות באליגטורים רובצים בשמש ברחבי השמורה. לחדי העין שבכם. כדאי לעצור רגע עם ההגעה לאתר ולראות שאת הדברים המרכזיים לא תפספסו כי יש דברים כמו סרטי תלת מימד שמוצגים רק פעמיים במהלך היום (אגב הסרט על האסטרואידים היה ממש משעמם בעיננו). גם את אילן רמון שלנו לא שכחו בלוח ההנצחה המרשים.

בימים של שיגור חלליות ניתן להישאר ולצפות בארוע. התאריכים מופיעים באתר של המקום (שיגור נקרא Launch). למזלנו נדחה ליום בו היינו שיגור של חללית של Space-X אבל בבירור במרכז החלל הסבירו שהשיגור יתבצע באתר שיגור מרוחק במקצת ואפשר יהיה לצפות בשיגור מפארק בעיירה קייפ קנוורל. השיגור מתוכנן לשעה 18:11 ולכן תכננו את המשך היום כך שנגיע לפני הזמן לעיירה ונתמקם. וכך עשינו. מצאנו חוף ים עם תצפית לאתר השיגור. בררנו עם זוג מקנדה שהגענו למקום הנכון וזכינו להסבר מפורט על כל אתרי השיגור וסתם עוד שיחה נעימה עם זוג שאוהבים את ישראל. השמש החלה לשקוע ואניית תענוגות יצאה מהמעגן של קייפ קנוורל לכיוון הבהמאס. החוף התמלא בינתיים בעוד מאות צופים. צלמים העמידו חצובות וכולנו המתנו בדריכות. עוד אניה החליטה לצאת מהנמל 3 דקות לפני השיגור וחששנו שעם כל גודלה היא תסתיר לנו את רגע השיגור. השעה 18:11. כולנו דרוכים. האם אניה תסתיר או תחלוף. אבל השעה כבר 18:12. מביני דבר כבר מבינים. היום לא יהיה שיגור. ראינו את הראשונים מקפלים ציוד ושאלנו אותם – מדוע? "השיגור בוטל בשניה האחרונה" הסבירו לנו "האניה הראשונה שיצאה לים נכנסה לאזור המסוכן מבחינת השיגור ולכן בוטל השיגור". אכזבה!

המלצה – יש הנוסעים עוד צפונה לעיר סיינט אוגוסטין. העיר העתיקה (במונחים אמריקאיים) ביותר בארה"ב. יש גם הממליצים בחום על העיר דייטונה ביץ'. ישנו גם בית חב"ד חם במיוחד שם, וישנו מרוץ המכוניות הידוע ביותר בארה"ב המתקיים שם אחת לשנה.

יום 8 – לאחר לילה בעיירה מלבורן נסענו בבוקר דרומה לאורך קו החוף. שמורה מומלצת בדרך היא Sebastian Inlet. למעשה כל רצועת החוף המזרחית היא למעשה חוף שמאחריו לגונה ארוכה ששמה Indian River אך למעשה זה לא נהר, אלא שלוחה של הים, אבל מסביב ישנם אין סוף וילות צמודות מים אם אין סוף סירות ויאכטות ברציף. בשלב זה כבר איננו מתרגשים מכל גוף מים, אבל נקודת השפך או ההשקה של הנהר / לגונה לאוקיינוס בשמורה שהזכרתי עדיין עוצרת את נשימתנו. הצבעים העזים, הזרמים המתערבבים זה בזה ויוצרים מערבולות, הציפורים, השקנאים והסירות – כל אלה יוצרות שוב מראה מיוחד כל כך. נקודה מומלצת היא לעלות על הגשר (לחנות בשמורה או במקום בטוח אחר) ולראות את כל הטוב הזה מלמעלה. לחילופין בתוך השמורה לצעוד לשובר הגלים שבקצה הטיילת ולגעת כמעט בשפך. מרהיב!

נסיעה ארוכה דרומה מביאה אותנו אל העיירה Palm Beach העשירה והמקסימה עם שדרות הדקלים שלה, הוילות המפוארות, מכוניות היוקרה, היאכטות במרינה ואפילו החופים הפרטיים של חלק מתושביה. כיף לשטוף קצת את העיניים ביוקרה. סיור רגלי קצר על קו החוף ובשדרת הדקלים לא מאכזב.

אנו המשכנו דרומה, עם עצירת קניות מחוץ למיאמי באאוטלט הגדול ביותר בארה"ב – Sawgrass Mills. לחובבי הז'אנר. החלטנו לבקר ב-Florida Keys ולכן עשינו את הדרך דרומה ל-Homestead. לבעלי הזיכרון, כבר היינו שם בלילה הראשון מחוץ למיאמי. Homestead היא השער לאוורגליידס, ל-קי'ז וגם לשמורת Biscayne.

