ברמה הקוגניטיבית, המשחק החופשי מאפשר לילד להכיר מגוון חומרים ומרקמים שונים.
דרך המשחק, הילד לומד לשיים, למיין, להבחין במשותף ובשונה, בחפצים אתם הוא בא במגע, ולומד על תכונות החומר ואפיוניו.
כל משחק קוביות פשוט הוא הזדמנות פז ללמידת שמותיהם של צורות הנדסיות שונות, הכרות עם מושגי מרחב, כגון: קרוב-רחוק, למעלה-למטה, מושג היחסיות, פיתוח היצירתיות והחוש האסתטי.
בנוסף, הקוביות מלמדות את הילדים את חוקי הפיסיקה (שווי משקל, כוח משיכה, יציבות), אמדן ופתרון בעיות חשבוניות, כאשר הילדים סופרים את מספר הקוביות הקיימות ומשערים מה מספר הקוביות הנחוצות להשלמת משימתם.
הם לומדים שהוספת קובייה אחת לשתיים יוצרת ביחד שלוש קוביות… אפילו שברים פשוטים אפשר ללמוד דרכן, כאשר הילד נוכח כי חלקי צורות יוצרים צורה שלמה אחת.
משחקי הדמיון השונים הינם חיקוי מוקטן לחיים מציאותיים, שהילד יכול למלא בהם תפקיד של מבוגר, ולחקות את דמות ההורה איתו הוא מזדהה.
לעיתים המשחק מציב אתגרים מחשבתיים, הדורשים יצירתיות ומיומנויות של ארגון, תכנון, זיכרון ושיקול דעת.
תוך כדי משחק, פעמים רבות, הילדים ממיינים עצמים על פי קטגוריות/מיקומם המתאים, מתרגלים מנייה וספירה סידורית, ותפיסת מושגי כמות ועוד.
מבחינה חברתית, משחק חופשי מהווה שדה אימונים חברתי טבעי, משמעותי ביותר, בתהליך הסוציאליזציה והאינטראקציה החברתית.
דרך המשחק הילד לומד כיצד לחיות בחברה, מפנים נורמות חברתיות ומשפר את כישוריו החברתיים.
דרך המשחק הוא לומד שיתוף פעולה, ניהול מו”מ, מיומנויות שכנוע, התמודדות עם ניצחון והפסד, ציות לכללים וחוקים, מתי לוותר ומתי לעמוד על שלו, איך להתפשר, סבלנות ודחיית סיפוקים (כאשר הוא נדרש לחכות לתורו), איך לקשור קשרים חברתיים, איך לקרוא נכון את המציאות החברתית, להבין, להביע אמפתיה, וגם להתחשב, ברצונותיו ובצרכיו של הזולת, להחליף רעיונות, לקבל החלטות, להתחרות – תוך שמירה על החוקים וכבוד הזולת.
בזמן המשחק מתמודד הילד עם בעיות חברתיות כגון, אמת ושקר, צדק ומוסר, ועליו לנקוט עמדה – למידה חשובה מאוד להתפתחותו של הילד ברמה הערכית והמוסרית.
לסיכום, זמן משחק חופשי מלמד את הילד לא פחות מפעילות ‘לימודית’ ב”משחק דידקטי” סביב השולחן.
כמו כן, בוודאי תסכימו איתי אם אומר שאבולוציונית, ההשפעה ההדדית בין המוח האנושי למשחק, לא נועדה להתפתח בישיבה מול מסכי המחשב או הטלוויזיה.
אם כי גם למשחקי המחשב יכולה להיות תרומה לא מבוטלת להתפתחותו של הילד בעידן הדיגיטלי של היום – הכל עניין של מידה – וזה כבר נושא לכתבה אחרת.
לכן, המלצתי לכם, הגבילו את “זמן המסכים” ל-עד שעתיים ביום.
עודדו את ילדיכם לצאת החוצה ולשחק בכדור, להיפגש עם חברים, להיות באינטראקציה חברתית אמיתית, להיות בתנועה, להכין הצגה, לשחק משחקי דמיון, משחקי תפקידים, משחקי בניה והרכבה.
מאמרים נוספים מחכים לכם באתר הבית שלי mayatzur.com.
הכותבת היא בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות, מוסמכת משרד החינוך ומכון אדלר בהדרכת הורים.
