בעידן בו הדחף לתחרותיות ולהישגיות הולכים ומתעצמים, גובר הרצון להחיש את קצב התפתחותו הטבעי של הילד. אנחנו קובעים לו לו”ז צפוף ושולחים אותו לכמה שיותר חוגי העשרה, מלמדים אותו את האותיות והמספרים כבר בגיל 4, ואם נשאר לו קצת זמן לשחק, אנחנו תמיד מעדיפים שינצל אותו לאיזה משחק קופסא איכותי. האם נכון, והאם כדאי, להגביל את זמן המשחק החופשי לטובת הלמידה הדידקטית?
למשחק החופשי בגיל הרך, חשיבות רבה והוא הכרחי להתפתחותם התקינה של ילדינו, בכל הרמות ובכל ההיבטים (רגשית, קוגניטיבית, חברתית, גופנית ואפילו ברכישת כישורי השפה).
למעשה, מחקרים רבים קושרים בין משחק פיזי (שימו לב – לא מדובר כאן במשחקי קופסא, או במשחקי מחשב) להתפתחות תקינה של חלקים ותפקודים שונים במוח! לילדים צעירים יש יכולות למידה מדהימות. כל שצריך לעשות הוא רק לאפשר להם זמן משחק חופשי, תוך הענקה של תחושת הביטחון, שהם מסוגלים לשחק וללמוד לבדם, עם עצמם. ילדים שמשחקים משחקים חברתיים, פיזיים, מחוספסים (מה שאנחנו קוראים “משתוללים”), כמו גם ילדים שמרבים במשחקי דמיון ומשחקי תפקידים, הם ילדים שלומדים היטב – בראש, בגוף ובידיים. הם מאלתרים, מתרגשים, שוקעים כל כולם בחוויה ושוכחים מהכל, ממציאים כללים, מפנימים אותם וגם חורגים מהם.
המשחק חשוב לסיפוק צרכיו הרגשיים של הילד
תחושת המסוגלות של ילד, אשר בנה בניין מלגו או מקוביות, גורמת לו תחושת סיפוק עצמי, שמחה גדולה והנאה עצומה! כמו כן, הערכת האחרים המשמעותיים את ביצועיו, הינה בעלת ערך ריגושי רב, ומפתחת תחושת ערך, ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוהים.
ברמה הרגשית, המשחק הדמיוני מספק לילד הזדמנות למימוש הפנטזיות שלו, הפגת הבדידות, ולפורקן רגשי, ומהווה כלי עיקרי להתמודדות עם קונפליקטים, ולהתגברות על פחדים וחרדות. דרך המשחק הילד יכול לבטא משאלות כמוסות, שהוא מאמין כי אינן ניתנות להגשמה במציאות, כמו למשל להיות אמיץ, חזק וכל יכול.
המשחק תורם לעיצוב הזהות המינית של הילד, וללמידת תפקידי המינים השונים. דרך האינטראקציה עם ילדים אחרים הילד מגלה שלא תמיד רגשותיו זהים לרגשות חבריו, ומגיע לתובנה כי יש תגובות רגשיות שונות.
בזמן משחק חופשי, הילד מתיר את ההגבלות והאיסורים שחלו עליו במחיצת המבוגר, ומבטא את רגשות התסכול המצטברים אצלו. דרך משחקי הדמיון ומשחקי התפקידים, הילד זוכה להתנתק זמנית מהמציאות ולגלם תפקיד של מישהו אחר השונה מעצמו. באופן זה הוא מתנסה בתפקידים שונים (למשל “הילד הרע”), מבטא דחפים תוקפניים בסביבה מוכרת, ומביע רגשות “אסורים” או “שליליים”, מבלי לפחד שיאבד את אהבת הוריו, או יעורר את כעסם.
מאמרים נוספים מחכים לכם באתר הבית שלי mayatzur.com. הכותבת היא בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות, מוסמכת משרד החינוך ומכון אדלר בהדרכת הורים.
