יום העצמאות הוא החג הלאומי של מדינת ישראל, אשר מציין את ההכרזה על הקמתה בתום המנדט הבריטי. יום העצמאות חל בתאריך ה’ באייר או בסמוך לתאריך זה. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חל תמיד ביום הקודם ליום העצמאות.
יום העצמאות נקבע כיום חג בחוק יום העצמאות, התש”ט-1949, שנחקק על ידי הכנסת לקראת מלאת שנה להקמת המדינה ופורסם בספר החוקים ב-13 באפריל 1949.
בה’ באייר תש”ח (14 במאי 1948), כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי, נחתמה מגילת העצמאות ודוד בן-גוריון, לימים ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, הכריז על הקמת מדינת ישראל. ההכרזה באה בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו”ם – החלטה 181 מיום 29 בנובמבר 1947.
אירועים רשמיים בחג: בערב החג נערך בהר הרצל בירושלים, במעמד יושב ראש הכנסת, טקס הדלקת המשואות המסיים את אירועי יום הזיכרון ופותח את אירועי יום העצמאות. במהלך הטקס מורם דגל ישראל לראש התורן ובכך מתחיל רשמית יום העצמאות. הטקס כולל גם חלק אמנותי ומופע דגלנים בו דגלני צה”ל יוצרים תבניות מורכבות על הרחבה.
בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה התקיים ביום העצמאות מצעד יום העצמאות, שבו הופגנו כלי הנשק של צה”ל. מנהג זה הופסק, אך עדיין נערך משט ימי ומטס אווירי לאורך המדינה.
חידון התנ”ך העולמי לנוער יהודי נערך בצהרי החג בתיאטרון ירושלים.
נשיא המדינה עורך קבלת פנים לחיילים מצטיינים.
אירועי החג ננעלים בטקס הענקת פרס ישראל.
בין השנים 1960 – 1977 התקיים במוצאי יום העצמאות פסטיבל הזמר והפזמון, שנעל את אירועי יום העצמאות.
ביום העצמאות בשנת תשט”ו (1955) חולק נס הקוממיות ליישובים שהשתתפו בלחימה במלחמת העצמאות.
בשנים הראשונות של המדינה התקיים מרוץ העצמאות מתל אביב לירושלים דרך רחובות, כדי להדגיש את חיבורה של ירושלים לשאר הארץ.
מנהגי החג – כחג חדש יחסית, מנהגי החג עודם בתהליך גיבוש. חלק ניכר ממנהגי החג מקורם בחגיגות העשור למדינת ישראל בשנת תשי”ח-1958. בין המנהגים שנוצרו בחגיגות העשור: הצבת במות בידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקין די-נור. יעקב אגמון היה אחראי על ארגון חגיגות העשור, והוא הגה חלק מהאירועים שהפכו למסורת.
מנהגי החג העיקריים הם: דגלי ישראל נתלים ברחבי המדינה כבר ימים אחדים לפני החג. הן מוסדות ציבוריים ופרטיים, והן אזרחים, תולים את דגלי ישראל על בתיהם ומכוניותיהם והעיריות מקשטות את הרחובות בדגלים, דגלונים כחול-לבן ובנורות צבעוניות.
לאחר הכרזת החג נפתחות במות בידור בכל רחבי הארץ, וזיקוקין די-נור משוגרים לשמיים. המונים גודשים את הרחובות באזורי הבידור.
רבים ממחנות צה”ל נפתחים לביקורים של הציבור הרחב, ונותנים לציבור הזדמנות, פעם בשנה, לפגוש מקרוב את כלי הנשק של צה”ל: נשק קל של צה”ל, מטוסים ומסוקים (כולל מטוסי קרב), ספינות הטילים, טנקים, רכב קרבי משוריין ועוד. לצד הבסיסים פותח צה”ל גם חניונים ברחבי הארץ ובהם מוצגים כלי נשק ואמצעי לחימה. מאז שנת ה-58 לישראל מקיימת זרוע היבשה של צה”ל תערוכה רב-חילית ביד לשריון בלטרון.
רבים מתושבי המדינה יוצאים לפיקניקים, מצוידים במנגלים, בכל רחבי המדינה.
ערוצי הטלוויזיה משדרים תוכניות חגיגיות ומרבים להקרין סרטים עבריים.
בבתי הכנסת של הציונות הדתית עורכים תפילה חגיגית ואומרים בה הלל ותפילה לשלום המדינה.
בניו יורק מתקיים מפגן תמיכה בישראל בסוף השבוע האחרון של חודש מאי.
היבטים דתיים של יום העצמאות – קביעתו של יום העצמאות כחג, לאחר כאלפיים שנה שבהן לא קבעה ההלכה חגים חדשים, הביאה לדיונים הלכתיים רבים בנושא. הדיונים נסבו אודות עצם האפשרות לקבוע חג חדש, על אמירת ההלל ביום זה, ועל האפשרות לאומרו גם בליל יום העצמאות, על ברכת שהחיינו ביום זה, על אמירת ברכת שעשה ניסים ואמירת תפילת על הניסים ביום זה, על הקריאה בתורה ועל קריאה בהפטרה ביום זה, על דחיית צום ואבלות ביום זה, ועל ההנהגות שצריכות להיות לגבי יום העצמאות שחל בשבת.
