במוקד החירום של ארגון להב”ה התקבלה לפני כשבוע פניה אודות בחורה המתגוררת בצפון הארץ ונשואה לערבי, אותו הכירה לפני כשנתיים. לאחר החתונה, נכנסה הבחורה להריון, ולשניים נולד ילד משותף.
רפי, דודה של הצעירה, ניסה במשך זמן רב לשכנע את אחייניתו להפסיק את הקשר, אך לא הצליח. הדוד החליט לפנות לארגון להב”ה לאחר ששוחח עם שכנו שנעזר בעבר בארגון. “הוא אמר לי: אם זה לא יועיל זה גם לא יזיק, אתה חייב לנסות, מה אכפת לך?”, מספר רפי.
רפי התקשר לארגון ומסר את פרטיה של אחייניתו, וציין כי היא הכירה את בן זוגה בעבודה משותפת בה עבדה לאחר השירות הצבאי שלה. “ניסיתי הכל, אבל אסור לנו להתייאש”, הוא אמר לדינה, רכזת הפניות של האירגון. “אנחנו מכירים מקרים הרבה יותר קשים מזה שבהם הצלחנו לעזור. בעזרת השם, כמובן מבלי להתחייב – כך יהיה גם פה”, השיבה.
דינה יצרה קשר עם הבחורה. כמו במרבית המקרים, בשיחה הראשונה, ניתקה הבחורה את השיחה מיד, לא לפני שהפטירה כי “אלו החיים שלי אל תתערבו לי בחיים”. דינה, המורגלת בתשובות בסגנון, השיבה לבחורה: “אין בעיה, אלו החיים שלך, אבל אני רק מבקשת ממך דבר אחד: תשמרי את המספר שלי”.
שעות בודדות בלבד עברו מהשיחה, והבחורה יצרה קשר עם דינה. בלהב”ה הופתעו מהמהירות בה יצרה הבחורה את הקשר בחזרה. בארגון אומרים כי “לרוב במקרים כגון אלו, בהם הבחורה סולדת תחילה מסיוע אך לבסוף פונה בחזרה לארגון, לוקח בדרך כלל לפחות שבוע עד שמתבצעת אותה פניה. כאן היתה ממש סיעתא דשמיא גלויה”.
הבחורה כתבה לדינה בווטסאפ: “עשיתי עליכם גוגל, אני רוצה לשמוע, דברו איתי.”
ראש מערך הטיפול בלהב”ה, ענת גופשטיין, קבעה פגישה עם הצעירה. “ישבנו ודיברנו במשך שלוש שעות”, מספרת גופשטיין. “דיברתי איתה על השירות הצבאי שעשתה ועל איפה היא נמצאת היום. היא סיפרה שהבעל שלה היה חבר של המחבל מאום אל פאחם. הסתכלתי לה בעיניים ושאלתי אותה: ככה את רוצה לגדל את הילד שלך? עכשיו הרמאדן בפתח, וגם פסח, חג החירות. איזה חג את מעדיפה? היא הסתכלה עליי בעיניים נוגות. לאחר 3 שעות היא אמרה שהיא חייבת לישון על זה לילה כי זה יותר מדי ומהיר מדי”.
גופשטיין מוסיפה לתאר: “בשעה 8:00 בבוקר, ביום למחרת, היא התקשרה. היא אמרה לי בקול ממש מתחנן ‘תבואו עכשיו, הוא יצא לעבודה וזה הזמן לצאת’. ביטלנו את כל הלו”ז שקבענו לאותו היום ופשוט נסענו אני ובנצי לקחת אותה”.
“כאשר הגענו לעיר בצפון הארץ היא חיכתה לנו בחוץ עם הילד, עם רעלה. וידאנו טלפונית שזו היא והם עלו לרכב. אמרנו לה ‘עכשיו את יכולה להוריד את הרעלה’, ולא הבנו למה היא מסרבת להסיר אותה. רק כשיצאנו מהעיר היא הורידה אותה ופרצה בבכי. הסתבר כי בעלה לא הסכים לה בשום אופן להסתובב בלי הרעלה”, מספרת גופשטיין בכאב.
ואז בנצי התקשר לרפי דודה של הצעירה, שכאמור, הביא את הסיפור לידיעת הארגון. “כאשר הדוד ענה ושמע את אחיינית שלו, הוא לא הפסיק לבכות במשך 5 דקות רצופות”, מספר בנצי “כולנו בכינו איתו, ואז הוא אמר לה את המילים ששברו את כולנו: ‘כל יום התפללתי בשבילך, אין יום שלא התפללתי שתחזרי לעם ישראל, והקב”ה שמע את תפילתי. אין לי ספק שבזכות התפילות חזרת לעם ישראל”.
הצעירה חנקה את הדמעות ולא הצליחה להשיב מרוב ההתרגשות. הזוג גופשטיין הזמינו את הדוד להגיע לחברון, ויחד עם אחייניתו, הגיעו לתפילת הודיה במערת המכפלה. “השנה אני אחגוג חג חירות אמיתי”, אמרה הצעירה בדמעות לענת גופשטיין מעל קברי האבות.
