ט”ו בשבט, חג האילנות, חגה המקורי של ארץ ישראל. מנהג השתרש לו בעם ישראל ברבות השנים בגלויות השונות, לשבת יחד עם המשפחה, לשתות יינות של ארץ ישראל ולאכול יחד מפירותיה של הארץ הקדושה.
ומכיוון שבאותם זמנים לא היו הרבה פירות בארץ, ומכיוון שלא היתה דרך פשוטה להביא פירות טריים מהארץ לפולין ולעיראק, נהגו היהודים לשבת באדמת ניכר, לשיר שירי ציון ולאכול בדמעה ותקווה גדולה פירות יבשים מארץ ישראל.
כך הם טעמו במקצת את הטעם של הארץ הקדושה, וחיכו וציפו לשוב לציון, לחזור לארצנו ולאכול שם את פירותיה.
והנה, שבנו לארץ הקודש, עלינו לארצנו, וכאן אנחנו יושבים עושים סדר ט”ו בשבט ואוכלים פירות יבשים מטורקיה. אמנם יש המהדרין לקחת פירות יבשים מהארץ הקדושה, אך עלינו להיות מהדרין מן המהדרין – לאכול מכל טוב הארץ, מהפירות הטריים של ארץ הקודש, שהם עצמם סימן לגאולה השלימה, כדברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף צח.): “אמר ר’ אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ‘ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא’”. ומפרש רש”י: “’מגולה מזה’ – כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר”.
נמצאנו למדים, שמי שרוצה לדעת אם אנחנו נמצאים כעת בזמן של גלות או של גאולה – יכול לצאת לשוק מחנה יהודה ולראות את המבחר הגדול של פירות הארץ הקדושה, וכדברי הגמרא – אין לנו קץ מגולה מזה.
ובאמת, גם זה נועד לשכנע רק את מי שמתעקש לא לראות את המציאות. מפני שכשיושבים בארצנו מיליוני יהודים ששבו לארצם, כבר לא צריך שהפירות יהיו סימן שהיהודים יבואו – הם כבר כאן!.
אך אל לנו להסתפק באכילת פירות טריים. אבות הציונות הנהיגו מנהג חדש בארץ הקודש, של נטיעות – לטעת עצים בט”ו בשבט. בשנה שעברה חלה שנת שמיטה, אך השנה אנחנו חייבים להמשיך במנהג החשוב של הנטיעות בארץ הקודש.
לפני 20 שנה נרצח בט”ו בשבט חברי הקרוב, נתנאל עוזרי הי”ד. נתנאל היה תלמיד חכם לוחם, שמסר את נפשו במאבק על ארץ ישראל. הוא נאחז בגבעה ליד קריית ארבע, גבעה 26, וכבש עם אשתו וילדיו במו ידיו את ארץ ישראל.
הוא נרצח בשבת ט”ו בשבט, יממה לפני שהיינו אמורים להביא לו ביום ראשון שלמחרת מאות עצי פרי על מנת לטעת ולתפוס שטחים נוספים.
בימים אלו מתחולל מאבק גדול על המרחבים של ארצנו הקדושה. בכל מרחבי יהודה ושומרון מתנהל מאבק על כל מטר – האם הוא יישאר בידינו, או שיעבור ח”ו לידי אוייבינו ומבקשי רעתנו. אוייבינו, בסיוע מאסיבי של האיחוד האירופי, מיישם את תכנית פיאד להשתלטות על אדמות יהודה ושומרון. הם לא מבזבזים רגע, ועלינו לעמוד מולם לפני שיהיה מאוחר. את המאבק הזה מכריעים בידים, על ידי נטיעת עצי פרי בכל מרחבי הארץ, מחוץ לגדרות. כך תופסים שטחים חדשים. בכל מקום שבו היהודי ייטע עם המעדר שלו – הערבי כבר לא ישאר.
הגיע הזמן לעשות את הסוויץ’ בראש. לא עוד גלות, לא עוד פירות יבשים! השנה, צאו עם הילדים למרחבי הארץ הקדושה, טעו עצי פרי, ומי שקשה לו לעשות בגופו – שישתתף בממונו עם אחת העמותות העוסקות בנטיעות ביהודה ושומרון, לזכרו של נתנאל עוזרי הי”ד. כך לא רק נשב ונחכה לגאולה, אלא נביא אותה בידינו ממש.
