רבנים ופעילים בנושא הגיור בצה"ל מספרים
ל'מצב הרוח' על מערכת הגיור הצבאית:
"בגיור הצבאי והאזרחי נדרשת אותה
רמה של ידע ביהדות – אותם אבות
בתי דין שמגיירים באזרחות
מגיירים גם בצבא"
אילו היתה רות המואביה צריכה להתגייר כיום במדינת ישראל, ספק אם זה היה הולך לה באותה קלות כמו שמסופר במגילה הקרויה על שמה שנקרא מחר בבתי הכנסת. אין ספק שאמירת המשפט "עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקָי" לא היה מספק את הרבנות הראשית בישראל של ימינו. הם לא היו מאשרים לה להתחתן עם בועז ולהוליד את שושלת בית דוד המלך.
בישראל חיים מאות אלפי אנשים שקשורים ברמה כזו או אחרת ליהדות, שאבא שלהם או סבא שלהם יהודי והם עצמם מרגישים שהם יהודים. הם סבלו מאנטשימיות בגולה, עלו לארץ וכאן הם חיים בין יהודים, ולעתים גם מקיימים אורח חיים מסורתי. כחלק מהזהות היהודית שלהם הם מתגייסים לצבא ומשרתים את המדינה.
יש רק בעיה אחת: הם לא יהודים ולכן לא יוכלו להתחתן כאן ולהקים משפחה. מכיוון שמדובר במצב מיוחד של אנשים מזרע ישראל שקשורים לעם ישראל וחיים כאן איתנו, יש עניין להציע להם להצטרף כהלכה לעם היהודי. לכן בצבא יש אפשרות לעבור קורס גיור כחלק מהשירות הצבאי דרך ארגון 'נתיב'.
האם באמת הכל כל כך חלק?
הדרישות מהחיילים יותר גבוהות מאשר מהאזרחים
הרב צבי יניר, הוא מנהל מדור גיור של נתיב. בשיחה עם 'מצב הרוח' הוא מתאר את המסלול הצבאי שעוברים המתגיירים: "המסלול הצבאי הרגיל בנוי משלושה שלבים. יש קורס נתיב בסיסי שהוא הכנה לגיור והסרת כל החסמים והנוגדנים שיש כלפי היהדות. אורכו בין ששה לשבעה שבועות. אחר כך ישנו סמינר א' שבו מתחילים לצלול לקיום מצוות בבחינת 'אחר המעשים נמשכים הלבבות', ורואים אם מתאים להם לקיים מצוות.
בסוף סמינר א' צריכים לקבל החלטה אם ממשיכים לסמינר ב'. ההמשך לסמינר ב' זה בדרך כלל איננו ישיר. המתגיירים חוזרים לבסיסים שלהם, לוקחים זמן לחשוב האם הם רוצים להמשיך לסמינר ב'. אם כן הם צריכים להתקדם. מי שמגיע לסמינר ב' זה אדם שמחליט שהוא רוצה להתגייר. יש נשירה מאד גדולה בין סמינר א' לסמינר ב'. יש אנשים שמבינים שזה לא מתאים להם.
אז אחרי סמינר ב' הם מתגיירים מיד?
"בסמינר ב' יש יישור קו של קיום מצוות מלא, אבל הם לא ניגשים לבית הדין בסוף הסמינר. זה אחד החסרונות שלנו בגיור הצבאי: בגלל שהם די טריים בקיום מצוות באופן מלא, אז רק אחרי שלושה ארבעה חודשים הם יוזמנו לבית הדין לעבור את תהליך הגיור. זה דבר מאתגר וגם שם יש נשירה. בין סמינר ב' לבית הדין נעלמים לנו הרבה חיילים מכל מיני סיבות. יש כאלה שמאד מזלזלים בגיור הצבאי, מתוך חוסר הבנה שבגיור הצבאי והאזרחי נדרשת אותה רמה. אותם אבות בתי דין שמגיירים באזרחות מגיירים גם בצבא. מהניסיון שלנו, הדרישות מהחיילים יותר גבוהות מאשר מהאזרחים, כי באופן טבעי הם יכולים יותר אז דורשים מהם יותר. היתרונות של הגיור הצבאי שבתקופה שהחיילים נמצאים אצלנו הם יכולים להתרכז, יותר פנויים נפשית. הצבא משחרר אותם לגמרי להיות איתנו".
יש ביקורת על כך שרוב החיילים לא ממשיכים לשמור מצוות. זה נכון?
