במהלך ההיסטוריה קמו להן ארבע כתות הטוענות לקיים את המצוות ישירות מן המקרא בלא ביאור חיצוני, כאשר כל אחת מהן הבינה את אותן מצוות כתובות באופן שונה זה מזה
התורה שבעל פה:
תורה שבעל פה, פירושה, ביאור המסביר ומדריך כיצד מקיימים את 613 המצוות הכתובות בספר התורה.
העדות החזקה ביותר למציאות תורה שבעל פה, טמונה בעובדה שלא ניתן להבין את מצוות התורה שבכתב ללא ביאור חיצוני שעבר מדור לדור לצד ספר התורה. הנה מספר דוגמאות מתוך מאות:
(א) בשום מקום בתורה לא כתוב מהן המלאכות האסורות בשבת, למרות שנאמר כי המחלל שבת מתחייב בנפשו!
(ב) בשום מקום בתורה לא כתוב מה פירוש “אל יצא איש ממקומו ביום השביעי”.
(ג) בשום מקום בתורה לא כתוב איך מתחתנים או מתגרשים, ומהו בעצם “ספר כריתות”.
(ד) בשום מקום בתורה לא כתוב איך שוחטים.
(ה) בשום מקום בתורה לא מבואר מהי מזוזה ומה כותבים בה, רק נאמר בלשון סתומה: “וכתבתם על מזוזות ביתך”.
(ו) בשום מקום בתורה לא מפורט מהי ציצית ואיך היא אמורה להראות.
למעשה שום מצווה בתורה אינה מפורטת ומבוארת דיה לצורך קיומה המעשי. מצוות התורה נראות בדרך משל ולהבדיל – כמו תוכן עניינים. התורה מציינת את רשימת המצוות, אך לא מפרטת או מבארת אותן הלכה-למעשה.
דומני כי מובן מאליו, שכאשר ירד משה רבינו מהר סיני עם רשימה של תרי”ג מצוות, שאלו אותו העם בלשון פשוטה: “מהי ציצית? איך מכינים מזוזה? איך כותבים ספר כריתות? איך מתחתנים? מה הפירוש אל יצא איש ממקומו ביום השביעי? האם מותר להכין אש דלוקה לפני השבת? מהן המלאכות שאסורות בשבת?” וכן הלאה וכן הלאה. ברור מאליו שמשה רבינו לא אמר לעם – “נחשו, הבינו לבד”…
דוגמה טובה לכך נמצאת בפרשת מקושש העצים ביום השבת (במדבר פרק טו). בני ישראל הצטוו להרוג את מחלל השבת, אך לא נמסר עדיין באיזו מיתה יהרגוהו. משה רבנו ובני ישראל לא חשבו לרגע לפרש את המצווה מדעתם האישית. לא ולא, משה המתין ושאל את ה’ בפירוש כיצד הורגים את מקושש העצים. במילים אחרות – בני ישראל לא היו שומרונים/קראים המנסים להבין את התורה מדעתם, אלא דרשו ביאור למצוות.
(אגב, עצם העובדה שעם ישראל ידע שהמקושש עבר על מלאכה בשבת, היא עצמה ראיה נוספת לתורה שבעל פה. שכן בתורה לא נתבארו המלאכות האסורות בשבת, ואם כך, כיצד ידעו שהמקושש חילל את השבת? האם היינו מעלים על דעתנו שאיסוף עצים היא מלאכה אסורה בשבת?)
הצורך המעשי הוא עדות לכך שיחד עם ספר התורה, משה רבנו מסר לבני ישראל ביאור מעשי לקיום 613 המצוות. ביאור זה הועבר על ידי הרבנים מדור לדור, והועלה לראשונה על הכתב לפני כאלפיים שנה בידי רבי יהודה הנשיא בשישה סדרי משנה, אשר התבארו בארבעים מסכתות התלמוד – על פיהם נפסקה ההלכה לדורותיה.
