“איך אתה מעז לעצמך לקרוא לי ‘אחותי’ אם אתה בכלל לא מכיר אותי?”, את בטח שואלת…
אוקיי. שאלה טובה. נתחיל משם.
האמנם, אני לא מכיר אותך? תלוי איך מבינים מי ומה את. ייתכן שאני מכיר אותך טוב טוב. אולי יותר ממה שאת מכירה את עצמך. אני לא מנסה להתייהר פה, אלא רק מבקש שתשמעי, שתקשיבי ואולי אפילו תסכימי… ואם לא תסכימי, לא נורא…
אחד האתגרים הכי חשובים וקשים בחיים הוא להבין מי אנחנו ולמה נולדנו.
קשה לענות על כך בכנות, כי כולנו חונכנו וגדלנו תחת השפעה של הורים ומורים שיש להם דעות משלהם וקשה להשתחרר מהן ולחשוב באופן עצמאי ואובייקטיבי. אפשר להגיע לכך, אבל זה דורש המון מודעות, בגרות ויגיעה.
לדוגמא: האם אנחנו באים מאדם הראשון יציר כפיו של הקב”ה או מקופים?
בדרך כלל התשובה תהיה בהתאם למה שספג הנשאל במסגרת בית הספר והבית.
זה לא כל כך חמור אם מדובר על ויכוח פילוסופי גרידא, שאין לו שום משמעות פרקטית. אבל לפעמים אנחנו עומדים לעשות צעד מאוד גורלי בחיים, ואז אי אפשר לפטפט. חייבים להבין. חייבים לדעת. כי חייבים להחליט. והן ולאו אינם שווים.
אז בואי נחזור לשאלה “מי ומה את”? לפי התשובות נוכל להגיע להבנה יותר עמוקה בכל הנוגע לשלב הבא בחיים שלך: מטרת הקמת בית ומשפחה ועם מי אפשר ליישם אותה.
אני מניח שתסכימי שאת אישה. בת. נכדה. אולי אחות. יהודיה. ועכשיו את הולכת להיות רעיה/בת-זוג. כלה. אמא. ובעתיד הלא כל כך רחוק – הזמן עף – חמות. סבתא. (כמובן, אינני יודע במה את עוסקת ומהן השאיפות האישיות שלך, כך שאני לא יכול להתייחס לחלק הזה הכי חשוב בחייך.)
מה זה להיות בת, נכדה ואחות? לכל אחת יש על כך תשובה משלה ואין זה הנושא שמעסיק אותנו כעת. מה שכן אפשר וחשוב לחקור פה הוא מה המשמעות להיות “יהודי”. כשאת אומרת “אני יהודיה” למה את מתכוונת?
עבור רבים, הזהות היהודית היא הזדהות עם מסורת, תרבות, היסטוריה, לאום. ואמנם לכל אחד מהם יש זיקה חזקה מאד. אבל הזיקה של אהבה לגבר שמבטיח לאהוב אותך ולשמור עלייך לכל החיים היא יותר חזקה מכל אחת מהזיקות הללו בנפרד ואפילו מכולן ביחד. למה לוותר על אחמד שחושב עלייך כל היום וכל הלילה ומסמס אלייך את אהבתו כל חמש דקות רק בגלל שסבתא או אמא לא מסכימות? יגיע יום וסבתא ואמא כבר לא יהיו… אבל אחמד כן יהיה… האם זה הגיוני לבחור בכובד העבר במקום עתיד מזהיר? האם זה הגיוני לוותר על שמחתי האישית רק בגלל שזה מפריע לשמחת מישהו אחר?
אז הנה הגענו להסכמה. אין לבחור בן או בת זוג כי זה טוב למישהו ולא לי.
אז למה אני מתערב ומביע דעה בבחירתך?
עצם העובדה שאת חושבת להתחתן עם גבר לא יהודי מעוררת אצלי חשש שאולי את לא מבינה או מעריכה מספיק את החשיבות של הזהות היהודית שלך. אם תקראי את דבריי בלב פתוח ותגיעי למסקנה שבכל זאת את רוצה להמשיך בדרכך, נו! מה לעשות? אבל אולי, א-ו-ל-י, תגלי בדבריי איזה חידוש שלא שמעת עליו או לא שמת לב אליו עד כה, והוא יכול לשנות את עמדתך… הרי אם כן, זו זכותי וחובתי לעשות את המאמץ לשם כך.
כל יצור עלי אדמות מורכב מגוף ונפש. השאלה היא: אני גוף שיש לו נשמה או אני נשמה שיש לה גוף? זה לא משחק מילים. השאלה היא מה מבין שניהם הוא העיקר ומה הטפל.
