מספרים שפעם בא יהודי אל הרב רבי לוי יצחק מברדיצ’ב ואמר לו: רבי, אתה יודע שאני עשיר ולא חסר לי דבר. אלא שימי הפסח באים ואני משתוקק לראות את פני של אליהו הנביא.
כבר שנים רבות שאני מחכה לו והוא לא בא. מה לא עשיתי? קניתי גביע של כסף מהודר ויקר לכבודו ואני מקפיד לפתוח לכבודו את הדלת בלב שלם כל ליל הסדר אבל מעולם לא זכיתי לראותו. עשה רבי שאראה את אליהו הנביא לפחות פעם בחיי, התחנן היהודי בלב שלם.
התבונן רבי לוי יצחק מברדיצ’ב ביהודי ואמר לו – אם רצונך לראות את אליהו הנביא סע לעיירה גרוסלבה ושם תשאל על רבי מאיר, לך אליו וערוך אצלו את הסדר.
בשמחה רבה הכין עצמו היהודי העשיר ולאחר נסיעה ארוכה בעגלה הגיע לאותה עיירה וחיש מהר הגיע לביתו של רבי מאיר.
משעמד רבי מאיר על טיב הביקור מיהר להסביר בפנים עצובות כי לא יוכל לארח אותו לסדר מאחר ואין לו דבר מוכן.
הוציא היהודי העשיר חבילת שטרות וביקש מרבי מאיר לקנות ולהכין כל מה שנחוץ. שלא יחסר דבר ביקש ממנו.
(בסתר ליבו רק הוא ידע שכדאי לעשות הכל שהרי כאן הוא יזכה לראות את אליהו הנביא) הלך רבי מאיר קנה מצות, ובשר ודגים ויין, בקיצור את כל צרכי החג.
בגדים לילדיו וכל שהיה נחוץ ואכן כל המשפחה נתכנסה בשמחה גדולה ושרו את שירי החג והעשיר דאג לכוסו של אליהו והסדר נגמר וכל בני הבית כבר נרדמו והעשיר שלנו יושב עצוב מאוד, אליהו הנביא לא הופיע. האומנם הייתכן שרבי לוי יצחק מברדיצ’ב יאכזב?
לאחר הפסח חזר והלך אל הרב ואמר לו: “רבי הבטחת ואני לא ראיתי את אליהו הנביא”.
התבונן בו הרב ואמר לו כשהוא קורן באושר – דע לך שאותו ליל סדר אתה היית עבור רבי מאיר ובני משפחתו אליהו הנביא הם מאמינים באמונה שלמה כי אתה אליהו הנביא, והוסיף הרב ואמר: “בכל אחד מאיתנו יש משהו מאליהו הנביא זכור לטוב וזה הטוב שבקירבנו”.