איך בחוץ-לארץ? שואלים אותו.
מחר בבוקר הבנאדם נוסע לאשקלון ועולה שם על מכלית, אומר מוסיי, והמכלית מרימה עוגן, הולכת על האוקיינוס עד ונצואלה.
איפה ונצואלה? שואלים אותו.
שלוש אצבעות מתחת לאמריקה, אומר מוסיי ועושה סימן ליווני שיביא שתיה לכל הג’מעה.
וככה בזמן שמוסיי עובד על המכלית מה שמביאה נפט מוונצואלה והג’מעה חושבים שיש להם קצת שקט מחתונות משוגעות, הם מקבלים יום אחד הזמנות כחולות עם אותיות זהב ושם כתוב שהורי הכלה חנה עוזרוף והורי החתן שמשמון אשכנזי שמחים להודיע על נישוי בתם ובנם, החופה תיערך באולם “שמחות יפו”, בכבודם נתכבד ובא גואל לציון.
חנה עוזרוף זו כמובן חנונה של מוסיי. שמשון אשכנזי זה החבר שלנו שקוראים לו שמשון הדוחף, שחירפן את חנמונה בלי שאף אחד ידע.
וכמו שיושבים בקפה של היווני, מחזיקים את ההזמנות החדשות לחתונה של חנונה, בא ונכנס ששון, אומר לא תאמינו אבל יש מכתב עם בולים מוונצואלה.
את המכתב הזה שולח מוסיי לששון וכך הוא כותב:
ששון חברי, שלום, מה שלומך, איך אני מתגעגע אליך וגם כן אל כל הג’מעה . אתה לא תאמין מאיפה סחבאק כותב את המכתב הזה.
המקום הזה, שבכלל לא תאמין שיש כזה בעולם, קוראים לו “הארמון האדון” למה שכל מי שנכנס פנימה נהיה מלך. מה שהוא רוצה מקבל.
מה שהוא רוצה להרים -מתרומם. דבר ראשון שאתה נכנס בפנים – אתה משלם.
אבל תאמין לי ששון, כל דואלר שאתה משלם נותן את כל המיץ שלו.
דבר שני אתה נותן את הדגים שלך, מקבל מעיל מגבת, בעלי-בית וגם כן כתר קטן עם גומי שאתה מלביש על הראש שלך.
ועכשיו אומרים לך תלך חופשי איפה שאתה רוצה, תעשה מה שאתה רוצה, יש לך כתר על הראש, אתה מלך.
הכל און-דה-האוז חביבי, תיקח את ההנאות שלך תיקח.
ואתה לוקח! רק שאלוקים ישמור לנו על הבריאות.
הכל פה אדום. השטיחים, הטפטים, הרהיטים.
ומסתובבות פה בוחטות של נקבות, כל הגדלים, כל הצבעים.
יושבות והולכות ושותות, הכל נטו, בלי בגדים ועד שאתה מתרגל לזה קופצות לך העיניים מתוך נחורים. אמאלה! מה שהבנאדם רק רואה שם!
כול אחת שאתה עובר לידה מתכופפת קצת ואומרת: שלום אדוני המלך.
וזה בשביל להזכיר שתדע שאתה בארמון ואתה מלך וכל מה שאתה רואה ורוצה שלך, רק תיקח. אבל מרוב שאתה רוצה, אתה לא יודע מה אתה רוצה.
חברים, אומר לנו שם סמי, שהוא ה”בוסן” של המכלית וגם כן אחד שמכיר את המקום הזה מהפלגות קודומות; חברים, הוא אומר לנו, החפזון מהשטן.
צריך לקחת פה את ההנאות לאט-לאט. יש לנו עכשיו עשרים וארבע שעות זמן, שום דבר לא בוער, תלכו אחרי.
אנחנו הולכים אחריו. שלמה החשמלאי מה שהולך מאחורי, עושה כל מיני קולות ואומר: משוגע מי שחוזר לאניה, אני חותם פה קבע.
אנחנו הולכים אחרי ה”בוסן” ועוברים כל מיני חדרים עם כל מיני דברים שיכולים לשגע לגבר את הדם.
בכל מקום יש זוגות ששותים ביחד, מדברים ביחד, נושמים נשימות שבורות ביחד.
והכל פתוח, חופשי על הבאר. פתאום אנחנו עוברים על גשר ומתחת לגשר הולך נהר של מים.
תשמע לי ששון, גשר באמת, מים באמת והכל בתוך הבטן של הברדאק הזה. אומרים שכל העולם שלנו זה ברדאק אחד גדול, אבל זה בטח הברדאק הכי גדול שיש בעולם.
