קורח, בן דודו של משה קורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ויחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים דיינים מכובדים הוא טוען על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! מדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה והכהונה הגדולה?"

משה שומע את הטענות ונופל על פניו ביודעו שהפעם יקשה עליו לסנגר על מעשיהם של בני-ישראל.

"מחר בבוקר" אומר משה לקורח ולעדתו, "תראו כי לא ביוזמתנו קיבלנו את עול ההנהגה. הייתה זו הוראה מפורשת של האלוקים.

"קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת, כפי שעושים הכוהנים" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו.

לעיני כל השבטים הוא מנסה לשכנע את קורח לחזור בו ממרדו. "הלא גם לכם העניק האלוקים תפקיד מיוחד, לעבוד במשכן העדות. מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים להיות גם כוהנים?" הוא גם מנסה לקרוא לדתן ואבירם כדי לשוחח עמם אך הם מסרבים להופיע בפניו בקריאות מרדניות. "לא נעלה!" הם קוראים. "הלא משה רבינו הבטיח להביא אותנו לארץ זבת חלב ודבש ולא קיים. גם אם תנקר את עינינו לא נופיע בפניך!"

בלילה... ובבוקר

בבוקרו של יום הקהיל קורח את כל כל בני-ישראל אל אוהל מועד כאשר עמוד הענן של השכינה הופיע לעיני כל.

"הבדלו מתוך העדה הזאת" אמר האלוקים למשה ואהרון, "ואכלה אותם ברגע אחד!". אך משה ואהרון נופלים על פניהם ומבקשים מבורא העולם לא להעניש את כל בני-ישראל בשל חטא של אדם אחד, קורח.

לאחר שבני-ישראל מתרחקים מאוהלי קורח ועדתו על פי צו האלוקים מכריז משה:

"בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה. אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם ה' יברא בריאה חדשה והאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם, אז תדעו כי הם ניאצו את שם ה'."

כדברי משה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו ואת משפחתם ורכושם. בני-ישראל ברחו בבהלה מזירת האירוע, ואש שרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת.

המחתות בהם הם השתמשו הוקדשו לאלוקים ולפיכך אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי זה יהווה תזכורת תמידית לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת.

שוב מתלוננים בני-ישראל

למרבה הפלא בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם שוב מתלוננים על משה ועל אהרון, והפעם "אתם גרמתם לעם ה' למות!"

האלוקים מתגלה למשה ולאהרון ואומר להם "צאו מן העדה הזאת ואכלה אותם כרגע!". משה מבין כי יצא הקצף מלפני ה' וכי מגיפה מכה בבני ישראל והוא פוקד על אהרון אחיו לתת קטורת במחתה ולרוץ בתוך הקהל. ריצתו של אהרון עם מחתת הקטורת אכן עוצרת את המגיפה. בסך הכול מתו במגיפה 14,700 איש.

המטה הפורח

כדי להסיר את תלונות בני-ישראל על הכהונה, מצווה האלוקים כי נשיא מכל שבט יכניס מטה – מקל – אל המשכן, והמטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר הם מגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. מטה אהרון נשאר בתוך המשכן למשמרת ולזכרון לבני-ישראל.

דיני הכוהנים

בורא העולם מטיל על הכוהנים את המשימה לשמור על המשכן ולוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים.

כמו-כן הכוהנים יקבלו מתנות כהונה, חלקים מיוחדים אותם יתנו להם בני ישראל, כדלהלן:

· חלק מן הקורבנות ומן המנחות שיקריבו בני ישראל;

· 'תרומה', חלק מן היבול;

· 'ביכורים', הפירות הראשונים של היבול;

· דמי 'פדיון הבן' (בסכום של חמשת שקלים);

· דמי פדיון בכור בהמה טמאה (גם הוא בסכום של חמשת שקלים);

· בכור הבהמה הטהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו.

הלויים

גם הלויים יקבלו חלק מן היבול וגם עליהם יהיה להפריש חלק ולהעניק אותו לכוהנים.