ספר ויקרא, פרשת שמיני

כאשר פוגשים אד

סימני הטהרה של הבהמה
בפרשת השבוע לומדים אנו על כשרותם של הבהמות, החיות העופות והדגים. לכל סוג מאלו ישנם סימני טהרה על פיהם נוכל לדעת את כשרותם. סימנים אלו שנתנה התורה אינם רק סימני הבחנה, אלא, אלו סימנים הגורמים את טהרת וכשרות החיות.

מכיוון ובתוכנו ישנה גם “בהמה” – הנפש הקרויה “בהמית” המעונינת בכל תאוות העולם בדומה לבהמה , הרי שעלינו לדעת שגם בהמה זו יש לה סימני טהרה, כלומר אדם יכול להשתמש עם גופו ורצונותיו לעבודת ה’ בצורה המתאימה, ואז הוא “כשר”. אך, לפעמים האדם מתנהג בצורה שאינה מתאימה לו ואז הרי הוא “בהמה טמאה”.

ולדוגמא: מספרים על יהודי חסיד כשרוני ביותר, שהיה לומד ומתפלל כפי שצריך, לימים, פתח מפעל ליצור נעליים, השקיע בו את כל כשרונותיו וכמובן שמצבו הרוחני ירד.

באחד מביקוריו אצל הרבי אמר לו הרבי: רגליים בתוך נעליים ראיתי, אבל ראש בתוך נעליים – את זה עוד לא ראיתי. ניהול העסק בודאי היה על פי ההלכה, אבל זה לא מתאים ליהודי חסיד ברמה שלך.

אם כן, מהם סימני הטהרה של הבהמה? על כך אומרת התורה שני סימני בבהמה “מפרסת פרסה” – בין הבהמה לארץ צריכה להיות פרסה, וזו צריכה להיות שסועה לשניים.

סימן ראשון: “מעלת גירה” – לאחר שהבהמה לועסת את האוכל היא מעלה אותו שוב ולעסת אותו מחדש.

ולעניינינו אנו, הקשר של האדם לארציות צריך להיות רק עם הרגלים , הכוחות הנחותים שבאדם ואילו הראש צריך להיות מובדל מענייני הארץ, גם בין הרגלים לארץ צריכה להיות פרסה, כלומר אין להיות שקועים לגמרי בתוך החומרניות של העולם, אבל, פרסה זו צריכה להיות סדוקה , כלומר , לא מספיק שלא נהיה שקועים בתוך החומרנות, עלינו לראות איך עושים סדק בתוך החומרנות ומכניסים גם בענייני החומר אור וקדושה.

לשם כך הפרסה צריכה להיות סדוקה לשניים , מצד אחד צריך להיות “ימין מקרבת”, לראות לקרב כל דבר וכל אדם שאנו יוצרים עמו קשר גם דרך העסקים, אך מאידך צריך שתהיה גם “שמאל דוחה” להיזהר לא להיגרר לויתורים על מצוות התורה. כפי שאמר הלל: “הווה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום… אוהב את הבריות ומקרבן לתורה” ולא לקרב את התורה אליהם ולעשות בה שינויים לפי רוח הזמן.

הסימן השני (מפרסת פרסה) מלמדנו: לא תמיד המחשבה הראשונה היא נכונה, כאשר יש עסק עם “בהמה” הרצונות עלולים להטעות אותנו, עלינו לחזור וללעוס טוב טוב את העניינים החומרניים, עלינו לבדוק שוב ושוב האם זה ראוי לעיכול , האם זה מתאים בשבילי, האם זה לא יגרור אותי לשקוע בחומרניות יתר על המידה ובאם אכן זה לא בדיוק מתאים הרי שהבהמה - עניינים אלו לא כשרים ולא כדאי שאתעסק בהם.

לעופות לא נכתבו בתורה שבכתב סימנים, אך חכמינו נתנו כמה סימנים כדי לדעת את כשרותן של העופות.

עם זאת , אומרת הגמרא אין העוף נאכל אלא על פי המסורת שיש לאדם מרבו הצייד, הבקיא בעופות ובשמותיהם.

