היהלומים אבדו. שמו הטוב של יוסף היה בסכנה, אך ברכת הבבא סאלי הפכה הכל לטובה

הסיפור המיוחד שלי התרחש בשעה שהשאנו את בתנו הראשונה. היום אנו אוחזים בנישואי הנכדים תודה לה’, ואת הסיפור הזה אני אוהב לספר לכל אחד מן המחותנים: תקופה קצרה לפני אירוסי הבת, התחלתי לעסוק ביהלומים. מה פתאום יהלומים? היו לכך סיבות רבות, ואחת מהן היתה המחשבה, שאוכל להמשיך לעסוק בלימוד התורה. החלטתי להקדיש שעות ספורות למסחר הזה, ובמשך היום כולו לעסוק ביהלומים האמיתיים.

אני זוכר את נקודת המפנה הראשונה בהרחבת העסק: עמדתי עכשיו בפני עסקה רצינית. רכשתי חבילת יהלומים בסכום אדיר. זה היה הימור מסוים, אבל לא הלכתי עליו לפני בדיקת שוק יסודית. עמדתי לטוס לבלגיה עם החבילה הזו, וסוחר יהלומים ידוע אמור היה לחכות לי במקום.

ביתנו היה מלא פרחים. יומיים קודם התארסה בתי הראשונה עם בן עלייה, ואנחנו היינו מאושרים. הבטחנו סכום גדול יחסית, כאשר אנחנו מסתמכים על העסקה הקרובה, בעזרת ה’. אני זוכר את הלילה שלפני הטיסה: פרפרים בבטן. אני סוחר יהלומים חדש וירוק, פעם ראשונה עולה על מטוס בכלל, ודי חושש. נכון, אני כבר לא ילד קטן, כבר מחתן אוטוטו את הבת הראשונה, ומתרגש מאוד.

הטיסה היתה קצרה, חלקה, אבל הנחיתה היתה נוראה, איומה
אמרתי לעצמי: יוסף, אתה צריך לקבל על עצמך קבלה, משהו שיגן עליך ועל היהלומים שלך בדרך, ככה תצליח להירגע. הרצתי במוחי אפשרויות שונות של קבלות, ולבסוף צץ בזיכרוני ספר ‘מחניים’ ישן וחבוט שמסתובב אצלנו בבית, ושייך לבני הפעוט. הילד יודע את הספר בעל פה, ונרדם רק איתו: רבי עקיבא והשודדים, כך קוראים לספר, אם איני טועה. מסופר שם על רבי עקיבא שיצא לדרך עם חמור, נר ותרנגול. כל אלו אבדו לו בדרך, הנר כבה, התרנגול והחמור נטרפו ורבי עקיבא הקפיד לומר שהכל לטובה, וכך אכן היה. שודדים הגיעו לעיר הסמוכה, זו שתושביה לא הכניסו את רבי עקיבא, וכך ניצל התנא. אילו היה הנר דולק, התרנגול מקרקר והחמור נוער, היה מתגלה מהר.

החלטתי לקחת על עצמי את האמונה שהכל לטובה, וכך נרדמתי סוף סוף. הטיסה היתה קצרה וחלקה, אבל הנחיתה היתה נוראה, איומה. פתאום אני מגלה שחבילת היהלומים אינה איתי. מחטט בכל הכיסים והמטמונים, בחורים ובסדקים, ולא מאמין למה שרואות עיניי, למה שאינן רואות.

במחשבה שניה נעצרתי. רעייתי לא תעמוד באבידה הזו
זה לא יתכן, הייתי ער כל הטיסה, ואף נוסע חשוד לא נצמד אלי. ואולי בעצם השארתי את החבילה בבית? בבוקר קמתי מאוחר מעט והייתי לחוץ מאוד, עכשיו אני חושב שאיני זוכר במדויק אם הכנסתי את החבילה אל המחבוא שייעדתי לה או לא. נתליתי בתקווה הזו ובחדרי באכסניה שעתיים אחר כך רציתי ליצור קשר עם רעייתי ולבקש ממנה לחפש את החבילה, אבל במחשבה שניה נעצרתי. היא לא תעמוד באבידה הזו.

בסוף, אני מתקשר בכל אופן ומכוון את האישה אל המקומות האפשריים תוך שאני מספר לה על מסמך אבוד שחשוב, אבל לא ממש קריטי. אם היא תגלה את החבילה שם היא תגיד מיד. האישה אינה מגלה לא מסמך ולא חבילה ואני מבין שהחבילה אינה בבית. אללי.

אולי השארתי אותה בסוף בבורסה, יש לי שם כספת פרטית. לא מאמין שזה נכון ובכל אופן מוחי הקודח מנסה גם את האפשרות הזו. אין לי שום אפשרות לבדוק את הסייף מחוץ לארץ, לכן אני מודיע לסוחר היהלומים הבלגי שהעסקה מבוטלת, ומזמין מהר טיסה חזור.