יום העצמאות חל בזמן ספירת העומר, ולפעמים חלה בו אחת מתעניות בה”ב. לפיכך שאלת הצורך לדחות מנהגי אבלות ביום העצמאות משמעותית מאוד בקרב הציבור הדתי-לאומי.
הרב משולם ראטה ובעקבותיו הרב שלמה גורן, הרב שלמה יוסף זווין, הרב גרשוני, והרב חיים דוד הלוי פסקו כי יש לומר הלל שלם בברכה. ברוב בתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי נתקבלה עמדת הרבנות הראשית, על פיה נאמר הלל ללא ברכה ביום בלבד, שנקבעה על ידי הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, בשל הרצון למזער את המחלוקת עם חוגים חרדים רבים.
כשנבחר הרב שלמה גורן לרב ראשי לישראל הוא העביר במועצת הרבנות הראשית החלטה לאמר הלל בברכה, וככה היום נהוג ברוב הישיבות הציוניות והקהילות הדתיות הלאומיות.
אין מברכים “שהחיינו” או “שעשה ניסים”, אין קוראים בתורה (אלא אם חל ביום שני או חמישי בשבוע (או הוקדם ליום זה), שאז קוראים שלושה קרואים בפרשת השבוע, כרגיל), ואת הפטרת “עוד היום בנ’ב לעמוד”, הנקראת בחו”ל בשמיני של פסח (שאינו נחוג בארץ), קוראים בלא ברכה.
מרבית החרדים אינם מציינים כלל את יום העצמאות, ואינם אומרים הלל באותו יום, מטעמים הלכתיים ואידאולוגיים. לעומת זאת, ביום העצמאות תש”ע פרסם האדמו”ר מבוסטון כי בבית מדרשו לא יאמר תחנון ביום העצמאות, דבר המסמל שמחה.
הסידור של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בארץ ובחו״ל כולל הלל עם ברכה (בחלק מהקהילות גם בערב), ״על הניסים״ מיוחד לתפילת העמידה, אמירת ״שהחיינו״, קריאה בתורה מיוחדת לחג, וקריאת ההפטרה עם ברכה.
בארצות הברית בתי הספר של התנועה הקונסרבטיבית מקפידים לחגוג את יום העצמאות, אולם בחלק מהקהילות ניתן פחות תשומת לב לאירועי היום. הסידור של התנועה הרפורמית במדינות דוברות האנגלית כולל סדר מיוחד ליום העצמאות הכולל הדלקת מנורה בעלת 7 קנים והקראת חלקים ממגילת העצמאות.
על פי רוב נוהגים בבתי הכנסת הרפורמים בעולם לקרוא הלל עם ברכה, בבוקר היום או בשבת שלפני (במקרה שבית הכנסת לא מקיים תפילת ציבור בבוקר יום העצמאות) קוראים בהפטרה שנהוגה לשמיני של פסח עם ברכות הפטרה. בנוסף ישנו ‘יעלה ויבוא’ מיוחד כתוספת לתפילת העמידה ו’על הניסים’ שנוסף לברכת המזון ביום זה.
נוסחים של אלו משתנים בין התנועות הרפורמיות במקומות השונים כאשר הישראלית מעניקה ליום העצמאות משמעות משיחית-ניסית, האמריקנית מעניקה לו משמעות דתית אך לא משיחית (בדומה לחנוכה או פורים) והתנועות האירופאיות נמצאות בין קטבים אלו.
ישעיהו ליבוביץ’ בספרו “יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל” האשים את הרבנות הראשית באחיזת עיני הציבור בכך שמחד קבעה ליום העצמאות מנהגים שנראים דתיים, אך אין להם משמעות הלכתית של ממש, ומאידך שללה קביעת מנהגים דתיים האופייניים לימי שמחה, כמו אמירת ברכת “שהחיינו”.
בהקשר זה הסביר ליבוביץ’ שאין הוא מוצא משמעות דתית למדינה או ליום הזיכרון להקמתה, אך לקיום המדינה יש חשיבות כשלעצמו והקמת המדינה היא מאורע משמח, ולפיכך יהודי דתי צריך לנקוט ביום הזיכרון להקמת המדינה במנהגים הדתיים האופייניים לימי שמחה.
לאחר מלחמת ששת הימים, שבה כבש צה”ל את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, החליטה הרבנות הראשית ברוב קולות, לקבוע אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, עדיין ישנם רבנים שהורו למי שמועניין לומר הלל – לומר אותו ללא ברכה, בשל אי השלמתו של הנס.
לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות צצו קולות הקוראים לביטול אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת, מרבית הרבנים הדתיים והחרדים לאומיים קראו להמשיך לומר הלל בברכה.
חז”ל יצרו סימנים בהתאם לשפת אתב”ש לקביעת ימי המועדים בשבוע על פי ימי הפסח, לדוגמה: א’ של פסח – תשעה באב, ב של פסח – שבועות, וכו’…
היום האחרון של פסח נותר ללא בן זוג. כאשר נקבע יום העצמאות ציין הרב יהודה לייב פישמן מימון כי הוא משתלב בין שאר חגי ישראל: ז-ע – ביום בשבוע בו חל ז של פסח יחול יום העצמאות (כלומר, ה’ באייר. לפעמים מקדימים או מאחרים את החג עצמו).