"אני לא יודע איך בדיוק בודקים את זה. אני לא רואה שום הבדל בין הגיור הצבאי לאזרחי. אותה בעיה יש גם בגיורים האחרים כולל גיורים חרדיים. גם שם רמת המצוות היא לא גבוהה. מי שעובר בית דין, מי שנמצא שם, מרגיש משהו מאד אמיתי וחזק. זה כמו תפילת נעילה שאחריה יש נפילת מתח. זה שחלק לא מצליחים, זו תעודת עניות לחברה הדתית בישראל, שלא מספיק קולטת אותם כמו שצריך".
מה החברה הדתית צריכה לעשות?
"אנחנו מנסים לתת להם עוגנים, משפחות מלוות, לחבר לקהילות, אבל לצערי לא כל הקהילות מבינות את החשיבות של הנושא. הרבה פעמים אנשים שופטים את הגרים בלי להבין לעומק את התהליך שהם עוברים. כל מי שמכיר ונמצא בתהליך רואה שם משהו אמיתי. הם בני אדם. אז יש נפילת מתח, ואם אנחנו רוצים שהירידה לא תהיה נפילה הציבור הדתי לאומי, צריך לעזור בזה".
הרב צבי יניר: "אותה בעיה יש גם בגיורים האחרים כולל גיורים חרדיים; גם שם רמת המצוות לא גבוהה"
היו גיורים הרבה יותר המוניים בתקופת דוד המלך
הרב מנחם פרל, ראש מכון צומת שהיה בעברו רב צבאי אחראי על תחום ההלכה בצבא, מסביר למה הלכתית יש כאן גיור, גם אם הגר לא ממשיך לקיים מצוות: "התשובה הראשונה היא שהגיור נעשה. אדם שנמצא בתוך הליך גיור ומתחבר ומצהיר שהוא רוצה לשמור מצוות, אני לא בוחן כליות ולב. יכול להיות שאחרי סמינריון ואחרי היכרות מקרוב הוא מאד רוצה בכך, אבל החיים במדינת ישראל הם שרוב הציבור הוא חילוני וזאת החברה שלו, אז הוא נמשך לשם אחר כך. אז הגיור היה טוב ואחרי זה הוא התקלקל. אבל הגיור היה בסדר, ההצהרה אמיתית.
"ברמה השניה יש טענה בין הפוסקים, שאם אין משהו שמוכיח שההצהרה פיקטיבית, אין לזה משמעות. כמו שאני חותם צ'ק, גם אם זה בצחוק, מישהו ייקח את הכסף. גם אם חתמתי בצחוק, אני לא יכול לבוא לבנק שלי ולהגיד 'סילחו לי, זו היתה בדיחה'. ולכן הוא יהודי!
הרב מנחם פרל: "אחרי היכרות מקרוב, המתגייר רוצה לשמור מצוות, אבל במדינת ישראל רוב הציבור הוא חילוני, וזאת החברה שלו, אז הוא נמשך לשם"
"בגיור יש שני שלבים: עמך עמי – ואלוקייך אלוקי, כמו שלומדים את הגיור מרות המואביה. אז 'עמך עמי' זה מאה אחוז, אבל אלוקייך אלוקיי זה פחות. כי גם אם הוא מחלל שבת, יש דברים בתוך היהדות ששומרים עליהם, חגים וכשרות באופן כללי, ומאמינים בעיקרי האמונה בכמה דברים בסיסיים. בסופו של דבר גם מי שמצהיר על עצמו כשומר תורה ומצוות, הרי אין צדיק בארץ שלא יחטא. יש הבדל בין חטא בגלל יצר הרע לחטא בגלל חוסר אמונה. אין שום עדות שהגר לא מקפיד על קיום מצוות כי הוא לא מאמין, אלא יכול להיות שקשה לו.
"כמו כן, זו לא פעם ראשונה בהיסטוריה שעושים גיור יחסית המוני. היו גיורים הרבה יותר המוניים בתקופת דוד המלך".
גם אם לא תקיימו הכל בצורה אידיאלית, העיקר שאתם מתכוונים לקיים מה שצריך
מרב בלאיש מלמדת על חגי ישראל בסמינר א' וסמינר ב' שמתקיימים ברמת גן. היא משתפת אותנו בתובנות שלה מעבודתה עם המתגיירים:
"יש להם קורס בסיסי ומיד אחר כך הם מגיעים אלינו. אני מלמדת חגים וזה אחד החלקים היותר כיפים ללמד".
מה התכנים שאת מלמדת?
"בבסיסי הם מקבלים בעיקר את המה, איך קוראים לחגים ולמה חוגגים אותם, פולקלוריסטי בעיקרו. וכשהם מגיעים לסמינרים הם עולים מדרגה, ואז מתחילים לדבר איתם פרקטיקה הלכתית. אני ממש נכנסת לנושאים כמו מה זה איסור חמץ, מי חייב בנרות חנוכה. ממש בפרטים הכי קטנים, הלכה למעשה.