ריבונו של עולם, איך יכול להיות שאבדה נוראית כזו היא לטובה?
שבור ורצוץ אני עושה את דרכי בחזרה אל ארץ הקודש, ומתחיל להבין את גודל השבר. אני עוצם עיניים, וגל של מרירות גואה בי. כל כך התרגשתי, כל כך רציתי להצליח, כל כך הרבה תקוות תליתי בטיסה הזו, ואפילו קבלה לקחתי על עצמי להצלחה ולשמירה.

הי… איזו קבלה? לומר שהכל לטובה. הכל לטובה.
אוי, ריבונו של עולם, אני לא עומד בזה. איך למען ה’ יכול להיות שאבדה נוראית כזו היא לטובה? אני שבור לרסיסים ובכל אופן מאמץ את כל כוחות הנפש שלא ידעתי שקיימים בי, מביט אל קרעי העננים שבחלון העגול שלצידי ולוחש: “ריבונו של עולם, אב הרחמים, אני לא מבין כלום, אבל מבקש ממך שתעזור לי להתחזק באמונה שהכל לטובה. הכל, אפילו האבדה הזו”. וזהו. שבתי הביתה, התחמקתי משאלות האישה, סיפרתי שהכל בסדר ושצריך להתכונן לחתונה, ישבתי וחשבתי: מה אני עושה, מה?

דבר ראשון נסעתי לבורסה, הסייף היה ריק כמו שחשבתי, החבילה לא היתה שם. בני המשפחה מתחילים להתעניין איך הרווחים, השווער רוצה לדעת פרטים, וגם שני בני דודים שמבינים בעסק.

הנסיעה אל הבבא סאלי: שם לא אפגוש מישהו מהחצר החסידית שלי
אני הולך ומסתבך בהסתרה שלי, ומתחיל להתחרט, אולי עדיף היה לספר, לבקש עזרה, אבל עכשיו מאוחר מידי, איך זה יתקבל שלא סיפרתי עד עכשיו. אפילו לאדמו”ר שלנו אני חושש ללכת, אולי השווער והמחותנים יראו אותי שם ויבררו למה באתי, ויגלו את הסוד האפל. אני מרגיש איך חומות גדולות ואטומות סוגרות עלי, מה אני עושה? לאן אני פונה? ואם לא די בכך, מתקשר המחותן ומציע שלפני שנסגור על אולם שמחות שמא וכדאי שנסגור על דירה (היה זה בימים שבהם קניית דירה לזוג צעיר עדיין היתה משימה שפויה יחסית).

גמגמתי שזה עתה שבתי מטיסה דחופה ואני קצת עייף, אולי בעוד כמה ימים. זהו, החומות הולכות ומתקרבות ואני מתקשה לנשום. בכל אופן מגלה סדקים בחומות, ומנסה לשאוף אוויר. ריבונו של עולם, אני מאמץ את הקבלה שלקחתי על עצמי. הכל לטובה, הכל לטובה, רק הראני נפלאות, אני כבר לא מחזיק מעמד.

ואז עולה במוחי רעיון.
אני נוסע לנתיבות, אל קדוש עליון ה’באבא סאלי’. שם, כך אני מניח, לא אפגוש מישהו מן החצר החסידית שלי או מן המשפחה הקרובה.

ה’באבא סאלי’ הקדוש, שברכותיו מתקיימות, יושב מולי, ואני מרגיש איך קולי בוגד בי
הירידה לדרום עוברת עלי בהתרגשות ובשמחה. כמה טוב להיתלות באילן גבוה, כבר אינני יכול יותר לבד, אני עומד להשתגע. הבית בנתיבות מלא קדושה, האוויר, הקירות, הספרים, המיטות. ה’באבא סאלי’ הקדוש, האדמו”ר המקובל, האיש שברכותיו מתקיימות, יושב מולי בעיניים עצומות, ואני מרגיש איך קולי בוגד בי. מתורגמן צמוד מודיע לי שעלי לשטוח את בקשתי, והוא יתרגם אותה לערבית. המילים מתלעלעות בפי, בקושי מצליח לדבר, ולא בטוח שהמתורגמן בכלל מבין אותי, ומה הוא כבר מעביר ל’באבא סאלי’, אבל המתורגמן מדבר במרץ, ואני עוצר את נשימתי.

ביצה קשה. פתאום אני רואה שמגישים לי ביצה קשה, ומבין שה’באבא סאלי’ ביקש שאברך, ואוכל כאן מולו. ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם… שהכל נהיה בדברו. והכל לטובה. אחר כך נראה ה’באבא סאלי’ מתנמנם. כוסית ערק, עכשיו מגישים לי כוסית ערק חריף, ואני מבין שזו הוראה מן הצדיק. שותה את הערק ודי. מה די? מה יהיה עם היהלומים? מה עם השידוך? עם ההפסד הנורא? עם הסוד? כשאני עומד בדלת, לוחש לי המתורגמן: “הצדיק בירך שלא יקרה לך כל נזק, שמעת ר’ יהודי? כל נזק והפסד, תשמע שוב ותתחזק”.