יום 9 – Florida Keys. שמנו את פנינו לעיירה הראשונה בשרשרת האיים הידועה. מדובר בשרשרת איים של 200 ק"מ ומעלה לתוך האוקיינוס. האיים מחוברים ביניהם בגשרים כך שעד הנקודה המערבית ביותר היא Key West ניתן לנסוע ברציפות כאשר הים נמצא מ-2 הצדדים. העיירה הראשונה היא כאמור Key Largo. אנחנו רצינו להגיע לחופי הים ולכן שמנו בניווט John Pennekamp Coral Reef State Park. בכניסה לפארק ($8 לרכב) קידמה את פנינו פקחית-סבתא חביבה ששאלה לשלומנו ואמרה לנו שיהיה לנו יום טוב אפילו יותר ממה שציפינו כיוון שהמחשב נפל ולכן לא צריך לשלם היום :). אבל השמחה היתה קצת מוקדמת. קודם כל כי $8 הם באמת לא מה שיוזיל את הטיול, ושנית כי עם המחשב שנפל באו גם רוחות לא סטנדרטיות שאילצו לבטל לאותו יום, וכנראה גם יומיים נוספים קדימה, את רוב פעילויות המים. אין הפלגות, אין קיאקים וגם אופנועי ים – רק לטווח מאוד מוגבל. כך שאת השמורה נאלצנו לראות מהחוף. השנורקלים שהבאנו איתנו נשארו בתיק. השמורה עצמה היא קטנה, חוף ים נאה וקטן (החול הוא מיובא כיוון שמדובר באזור של שונית). תמונות יפות עם דקלים על החוף אפשר לצלם אבל זה לא באמת כמו שזה נראה. כך שלאחר פחות משעה היינו צריכים לחשוב על היעד הבא.

נסענו קצת ברחבי העיירה בין הבתים הפונים אל הים. הבתים נחמדים. הסירות שבמעגן הצמוד – מקסימות אבל לתייר אין מה לחפש שם. אין שום גישה לים. הכל נדל"ן פרטי. וזו תהיה האכזבה שלנו מהקי'ז. אמנם נסענו רק שליש מהדרך על לקי ווסט אבל כמעט ולא היתה גישה ציבורית למים. הכל שטחים פרטיים. נאמר לנו שזו ההתפתחות של השנים האחרונות אבל גם שבהמשך הדרך לקי ווסט יש הרבה שטחים פנויים. המשכנו ל-Islamorada. יש שם אזור של גלריות וחנויות ששוכנות בבתים צבעוניים לאורך הכביש הראשי מדרום לו, ומצפון ישנו מעגן יפה עם גישה למים ובו ניתן לשכור סירות ולצאת לשיט. על פי הבנתנו זה גם הצד העדיף למי שרוצה לשוט, כיוון שבצד זה יש יותר איים ולגונות מאשר בצד הדרומי שהוא האוקיינוס הפתוח. המשכנו עד ל-Robbie's שהוא מעגן ובו ניתן להאכיל דגי טרפון ענקיים, אבל אתם כבר מנחשים נכון שגם כאן מזג האוויר לא איפשר את הפעילות. אבל אם לא הצלחנו בפעילויות המים לפחות זכינו לשיחות מעניינות ובאחת מהן סיפרו לנו על ההוריקן הגדול האחרון של 2017. הנזקים היו גדולים מאוד וכל התושבים נסו עם בואו, אבל מה עושים במקום בו יש רק דרך גישה אחת לכולם ליבשת? עומדים בפקק כאשר הרוח נושפת בעורפך, במלוא מובן המילה… וגם פשוט עוברים לנסיעה בנתיב הנגדי כי ממילא אף אחד לא ינסה כעת לבוא לאיים. אז ההוריקנים שפוקדים את האזור כמעט כל שנה בספטמבר הם בהחלט מטרד לא קטן, אבל כפי שסיכמנו בן שיחי ואני – לכל מקום יש את הצרות שלו, וגם לנו לא חסר.

המלצה אחרונה, ישנה שמורת טבע לאומית – האי Biscayne (לא להתבלבל עם Key Biscayne שסמוכה יותר למיאמי). ניתן להגיע ממנו מכיוון דרום דרך Key Largo או מכיוון מערב דרך Homestead. מי שמגיע מהקי'ז כמונו שימשיך צפון-מזרחה לפני החיבור ליבשה. ממש ביציאה מהעיירה. אנחנו באנו מהכיוון השני ולמעשה פספסנו את הסירות האחרונות לאותו יום. השמורה מומלצת מאוד אבל צריך לתכנן טוב יותר את הטיול לשם ממה שאנחנו עשינו.

טיול מהנה!!!