מה יש בו בבית שהופך להיות משאת נפש של רובנו? סיגל עברה לארצות הברית לפני 16 שנה ואת השאלה הזאת היא שואלת את עצמה כבר שנים רבות.
היא הגיעה לפה אחרי שירות בצה"ל, תכננה לעבוד קצת ״בעגלות״, לטייל קצת, במיוחד רצתה לברוח מכל מה שהיה הבית שלה, המשפחה שלוחצת, חבריה שחלקם למדו באוניברסיטה אחרי שירות בצבא, חלקם עשו קריירה, והיא עדיין ״מסתובבת״.
השנים חלפו והיא נשארה לגור בארצות הברית. בינתיים נישאה, יש לה שני ילדים ועדיין מרגישה שהיא חיה ב"סוכה", בבית ארעי, וחולמת להגיע בדרך למשהו אחר.
לא ברור לה מהו חלומה אך במקום הנוכחי היא מוצאת עצמה חווה תלישות. אמנם היא חיה, נושמת, מתפקדת, אך מרגישה שאינה שייכת. התחושה הזאת מדאיגה ומטרידה אותה: אובדן תחושת השייכות לביתה בישראל, למקום בו נולדה וגדלה, ולא מוצאת לעצמה תחליף.
"לא ממש היגרתי לארצות הברית" היא מסבירה. "פשוט נשארתי פה".
לבית יש משמעות של מבנה פיזי, טריטוריה, זהות עצמית, שליטה וביטחון, קביעות והמשכיות, יחסי הגומלין עם משפחה וחברים, מקום מפלט מעולם חיצוני, ביטחון קיומי, חופש ממעקב, פרטיות, יכולת להחליט מי ייכנס וייצא מהבית.
זינגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, מתאר את הבית כמקום ממנו אנחנו יוצאים ואליו אנחנו חוזרים פיזית ונפשית.
סיגל (39) מתקשה להשיב על השאלה ״מהו בית עבורה״.
יש לה בית יפה בארצות הברית, יש בן זוג אוהב, ילדיהם מקסימים, אבל בלב פנימה עדיין מרגישה שהיא חיה ב"סוכה".
תהליכי בנייה של זהות עצמית ושייכות, בדיוק כמו בניית בית, לוקחים זמן, משאבים פיזיים ורגשיים, לעיתים מתישים מאוד ומתסכלים. סיגל מתארת בשיחות את הבית כבנייה של זהות עצמית שלה, ביטחון קיומי. היא זקוקה להרבה עידוד ומוטיבציה בתהליך.
אלא שדווקא התלבטות מנטאלית מצידה סביב בניית בית משלה עוזרת לה לגלות את הכוחות שמצויים בה, שבחיי היום-יום לא שמה לב אליהם. למשל, למרות שהיא אינה חשה בביתה אווירה של בית היתה לה אנרגיה להקים בית משלה, יפה ומטופח, והיא רוצה לדאוג לכך שילדיה יחושו חוויה של בית שלא הייתה לה.
במהלך השיחות החלה סיגל להבין כי תהליך בניית זהותה האישית הינו איטי, ושמירה על שלמות הבית והמשפחה לא יסתיימו לעולם. מדי פעם דרושים תיקונים, לעיתים גם החלפת הישן בחדש. אלה החיים. לאחר הקמת בית פיזי למגורים ומשפחה מתפנה זמן להתלבט רגשית אם זהו הבית שלי.
בכל תהליך הגירה קיים הרצון להקים בית, להרגיש מהר מאוד שייך לחברה החדשה.
חשוב לזכור כי התהליך לוקח זמן. לעיתים אנחנו נמצאים בדרך לאותו בית מבחינת זהות אישית, יש לנו כוחות להקים ״סוכה״ בדרך, אולי אפילו כמה "סוכות" ארעיות בדרך, והם עבורנו סוג של בית, המקום שממנו אנו יוצאים ואליו אנו חוזרים פיזית ונפשית.
ד״ר נטע פלג-אורן, בעלת רישיון מקצועי בישראל ובפלורידה כפסיכותרפיסטית (Ph.D, LCSW), היפנותרפיסטית קלינית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית ב Aventura.
חברת סגל (התנדבות) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיאמי.
פירסמה מאמרים בנושאים פסיכולוגיים וחברתיים בכתבי עת מדעים.
ד״ר נטע עוזרת לפונים אליה להתמודד עם קשיים מנטליים וחברתיים סביב: חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה, התמכרות לסמים אלכוהול סיגריות, שליטה בכעסים, מחלות פיזיות, שכול, מציאת ״אני האישי״, הגירה, הורות לילדים בוגרים, ומערכת יחסים זוגית. ד״ר נטע מטפלת אינדבידואלית (אחד על אחד), מטפלת זוגית ומומחית בהנחית קבוצות. בנוסף, פסיכותרפיסטית מורשת של משרד הביטחון. משפחות המוכרות על ידי משרד הביטחון
מוזמנות לפנות ולקבל פרטים לגבי הליכי הפניה וטיפול.
לקריאה נוספת פנו לאתר www.netapelegoren.com או לטלפון 786-877-0919
לפונים מובטחת סודיות מקצועית!!
המאמרים בטור מבוססים על סיפורים מן החיים בשינוי שם ופרטים. כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות במאמרים לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין.
