הקול שזועק מן החשיכה

רעש הסירנות הקשו עליי לשמוע, "מה המקרה שלנו עכשיו?" שאלתי את החובש שהיה איתי. "גבר, בן 42 מתקשה לנשום" הוא ענה. לאחר דקות ספורות של נסיעה מהירה הגענו ליעד: בשכונת מצוקה מוזנחת, בניין שאין לדייריה כסף לשלם עבור תאורה בחדר מדרגות, עלינו בחושך עם כל הציוד על מנת להציל חיי אדם. לקראתנו יצאו זוג- הוא בקושי מצליח ללכת, מיד העלנו אותו למיטת האמבולנס ונתנו לו חמצן, והיא צמודה אליו מחזיקה את הציוד האישי שלו ומתמסרת אליו. הם דיברו עברית ולרגע הצליחו לבלבל גם אותי, אבל בדרך לבית החולים היא סיפרה לי הכל. עם דמעות בעיניים היא שאלה אותי אם אני יכולה לעזור לה, הם נשואים 10 שנים והיא סובלת כל כך. הוא לא עובד ואין להם כסף לשכר דירה, לה הוא לא מרשה לצאת לעבוד. יש להם חמישה ילדים משותפים אבל אף לא אחד מהם חי איתם, היא זוכה לביקור אצלם אחת לחודש, לשעה. לרגע נדמה שלמרות שנפגשנו לפני דקות ספורות ח' ואני חברות נפש, אולי בגלל זה גם שכחנו ללחוש ואז הגיע קולו ממיטת הטיפולים "תסתמי את הפה שלך! שלא תעזי לדבר על הילדים שלי". אני מסתכלת עליה, ומבינה שהיא רגילה לזה, "בסדר" היא עונה לו אבל לא באמת יכולה להפסיק את השצף של הסיפור.

היא מספרת על החיים שלהם, הזוגיות שהתמוגגה, על העצמאות שהייתה לה לפני הנישואים, על מר גורלה ועל הרצון העז שלה לצאת מזה… לצאת מזה? אצלה זה כבר לא בסימן שאלה בכלל. היא רוצה כל כך אבל אין בה טיפת אמונה שהיא יכולה להצליח. ח' מספרת לי על כל הפעמים בהם היא ביקשה לסיים את הקשר שלה איתו, היא עזבה את הבית, ברחה רחוק- הכי רחוק שהיא יכולה אבל גם לשם הוא הגיע אחריה. הוא דיבר אל ליבה ועם זה לא עזר במקרים מסוימים דיבר עם אגרופים, ותמיד השיג את התוצאה הרצויה והיא חזרה. "לא משנה מה, אני פשוט לא מצליחה להתנתק" היא מנסה להסביר לי את שמעבר להיגיון ולשכל. אני שומעת את הדברים וצמרמורת עוברת בי כאשר לרגע חולפת בי המחשבה שזאת הייתה יכולה להיות הבת שלי… אני לא מתאפקת ושואלת את הבלתי נמנע "אבל למה נכנסת לזה בכלל"?

"את לא תצליחי להבין את ההרגשה" היא אומרת לי "זה היה לפני 11 שנים שפגשתי אותו ואני זוכרת את זה כמו אתמול. הייתי בדיוק אחרי צבא וכל החבר'ה שלי עוד לא השתחררו- הם כולם סגרו שבת, ואני לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי. יצאתי לבדי לעיר, בודדה כל כך ואז משום מקום הוא הופיע. בחור גבוה וחטוב, בדיוק לטעמי, לבוש בקפידה ומריח מבושם. הוא התיישב לידי, כאילו בטעות, והזמין שתי מנות גלידה- פתאום הרים את ראשו והמבטים שלנו נפגשו. "איזה טעם את אוהבת? למרות שלידך הכל יהיה חמוץ", הלב שלי התרחב, איזה בחור מתוק חשבתי לעצמי. אכלנו את הגלידה ופטפטנו כל הלילה. התאהבתי בו, הוא כבש את ליבי. כל מה שיכולתי רק לדמיין הוא היה (או לפחות גרם לי לחשוב ככה), למפגש השני שלנו הוא הביא מתנה קטנה צמיד זהב עדין בדיוק בסגנון שלי. המפגשים המשיכו ואני הייתי הבחורה הכי מאושרת בעולם, הוא נתן לי את הלב ואת הנשמה. הוא כל כך העמיד אותי במרכז שלאחר תקופה של כמה חודשים פתאום קלטתי שאני לא יודעת עליו כל כך הרבה. בעצם אני לא יודעת עליו כלום. הוא הציג את עצמו כמשה, גר בבאר שבע ולומד כלכלה בסורוקה". "כשקלטתי שהוא לא באמת משה אלא מחמוד זה היה מאוחר מידי. שום דבר בעולם לא היה יכול לעצור אותנו, ואת האהבה העצומה שלנו, כלום מלבד אולי אני עצמי כיום- אם רק הייתי יכולה אז לשנייה אחת לראות את החיים שיש לי כיום אני מאמינה שזה היה עוצר אותי- אין סיכוי שהייתי בוחרת בחיים האלו שיש לי איתו. אבל לצערי לא הצלחתי לראות את העתיד וכמובן שלא הסכמתי להקשיב ולשמוע לאף אחד אחראפילו לא לאבא היקר שלי". ח' הייתה ממשיכה את הסיפור אלא שכעת הגענו לסורוקה עם בעלה החולה. נכנסו בשתיקה לחדר מיון אבל גם מרחוק קלטתי את המבט של מחמוד מסתכל עלינו בחשד. "את יכולה להתלוות אליי לפתוח תיק לבעלך?" שאלתי, היא הנהנה.