סידנא הבבא סאלי זיע’’אסידנא הבבא סאלי זיע’’א
“אין לנו שום הוכחה שלא אתה הגנב של עצמך”
הדרך מנתיבות לבני ברק עוברת בחטף, מה פירוש שום נזק? זה אומר שאני עומד לגלות את חבילת היהלומים? יותר ויותר אני חושב שהיא בכל אופן נגנבה ממני בטיסה. אין סיכוי שאגלה אותה, ואין גם סיכוי שאצליח להוכיח לחברת הביטוח שהיהלומים נגנבו. רגע אחד, למה שלא אנסה? מה יש לי להפסיד? מיד בשובי, אני יוצר קשר עם נציג חברת הביטוח, ומספר לו דברים כהווייתם. “שמע, מר יוסף, אתה מבין בעצמך שכל אחד יכול לביים גנבה ולהרוויח כפליים, אין לנו שום הוכחה שלא אתה הגנב של עצמך”.

“ובכל אופן”, אני מתעקש, “נסה לברר אם יש סעיף כזה, היהלומים אינם איתי, וזו עובדה. הם מבוטחים, אני מאמין שכבר היו דברים מעולם, הרי הגנב אינו מותיר הוכחה אחריו כאשר הוא גונב”.

הפקיד מבטיח לברר, ואני מנסה להיאחז באמונה שהכל לטובה, פשוט הכל לטובה. כעבור יומיים מתקשרים אלי מן הביטוח ומודיעים לי שאני מוזמן לבדיקת פוליגרף.

“אוי, יוסף יוסף, אני מבין שגם אתה נפלת”
הפוליגרף (מכונת אמת) בודק אמינות, יש לו חיישנים מיוחדים המודדים לחץ דם, דופק ורמת מוליכות חשמל בעור. כאשר אדם משקר, הערכים הללו עולים. הנבדק המחובר למכשיר נשאל שאלות שונות, ביניהן שאלות סרק, ועל פי המדדים הפיזיולוגיים הללו מאותת המכשיר כאשר הוא משקר. כמובן שאמינות המכשיר אינה אבסולוטית, רק הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב. ובכל אופן, יש לו שימושים נרחבים בחקירות פליליות ובבדיקות תעסוקה.

הודעתי שאני לוקח מונית, ובא מיד. אין לי שום בעיה להיבדק בפוליגרף. הפוליגרף אותת מיד שאני דובר אמת. שבוע של דיונים, בדיקות אמינות וחקירות צולבות, הביאו למסקנה המשמחת: אני זכאי לקבל את החזר שווי היהלומים. כולם, אחד מהם אינו נעדר. אני כל כך מאושר, ממש לא מאמין, זה הרגע שבו אני משתף את רעייתי ההמומה בסיפור כולו.
כשההמחאה בידי, אני מרים את הטלפון לקול צלצול עקשן. מהעבר השני אני שומע את קולו השפוף של ידידי, סוחר יהלומים ותיק ומשופשף.

“אוי, יוסף יוסף, אני מבין שגם אתה נפלת, מה?”
“נפלתי? למה אתה מתכוון?”
הסוף הטוב: ירידת ערך היהלומים שממנה אפשר רק להרוויח
“מה, לא טסת לבלגיה לפני שבועיים? אה, אז כנראה לא שמעת על הנפילה הגדולה, וטרם הבנת שרק הפסדת. אתה סוחר חדש, אפשר לסובב אותך, אבל אני סוחר ותיק, לא מבין איך זה קרה לי”.

וככה אני שומע על ירידת ערך היהלומים ביותר מעשרים אחוז, שזו נקראת לכל הדעות ירידת ענק.

“הסוחר הבלגי, שועל היהלומים, וודאי נתן לך להבין שאתה מבצע עסקת חיים. אני בטוח שהוא לא עדכן אותך בצניחת הערך הדרמטית. לך תבדוק את חשבונות התשלומים, ותגיע למסקנה העגומה, ואין לך על מי להתלונן, אף אחד אינו אשם, גם לא הסוחר, הוא נהג כחוק. אוי, אילו היה לי עכשיו כסף הייתי רוכש יהלומים במחירי הפסד, ומוכר אותם בעוד חודש חודשיים, אז צפויים הערכים לזנק. יהלומים תמיד שומרים על ערכם, רק שצריך לדעת מתי למכור אותם”.

זהו, עד כאן הסיפור שלי. אכן, רכשתי שתי חבילות יהלומים בסכום שהיה בידיו, ומכרתי אותן ברווח גדול מאוחר יותר. זיכני ה’ יתברך לקבל יהלום נוצץ מגנזי מרום, הידיעה כי הנהגת ה’ עטופה תמיד ברחמים והכל לטובה. גם אם החשכה מסתירה לפעמים את נצנוץ היהלום הזה.