"בסוף סמינר ב' עברנו על כל לוח השנה, ברמה שאני מלמדת אותם את מדרגות הצדקה של הרמב"ם. קשה להם לפעמים לעכל ש'גדול המצווה ועושה' וזו לא תכנית כבקשתך, וברגע שאתה מתחייב – אתה מתחייב לכל החבילה. זה גורם דווקא לטובים לנשור באמצע, להגיד שהם עוד לא מוכנים.
"לקראת סוף סמינר ב', בגלל שאנחנו עושים ראיונות לאורך כל הקורס, אנחנו מאד מצליחים לזהות מי אותנטי. אנחנו אומרים להם שאפשר ליפול ואפשר לחזור תמיד בתשובה. אני אומרת להם שגם אם לא תקיימו הכל בצורה אידיאלית, העיקר שאתם מכוונים לקיים מה שצריך. אני ממש נותנת להם דוגמאות איך לקיים את ההלכה בצורה המינימלית של 'לפחות אל תחללו שבת'. יש לנו אחוזים ממש גבוהים של גיור".
כשאת פוגשת אותם איך את מתרשמת מהם? למה לדעתך הם באים לתכנית הגיור?
"מהרבה מאד סיבות. חלק כדי להשלים את הזהות שלהם, אם הם נולדו באוקראינה או רוסיה לאבא יהודי ואמא גויה; אז הזהות שלהם שם היתה יהודית. הם חוו חוויות אנטישמיות, והתנהגו אליהם כיהודים. יש להם סיפורי שואה בדיוק כמו לנו ברמה של מספר על היד של הסבא, פשוט הסבא מהצד הלא נכון.
מרב בלאיש: "למתגייר קשה לפעמים לעכל שברגע שאתה מתחייב – אתה מתחייב לכל החבילה. זה גורם דווקא לטובים לנשור באמצע, להגיד שהם עוד לא מוכנים"
"אנחנו מתמודדים עם המון חרדות, כמו 'למה החבר החילוני שלי שאוכל שרימפס ולא צם ביום כיפור יותר יהודי ממני, שאני מאז שהייתי בגיל אפס אני מנסה לצום ביום כיפור?' אלה שאלות לא פשוטות. "אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הסיטואציה הלא אידיאלית, אבל זה האתגר. אותי זה מלמד המון מה האמונה שלי ואיפה אני צריכה לצעוק כנגד עוול, ואיפה ללחוץ על בתי הדין שבמקרים מסויימים יעבירו כמה שיותר מהר. וחלק כי הייתה להם הזדמנות, הצבא מעודד אותם לעשות את זה, זה על חשבון הפז"ם שלהם. בצבא זה התהליך הכי קצר שקיים של גיור.
"כשהם מגיעים לבית הדין, הם אמורים כבר להיות שומרי כשרות ושומרי שבת, ובעלי ידע יותר מבסיסי על ההיסטוריה היהודית ועל הזהות היהודית. הידע הזה הוא ברמה שהיא הרבה יותר גבוהה מחילוני שמסיים במערכת הממלכתית – ומעבר לכך. החיילות יודעות להתפלל תחנון כי הן לומדות ביחד עם החיילים. אני לא יודעת להתפלל תחנון. הן יודעות מתי מניחים תפילין ומה קוראים בתורה בחול המועד. זה לא ידע 'בשליפה' אפילו לדתיה או לדתי. הם לומדים את זה. בעצם מבקשים מהם לשנות את החיים שלהם במאה שמונים מעלות, לעשות דברים שבסביבה הטבעית שלהם זה לא מעט חריג, והם מוכנים לזה ומתחייבים לזה".
הם מצליחים להתמיד לשמור על זה? להמשיך בקיום המצוות?
"זה תלוי בעיקר בנו – במגזר הדתי. אני ממש מרגישה שחייל או חיילת שהצליחו להתחבר למשפחה מלווה או לקהילה, רמת שמירת המצוות שלהם הרבה יותר גבוהה, מאשר מישהו שלא הצליח להתחבר לקהילה. לצערי הגדול אין הבנה בציבור שלנו לכמה התהליך הזה מורכב וכמה התהליך הזה קשה להם, ואין מספיק מודעות לצורך להכניס אותם אקטיבית לתוך הקהילות".
מה היית רוצה שהחברה הדתית לאומית תעשה ביחס למתגיירים?
"היתה לי פנטזיה שבכל תנועת נוער תהיה שבת עם מתגיירים, שתהיה הזמנה לקבלות שבת ברחובה של עיר, שיעורי תורה פתוחים, שיעמדו פעם בשבוע נציגים מקהילות דתיות ליד בית הדין ויחלקו פליירים עם מספר טלפון של בית כנסת קרוב ושם של מישהו שאפשר לפנות אליו אם צריך איזה משהו".
ארגון גג לכל מי שסיים תהליך גיור
תבל ויקטוריה אונופריינקו היא צעירה שהקימה לפני שנה וחצי את ארגון 'עמך עמי' ששמו לקוח מאותו פסוק ממגילת רות, שמטרתו לתת ליווי לאנשים שעברו תהליך גיור ובסיומו מצאו את עצמם ללא תמיכה קהילתית. באירגון 'עמך עמי' מנסים ליצור חברה למתגיירים עם קבוצת השווים שלהם מתוך הבנה, שלכל גיל יש את ההתלבטויות שלו והצרכים שלו, ולכן המעטפת הכי טובה היא אנשים בני גילו. בנוסף הם התחילו לעבוד על תכנית להנגשת בתי כנסת למתגיירים. יש להם עמוד פייסבוק שנקרא 'עמך עמי' ואפשר לעקוב בו אחרי הפעילויות שלהם, וליצור איתם קשר לשיתופי פעולה קהילתיים או כל דבר אחר.
תבל ויקטוריה מספרת על הקשר שלה לנושא ועל תהליך הגיור שהיא עברה בעצמה:
"שני ההורים שלי לא יהודים. שני הסבים שלי יהודים ושתי הסבתות לא, כך שהיה לי קשר מסוים ליהדות – ומצד שני מבחינה הלכתית לא היה לי קשר. אני נולדתי וגדלתי בישראל, כך שלא הרגשתי לא שייכת. למדתי בתיכון רגיל, עשיתי שנת שירות בשומר הצעיר, התגייסתי, גדלתי בגולן, הכי מחובר שיכול להיות, ומדי פעם מזכירים לך שאת לא יהודיה, ויש כזה אמירה ש'בסדר תתגיירי בצבא'. בפועל אני לא תכננתי להתגייר, כי לא תכננתי לנהל אורח חיים דתי, אז לא הרגשתי צורך בזה.
תבל ויקטוריה אונופריינקו: "כשהשתחררתי וסיימתי את התהליך, הבנתי שאני לא מכירה אף אדם דתי חוץ מהמשפחה המארחת שלי"
"אני התגייסתי ב-2017. אני לא יודעת איך זה היום, כי היו הרבה שינויים מאז, לפי מה שאני יודעת. אני קיבלתי זימון שאני חייבת לבוא אליו, זימון צבאי למפגש חשיפה. והלכתי ולא כל-כך התלהבתי מזה. "ואז סבא שלי נפטר, ואמא שלי ביקשה שנעשה שבעה יהודית. חיפשתי בגוגל איך עושים את זה, ואז הבנתי שאני ממש לא יודעת, ופתאום הבנתי שיש לנו מסורת במשפחה היהודית, והבנתי שהיהודי האחרון במשפחה שלי נפטר. הייתי במשבר אחרי שהוא נפטר ואז חשבתי להתגייר".
למה הקמת את ארגון 'עמך עמי'?
"כי תוך כדי הגיור הייתה לי משפחה מארחת, וכל הזמן היו לי אנשים שידעו לענות על שאלות, ותמיד היה לי איפה להיות. כך שהייתי במעמד יותר קל. אבל כשהשתחררתי וסיימתי את התהליך, הבנתי שאני לא מכירה אף אדם דתי חוץ מהמשפחה המארחת שלי, שנסמכתי עליהם. כשהם אמרו לי שהם נוסעים לשבת הייתי נלחצת, כי הבנתי שאין לי איפה להיות, למרות שההורים שלי מאד תמכו בי. הבנתי שיש צורך בהדרכה לכל מה שקורה אחרי הצבא, ושאפילו זה החלק המשמעותי של הגיור."התחלתי לעזור לגרים באופן עצמאי ואז הקמתי את עמותת 'עמך עמי'. זו עמותה חדשה. אנחנו שנה וחצי פעילים. המטרה היא להיות ארגון גג לכל מי שסיים תהליך גיור, לעזור לו להשתלב בקהילה לפי האמונה שלו. זאת אומרת, אני לא נכנסת לכמה דתיים הם רוצים להיות, ברגע שהם פונים אליי הם רוצים להיות חלק מהחברה היהודית על גווניה, ואנחנו מתאימים להם קהילה מתאימה, לא משפחה אלא אנשים במצב שלהם, להקל על דרכם ליהדות".