בין השאלות של המזכירה בקבלה ח' מוסיפה "את לא מבינה כמה אבא שלי רוצה שאתגרש. הוא בעצם ביקש שלא אתחתן איתו לכתחילה, הוא ואמא ז"ל היו שומרי מסורת. כשהוא שמע שאני רוצה להתחתן עם אדם שאינו יהודי הוא קרע את בגדיו, התיישב על הריצפה ובכה לילה שלם. הוא סיפר לי את הסיפור ששמעתי כבר עשרות פעמים על איך שהוא ואמא שלי ז"ל שמרו על יהדותם במרוקו במסירות נפש גם שזה סיכן את ביטחונם. הוא חזר על השושלת המשפחתית שלנו לאורך הדורות, דרך גדולי תורה של מרוקו ועד הדורות שחיו פעם בארץ ישראל. הוא סיפר לי שוב על העלייה שלו לארץ, על הקשיים בדרך, המעברות אך מנגד כל הקשיים על התחושה שהינה סוף סוף בארץ הקודש הביטחון יחזור. כאן בארץ ישראל כל הסכנות כבר מאחורינו, היהדות שלנו מובנת מעליה ואין מי שמאיים לכלותה. ועכשיו אני, הבת היחידה אחרי 3 בנים, רוצה לעזוב את העם היהודי??? כאן בארץ ישראל??? ולהתחתן עם מוסלמי??? איך אני יכולה לעשות לו דבר כזה? ורק עכשיו הוא סיים שנת אבל על אמי…."

"ישבתי בשקט והקשבתי למה שהוא אומר, אבל הוא פשוט לא הבין אותי. לא הבין שסוף סוף מצאתי את אהבת חיי, שטוב לי איתו. "אבא, אני מצטערת אבל יש מעבר למסורת, מחמוד אדם מיוחד וטוב לי איתו. אתה לא רוצה שיהיה לי טוב?" אחר כך התחלתי להתרחק מאבא, מחמוד שלי אמר שאבא עושה אותי עצובה ושעדיף שאבקר אותו פחות.

ועכשיו תסתכלי עליי! לא נשאר לי כלום בחיים!"

שמעתי את כל מה שח' סיפרה לי וניסיתי לעזור ככל יכולתי ולהושיט לה יד, נתתי לה מספר טלפון אבל היא לא התקשרה. אולי הוא מצא את הפתק ואסר עליה להתקשר או אולי קיבלה רגליים קרות. אבל הבטחתי לעצמי שלמענה של ח' אני אשמיע את קולה לבנות שעוד לא נתפסו במלכודת, לאלו שיכולות עדיין לקחת צד אחורה להציל את העתיד שלהן. הקול של ח' יוצא מן הלב ולא יכול שלא להיכנס אל הלב, קול חזק כל כך אך ללא צליל. אז בנות יקרות, אלו המילים של מי שהייתה בדיוק במקום שלכם ובחרה לעשות את הצד הלא נכון ולהיכנס למקום שקשה כל כך לצאת ממנו, תשמעו את קולה. תלמדו ממנה ותבחרו נכון. כי רק את יכולה ומסוגלת לעצור את הגלגל עכשיו ולהציל את עצמך מלהפוך את החיים שלך לחייה של ח'.