-
פרשת חוקת
- כתבה על הפרשה
פעם אמר הבעל שם טוב: נאמר בדברי חז"ל תפילין של הקב"ה מה כתוב בהם "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" – עם ישראל הם התפילין של ה'.
כשם שבתפילין , מניחים קודם תפילין של יד ורק אח"כ תפילין של ראש, כך בעם ישראל קודמים אנשי המעשה, יד, לאנשי התורה, ראש! אימרה זו , עוררה אצל הרבה יהודים אהבת ישראל גם לאנשים הפשוטים.
סיפר ר' אלימלך מליז'נסק: סח לי המגיד ממעזריטש: "שומע אתה אלימלך, מה אומרים במתיבתא דרקיעא? שאהבת ישראל פירושה: לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור". באמירה זו, החדיר המגיד לתלמידיו עד היכן מגיעה אהבת ישראל, גם לזה שמוגדר כ"רשע גמור".
הוסיף בזה אדמו"ר הזקן מיסד חסידות חב"ד ואמר : "אהבת ישראל היא למגדול ועד קטן כמו אחים ממש – שזוהי אהבה עצמית" .
כל אחד מהצדיקים בדורו, היפנה את תשומת הלב לאהבת ישראל כפי שהוא דרש מעצמו ומתלמידיו. אדמו"ר הזקן שדרש עבודת ה' על ידי התבוננות. תבע מכל אחד להתבונן בנקודה האמיתית שכל עם ישראל הם גוף אחד ממש, כיון שבנים אתם לה' אלוקיכם.
כשם שאדם אוהב את עצמו בטבע, עד ש"על כל פשעים תכסה אהבה" אדם תמיד מוצא תירוצים מדוע הוא צודק במעשיו, גם אם זה לא נכון.
הסיבה לכך היא אהבת עצמו! כך דורש אדמו"ר הזקן מתלמידיו, אהבת ישראל צריכה להיות לכל יהודי מבלי להיכנס לחילוקים, אלא מעצם היותו יהודי הינו אחיך ממש, והאהבה צריכה להיות כמו שאתה אוהב את עצמך עד כדי כך שלא תראה בו כל חיסרון.
מכאן נוכל להבין מדוע אהבה זו היא ההכנה הדרושה לקבלת התורה. התורה, היא כביכול "עצמו" של הקדוש ברוך הוא.
כדברי חכמינו ז"ל על המילה "אנכי" הפותחת את עשרת הדיברות, שהיא ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית, ובעברית = אני את עצמי כתבתי ונתתי.
כדי לזכות לקבל תורה שעצמו של הקב"ה נמצא שם, צריך שההכנה לזה תהיה שיהודים יגלו את עצמם – עצם נפשם וזו על ידי אהבת ישראל אמיתית ביניהם כהכנה למתן תורה.
בתפילת השחר מברכים אנו "נותן התורה" - לא נתן בעבר אלא נותן בהווה. מתן תורה זה לא סיפור היסטוריה, גם עכשיו בשבת זו אנו עומדים בימי ההכנה למתן תורה. ה' ייתן אותה בחג השבועות, אך כדי שהתורה תתקבל בתוכנו, אנו זקוקים להכנה.
ההכנה מתבטאת בגילוי נקודת היהדות שבתוכנו – לאהוב כל יהודי כפי שאני אוהב את עצמי. הכנה המבטאת את גילוי עצם הנשמה, ואז נהיה אכן ראויים לקבלת התורה, בשמחה והיא תחדור בנו בפנימיות.
בל נשכח!!! להביא את הערבים - הילדים לבית הכנסת לשמיעת עשרת הדיברות בחג השבועות.
סיכום פרשת חוקת: משה מכה בסלע, אהרון נפטר לבית עולמו
מה קורה בפרשת השבוע
"זאת חוקת התורה" אומר האלוקים למשה רבינו ולאהרון הכוהן ומוסר להם את דיני ה'פרה האדומה'. מן הפרה האדומה מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, איזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת.
משה מכה בסלע
בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.
כאשר היהודים צמאים למים הם שוב מתלוננים: "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?"
בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת.
בדרך לארץ-ישראל
ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום, הוא מזכיר לו את הקירבה המשפחתית (אדום הוא עשו, אחיו של יעקב) ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו ישראל במצרים עד שבורא העולם גאל אותם. "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה את דבריו, "וברצוננו לעבור דרך ארצך אל ארץ ישראל. נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל".
מלך אדום מסרב לבקשה וכשבני-ישראל מפצירים בו הוא יוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש.
פטירת אהרון
בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות. על פי ציווי האלוקים הוא עולה יחד עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה של אהרון ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו.
בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו.
מלחמה (1)
הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה. לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים.
נחש הנחושת
מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל.
לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא.
מלחמה (2)
מסע הכניסה אל הארץ המובטחת נמשך, והפעם שמים בני-ישראל את פניהם דרך ארץ האמורי. בדרכם הם עוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב.
שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל. המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה.
מארץ האמורי שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה.
מלחמה (3)
צעדיהם של היהודים מובילים אותם לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג מלך הבשן יחד עם כל עמו. בורא העולם אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו.
משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו. זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת.