מי לוקח אצלכם את הרכב למוסך?

תגידו, מי זורק אצלכם בבית את הפח? ומי בדרך כלל סוחב את הקניות מהסופר? מי לוקח את הרכב למוסך? ומי נשאר עם הילדים כשהם חולים? מי מבשל? מנקה? מכבס? ועל מי מוטלת האחריות לעיצוב הבית?

אלו לא סתם שאלות, כולנו גדלנו על מסרים סמויים וגלויים מה היא אישה ומה הוא גבר.
היום אני רוצה לשתף אתכן בשלושה מסרים שיצא לי לחוות בעצמי או לשמוע מנשים ואנשים, מוזמנים לבחון אותם בעצמכם –

כשתינוקת נולדת מה מברכים?
אצלנו הברכה הנהוגה היא ״בת בבית אור בבית״. עד לפני כמה שנים חשבתי לעצמי שזו ברכה כל כך מתוקה! שהבת מביאה אור לבית.

אבל חברה תוניסאית סיפרה לי שמשמעות הברכה היא קצת אחרת – שאם יש לאדם בת והיא חוזרת לבית בשעה מאוחרת בלילה, האור דולק עד שובה.

וואלה, יכולה להזדהות. עם יד על הלב, לפעמים אנחנו מגדלים בנות עם הרבה חשש לפגיעה, שלא יסתובבו ברחובות. מיליון נשים ובנות בכל רחבי העולם חיות בתודעת פחד קולקטיבית. אבל המציאות מראה שלמרות שבנות גדלות עם חשש מובנה לפגיעה מחקרים מראים שעד גיל מסוים אחוז הפגיעה בבנים ובבנות הוא לגמרי שווה. זאת אומרת, שאם כבר בחרנו לגדל את ילדינו מתוך חשש, למה לעשות אפליה בין בנים לבנות? או שאולי הגיע הזמן להיטיב את המסר הסמוי?
״אישה בונה אישה הורסת״

מה בעצם עומד מאחורי זה? שהכל בידי האישה. אם בעלך מפנק אותך – זה כי עשית משהו. אם בעלך מפרגן לך – זה כי את טובה. אם הזוגיות שלך טפו טפו – זה כי את יודעת את המתכון לזוגיות כזו, את יודעת לחנך, את את את. אבל האמת היא שבכל קשר זוגי יש שניים (לכן הוא נקרא קשר זוגי ולא קשר חד צדדי) ולשניים האלו יש אחריות. אין כאן צד אחראי יותר ואחראי פחות. יש 50-50 בדיוק. מכירה נשים מדהימות, מפרגנות מכל הלב שלא זכו לבעל כזה. וכן להפך. לתת את הכוח רק בידי האישה זה דבר הרסני בעיני. לה. לו. ולשניהם ביחד.

״אימא תמיד יודעת״
בתנו הבכורה נולדה בשליחות בארצות הברית וזכור לי שלפני שחזרנו הביתה מבית החולים, הייתי בחששות עצומים: איך אני אדע לטפל בה? האחות בבית החולים אמרה לי במבטא אפרו אמריקאי כבד: את אימא, את כבר תדעי מה לעשות. בכנות, לא הרגיע אותי. נכון, היו לי הרבה אחיינים, עשיתי בייביסיטרים, אבל זה שאני אישה עדיין לא אומר שאני אדע איך לטפל בתינוקת קטנטנה.

אני ממש זוכרת בכאב את הלילה הראשון בבית, כשהתינוקת בכתה ובכתה ולא היה לי מושג בכלל מה היא רוצה! כמה רגשות אשם ותסכול, הרי אני אימא, אז איך אני לא יודעת? כי לא תמיד אנחנו יודעות! אנחנו משתדלות, מנסות, מתפללות.

עושות את ההכי טוב שלנו, אבל זה שאנחנו אימהות לא אומר שאנחנו תמיד יודעות, יש דברים שלומדים רק מהניסיון.