האם אפשר לשמור על עם ישראל, ולרצות להרוס אותו בו זמנית?! הרב ירון יצחקוב משיב על הפרדוקס שעולה מדבריו של הקצין המצטיין
למחלקת ייעוץ והכוונה צלצל איתי, 26, וסיפר: "אני מתחזק בחודשים האחרונים, ובאחת השיחות שהייתה לי השבוע עם אחי הצעיר, שהוכתר כקצין מצטיין ביחידה מובחרת בצבא, דיברנו בעניין ההתבוללות שצוברת תאוצה בארץ ובעולם. כשהבעתי את דעתי ואת התנגדותי, אחי תקף וטען שאני גזען, ושאל בכעס: 'מה, הגויים הם לא בני אדם?'. מה אני עונה לו?".
אתה יודע, איתי, שאחיך פשוט לא חשב על מה שאמר. אסביר. הוא התגייס לצבא, ליחידה מובחרת, מתוך אידיאל לשרת את המדינה ולהגן על תושביה. אחיך השתתף במבצעים מסוכנים, וודאי לא פעם גם ראה את המוות בעיניים, ולדבריך, על מסירותו לתפקידו אף קיבל צל"ש כקצין מצטיין.
אנחנו, איתי, לא עם מיליטנטי, אנחנו לא עם כובש. אנחנו לא עם שמחפש אוצרות ונפט של מדינות שכנות, אנחנו לא מחפשים לפגוע באף בן אדם בעולם. אז למעשה, מצד עצמנו אנחנו לא צריכים צבא. כל מה שהקמנו צבא, זה רק בגלל שרוצים להרוג אותנו, ואנחנו רוצים לחיות.
מה ששמר כל השנים על העם היהודי כעם יהודי, זאת רק תורת ישראל וההלכה, אותה תורה שהזהירה מנישואי תערובת ומהתבוללות, כי אחרת, חלילה, "ככל הגויים בית ישראל".
אחיך בעצם מסר את גופו ונפשו – כדי לשמור על העם היהודי בארץ ישראל, ובדיוק באותה נשימה, בלי לשים לב, הוא תומך במהלך של הכחדה והשמדה של העם היהודי, שהרי על פי תורת ישראל, נישואי תערובת של יהודי וגויה מפסיקים וכורתים את היהודי מעץ החיים, ממורשתו המפוארת בת אלפי השנים. את ילדיו של המתבולל אי אפשר לספור עם העם היהודי, ובעצם מדובר בגזר דין איום לזרעו ולזרע זרעו עד עולם – כמו גם, בגידה באבותיו ובאבות-אבותיו, שמסרו נפשם על יהדותם, ועשו הכל רק כדי לשמר את מה שאחיך הצעיר מוכן לאבד ברגע.
הבנת את הפרדוקס, איתי? מי שמסר גופו ונפשו לקיומו של העם היהודי – מצדד במהלך של הכחדתו, חלילה.
ובעניין הגזענות שהטיח בך, העניין הזה רחוק מאיתנו. אנחנו, היהודים, לא נגד הגויים, אנחנו לא שונאים את הגויים. אנחנו לא מצווים חלילה לפגוע בגויים, וודאי שלא בגופם או נפשם. "חביב אדם, שנברא בצלם". אבל יש לנו תפקיד מסוים בעולם, ומתוקף תפקידנו כבניו של בורא עולם, "בנים אתם לה' אלוקיכם", אנחנו נדרשים לשמור על קדושה ועל טהרה. לכן יש ציוויים מפורשים בתורת ישראל, שנועדו לשמור ולגדור כל פרצה שעלולה לחבל ולפגוע במעמדנו כבני מלכים.
לא אשכח שיחה מטלטלת שהייתה לי לאחרונה עם יהודי מתבולל בגרמניה, שלו מספר בנים, חלק בגיל הנעורים (גויים, על פי התורה). באחת המחלוקות שלו עם אשתו, היא סיננה לו את הביטוי המוכר והמפורסם "יהודי מלוכלך". מיד אחר כך, בניו דאגו שיצא מהבית ולא נתנו לו לחזור לילה שלם. הם השאירו אותו בחוץ, והם ישבו לאכול ולשתות עם אמם, כשהם מתבדחים על חשבונו. כל הלילה הוא ישב ובכה על המדרכה, ולמחרת צלצל למשרדי הידברות, הוא היה שבור, סיפר על ההשפלה שהושפל על ידי ילדיו, ועל רצונו לעזוב הכל ולחזור לחיק היהדות. דיברנו בפיוס, הרגעה והסברה, כיצד לחזור לארץ ולחיות את שארית חייו כמו יהודי אמיתי.
איתי, תיגש לאחיך ותסביר לו, שלא צריך תמיד ללמוד בדרך הקשה, וכדאי לשמוע ולקיים את חוקי התורה.