הדבר מלמדנו , שלמרות שבדקנו את כל הסימנים והכל “בסדר גמור” עדיין יכולות להיות טעויות.

כדי להימנע מטעויות עלינו להתמסר (מסורת) כל כולנו לרבי, ליהודי שהוא ראש בני ישראל, זהו אדם הבקיא בנפשנו הבהמית ובכל כולנו , דווקא הוא יוכל לסייע בידינו להגיע את התכלית היעודה, להיות בכשרות המתאימה בגשמיות וברוחניות ולהצעידנו לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.
שבת שלום ומבורך.

ם בבוקר במצב רוח מזופת, אומרים שהיום הוא קם על צד שמאל! לאמירה זו ישנו מקור הלכתי. אדם צריך בתחילת הלילה לשכב על צד שמאל (כדי לתת למזון שאכל להתעכל) ובאמצע הלילה עליו להתהפך לצד ימין, באם הוא נשאר לשכב על צד שמאל הרי שכל היום עלול ללכת כך. כנראה שישנה חשיבות לתחילתו של היום, על אחת כמה וכמה לתחילתה של השנה.

השבת הקרובה – שבת בראשית, מהווה סיום של חודש החגים ותחילתה של שנה. לכך אמרו חכמינו, כי כפי שאדם יתמקם בשבת בראשית, כך תלך כל השנה כולה. מהו המיוחד בשבת זו וכיצד זה עשוי להשפיע על כל השנה?

חודש תשרי (אותיות רשית) מכיל בתוכו ריכוז עצום של תפילה, תשובה, רצינות, שמחה , אורחים ועוד. בסיומו של החודש נגמרו החגיגות והחגים ועלינו לצאת לדרך לחודשי החורף האפורים והקרים. בחודש תשרי לקחנו איתנו במזוודה כוחות מיוחדים, אותם עלינו לנצל במשך כל השנה כולה. השבת האחרונה של החודש , שבת בראשית מהווה את תחילתם של ימי החורף, לכן עלינו לשים לב “לא לקום על צד שמאל” - להתחיל את החורף ברגל ימין, וכפי שנתחיל, כך זה גם ילך בהמשך.

בבתי כנסת רבים נהוג להכריז עם צאת השבת “ויעקב הלך לדרכו”.

אף אימרה זו קשורה למיוחדותה של שבת זו. לנו עם ישראל שני שמות ישראל ויעקב, ישראל הוא תואר השררה שלנו, על שם, הניצחון והמלחמה עם המלאך, כנאמר “כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל”. מאידך , השם יעקב קשור ב”עקב” , בעקבו של עשיו. תואר המראה על מצב בו יש לנו עסק עם עשיו המעוניין להכחיד אותנו.

בחודש תשרי היינו כולנו בדרגת “ישראל” - מרוממים מהעולם, כאשר יוצאים לחודשי החורף ולחודשי השנה כולה, בהם אנו צריכים להתעסק עם דברים שלא כולם טובים ויפים, מכריזים לנו: ויעקב! הלך לדרכו. אנו יוצאים לעבודה עם כל העולם, לקחת את הקדושה אותה שאבנו בחודש תשרי, להשקות איתה את כל ימי החול, להחדיר קדושה לעולם ולהכינו לקראת התגלותו של מלך המשיח.

עבודה זו צריכה להיעשות עם התקדמות יומיומית, לכן נאמר “ויעקב הלך! לא מספיק לדרוך על המקום, עלינו ללכת ולהתקדם מידי יום. הליכה זו צריכה להיות לדרכו! לדרך של עבודת ה’ מתוך שמחה וטוב לבב. איך שניקח את הענינים לידים כך תלך כל השנה כולה. הבה ניקח את השבת הקרובה בשמחה , חיות רוחנית והחלטות טובות בעבודת השם, עם כוחות אלו נצעד לקראת השנה הקרובה. מתוך תקווה וביטחון שעוד טרם נסיים את החלטותנו, יראה בורא עולם את רצוננו הטוב ויגלה לנו את משיח צדקנו ואת הגאולה השלימה.