הגוף נוצר על ידי חיבור שני תאים גשמיים שאפשר לראותם על ידי מיקרוסקופ. הנפש – מציאות רוחנית – באה ממקור החיים: בורא עולם ומנהיגו. נכון שבגופו היהודי דומה למי שאינו יהודי ויכול להיווצר ממנו ואף לרשת תכונות דרך הDNA, אבל הנפש ותכונותיה מגיעות ממקור הנשמות שקבע שנפש יהודית באה דוקא על ידי אם יהודיה.
הרי שאת, אחותי, זו שקובעת שכל יוצאי חלצייך יהיו בעלי נשמה יהודית.
מהו ההבדל בין נשמה יהודית לזו שאינה יהודית?
ישנן כמה שכבות: מודעות, תת-מודעות ועצם.
איזו מהן, לדעתך, יותר חזקה, משפיעה וגוברת על השאר?
הפסיכולוגיה המודרנית מסכימה למה שהתורה קבעה לפני אלפי שנים: העצם והשכבה התת-מודעת משפיעים על הרובד המודע. אולי את מכירה את הפתגם: “ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא”. זאת אומרת: להיות יהודי זהו מצב עצמי שאנחנו לא יכולים להתנער ממנו. ירשנו אותו מלידה. אנחנו רק יכולים לבחור אם לחיות בהתאם או לא.
אולי תגיבי: “לא מעניין אותי כל הקטע הזה של הדת. למה שיעניין אותי מה שלא מעניין אותי?” .
אמנם לא בכל דבר שלא מעניין אותי אני צריך להתעניין. אך יש יוצא מן הכלל: כשמדובר על מה שנוגע ופוגע בעצם החיים שלי. אם מישהו יבוא ויגיד לי שאני עומד לסבול סבל בלתי נסבל בעקבות הנהגה זו או אחרת שלי, האם לא ראוי שלפחות אשמע מה בפיו לפני שאני ממשיך הלאה?
אל תחמיצי את ההזדמנות להתעמק בחכמה עתיקת היומין שבמורשתך היהודית לפני שאת זורקת אותה לאשפה.
בטח יהיו כאלה שינסו להשפיע עלייך לעזוב את אחמד בגלל הסכנות הכרוכות בזה וסטטיסטיקות כאלה או אחרות. אפילו אם זה לא יקרה עם אחמד, “כי הוא שונה” – ואולי דוקא בגלל שהוא שונה- מחובתך להכיר טוב טוב את מורשתך לפני שאת מחליטה להתנתק ולנתק את ילדייך ממנה. אם אחמד הוא איש כנה וחכם הוא בטח ירצה שהחלטתך תהיה כתוצאה ממודעות מלאה לזהותך ולא בגלל שאת מהחלשות שלא מבינות את המשמעות של ההחלטות שלהן בנושא זה ואפשר לשחק אתן ולנצל את החולשה הזאת…
אולי עכשיו תביני איך אני פונה אלייך כ”אחותי” אם אני בכלל לא מכיר אותך. אמנם בהמון דברים אנחנו שונים ואני לא מכיר אותך. אבל במישור אחד, המישור הכי משמעותי, המהותי והעצמי – היהודי – אנחנו לא רק דומים אלא זהים. כמו אחים, שאפילו כשהם שונים אחד מהשני, הם זהים בכך שהם ילדים לאותם הורים. אין בן שהוא יותר או פחות בן של הוריו משאר אחיו על אף שייתכן שהוא יתנהג יותר או פחות בהתאם.
לסיום: זכרי שאת חלק מ”ממלכת כהנים וגוי קדוש”. את נסיכה, בת מלך, ויש לך תפקיד חשוב ומיוחד בחיים. ייתכן שהורייך ומורייך לא מודעים לזה או לא מאמינים בזה ולכן נמנע ממך הידע החיוני הזה. את לא חייבת לשלם את החשבונית המוסרית שלהם. זכותך וחובתך ללמוד מיוזמתך את כל מה שחסר בחינוכך מסיבה זו או אחרת.
הרימי טלפון לאיזו שליחת חב”ד שתרצי ותגידי לה שאת מעוניינת ללמוד יותר על זהותך ותפקידך כ”בת שרה, רבקה, רחל, ולאה” בעידן הפוסט-מודרני. אני בטוח שלא תתאכזבי.
ואם הלימודים יצליחו ותחליטי להקים בית יהודי, אל תשכחי לשלוח לי הזמנה לחתונה. הרי אנחנו משפחה… לא כך?
