שאלה:
אני יהודי והחברה שלי נוצריה. אני מבין שהיהדות נגד הרעיון, אבל אני לא דתי.
תשובה:
אפילו לא מנקודת מבט של הדת, יש לי ניסיון רב עם מערכות יחסים מסוג זה. בקצרה, אנסה לתאר מה קורה במצבים כאלה.
ישנם שני שלבים במערכת יחסים ארוכת-טווח בין גבר לאישה. ראשית כל, הם מתאהבים. זהו סוג של טירוף הקורה לרוב בני האדם בנקודה כלשהי.
בלי זה, אף אחד לא היה מתחתן לעולם.
אבל – וזו הנקודה המשמעותית – טירוף זה כמעט אף פעם לא נמשך יותר מדי זמן. יום אחד, את מתעוררת ומולך נמצא הבחור הזה שאת תקועה אתו לנצח נצחים, ובשום אופן אינך יכולה להיזכר מדוע. מה נכנס בך? זה שיגעון מוחלט!
כאן צריכה להיכנס האהבה האמיתית. אהבה אמיתית מתקיימת כשאתם מגלים שיש לכם מטרות משותפות, חזון משותף בחיים, השקפה משותפת על הדברים… ואת כל זה אתם מחברים ויוצרים נישואין.
מה שאנו מגלים שוב ושוב, הוא שכאשר מתחתנים בני זוג מרקע שונה מאוד, השלב הראשון יכול להיות נהדר – אך השלב השני הוא קטסטרופה.
עלייך לזכור שלהיות יהודי אינו סתם דת או אמונה, כמו בנצרות. אדם הוא יהודי כי יש לו מורשת משותפת כבירה של אלפי שנים עם כל שאר היהודים, סיפור ארוך ורב-עוצמה. בכל אשר ילך, הוא נושא עמו את הסיפור הזה. ככל שישתדל, אין כל דרך שבה הוא יוכל להימלט מן הסיפור הזה, מן הגורל המשותף הזה.
ברגע זה, הסיפור שהוא נושא עמו אינו מפריע למערכת היחסים שלהם, אך בסופו של דבר, זה יקרה. ראינו זאת שוב ושוב.
מהי עצתי? אם את רוצה את מה שהכי טוב לך ולו, חפשי מישהו שתוכלי לבנות ביחד אתו בית שיאריך ימים, בית שיחזיק מעמד.
