כמה שבועות אחרי שחנונה מתחתנת חוזר מוסיי ארצה. אז תיכף ומייד יושבים אתו בקפה של היווני על עראק ופיצוחים לשמוע עוד סיפורים על המקום ההוא שקוראים לו הארמון האדום, איפה שכל הבחורות הולכות ערומות ואומרות לך כל הזמן שלום אדוני המלך ובעד המאה וחמישים דולאר שלוקחים ממך בכניסה אתה באמת מלך ליום שלם, הכל מותר לך.
בסוף שואל מוסיי, תגידו יא ג’מעה אולי אתם יודעים מה נשמע אצל חנונה? ופדיחה אומר לו ככה-ככה.
איך ככה-ככה? שואל מוסיי. ככה, אומר לו פדיחה, למה שהיא התחתנה לפני כמה זמן עם שמשון הדוחף וככה-ככה זה שכבר איזה שבועיים שומעים שם צעקות ורק שלשום עף מהחלון הקומפלט זכוכית יין שקנינו לחתונה שלהם. איך התפוצץ זה לחתיכות קטנות על המדרכה.
מה לעשות, נאנח מוסיי, החיים זה לא פיקניק.
ורוז’ה שואל אותו, תגיד יא מוסיי, מה שכתבת במכתב של ששון על הנקבה ההיא מה ששוכבת בתוך הכוס של השמפניה, אין סכנה שהכוס משתברת וחותכת את הבשר של הבנאדם בזמן שהוא עולה פנימה בסולם? חביבי, אומר לו מוסיי, זה אוואל זכוכית זה, הכל באחריות. הנה תראה, באותו יום נכנסו לתוך הכוס גם ה”בוסן” גם ה”ווייפר” וגם ה”דונקי-מאן”, שלושתם ביחד. ואיזה חגיגה הלכה שם בתוך השמפניה. אפילו סדק קטן לא נהיה בזכוכית של הכוס.
ותגיד, שואל רוז’ה את מוסיי, מה שכתבת במכתב על המדעדה בלי השולחנות ובלי הצלחות, שאוכלים שם ישר מהגוף של החתיכות, מה עושים שם אם לקליאנט בא למשל לאכול מרק פסולייס, איפה שמים לו את המרק?
וואלאק יא רוז’ה, צוחק מוסיי בזלזול, אתה כבר ילד גדול, תחשוב בעצמך מאיפה אפשר לאכול את המרק במצב כזה.
יא אללה שלי! דופק רוז’ה עם היד על הראש שלו, תקראו לי שרגא אם אני לא נוסע לוונצואלה, חותם קבע על הארמון האדום.
וכמו שמוסיי מספר עוד כמה סיפורים חינוכיים מהארמון האדום נפתחת נדלת של הקפה ומי עומד בפתח אם לא שמשון הדוחף, לובש טקסטיל עלא-כייפאק, מגולח שיש, נותן ריח פרפום.
יאללה יא ג’מעה, הוא צועק מהדלת, תגידו מברוק!
מברוק, מברוק עליך, אומרים לו, אבל למה מברוק?
למה מברוק? צוחק שמשון הדוחף, למה שלפני איזה שעתיים קיבל הבנאדם שחרור סופי ברבנות ועכשיו הוא רווק קומפלט, פנוי להובלה ואם יש משהו מעניין בשטח בשביל להרים, רק תגידו לשמשון הדוחף.
קודם כל אומר לו פדיחה, נראה אותך שם משהו על השולחן לכבוד חג ההשתחררות שלך.
אין בעיות, אומר שמשון הדוחף ואחרי שני רגעים כבר ממלא את השולחן בבקבוקים ופחיות וצלחות עם דגים מטוגנים וסלט ירקות עם גבינה מלוחה וזיתים קאלאמאטה ועלי-גפן ממולאים. ופדיחה אומר יאללה יא ג’מעה, תרימו את הכוס שלכם לכבוד החבר שלנו שמשון הדוחף. וכולם מרימים את הכוסות שלהם מלבד מוסיי שמתחפף לו בשקט החוצה.
איפה מצא את חנונה, מה אמר לה, מה אמרה לו, לא יודעים. רק יודעים שיום אחד מגיעה בדואר הזמנה על נייר תכלת, אותיות זהב בולט. ועל ההזמנה כתוב שהורי הכלה חנה עוזרוף והורי החתן משה אלקבינו שמחים להזמין את כבודו לחגיגת נישואי בתם ובנם, שתתקיים אי”ה ביום שלישי, באולם “שמחות יפו”, בכבודכם נתכבד ובא לציון גואל, על החתום הורי הכלה והורי החתן. ומי שרוצה לשלוח מברק יש כתובת.
זמבור נשלח למניאק הזה ולא מברק. חמש פעמים כבר התחתן ולא מספיק לו. חוד לאק עכשיו פעם שישית. אבל בלי מתנה אי-אפשר לבוא, אז עכשיו אנחנו יושבים בקפה של היווני ושוברים את הראש מה קונים.
כבר גמרנו שני בקבוקים עראק אבו-עז’ליין ואף אחד עוד לא באה לו הצעה. מוכרחים להביא לו משהו יפה, למה שמוסיי אומר שהפעם החתונה הזאת תשים את כל החתונות האחרות בכיס הקטן. הפעם, הוא אומר, מלבד תזמורת וקוסם הוא מביא גם כן שתי רקדניות-בטן. ואדון מזרחי קנה שמונה כבשים עוזי והביא טבח מיוחד מירושלים המזרחית שיכין את זה כמו שצריך.
וחוץ מכל זה, אומר מוסיי, יהיה גם הגרלות והפתעות. חביבי, לא כל יום הבנאדם מתחתן עם אותה האשה.
ואם אנחנו מכירים טוב את החבר שלנו מוסיי, זה בטח לא תהיה הפעם האחרונה. וחוץ מזה תעזבו אותנו כבר עם הסיפור שלכם שהרבנות לא מחתנת כמה פעמים את אותו הזוג. למה אתם מתעקשים לקלקל את הסיפור, למה?!
