הממשלה הנוכחית וההיסטוריה לפניה, מחייבים לדרוש מכל מועמדי המפלגות הציוניות לאמץ אמנה ציונית. רק כך הבוחר יקבל את האפשרות לשאול את הנבחר מדוע הפר את התחייבותו ולבוא איתו חשבון בבחירות הבאות
הציונות היא הרוח החיה ונשמת אפה של מדינת ישראל והתנועה הציונית היא התנועה הלאומית היהודית המודרנית שהקימה את המדינה. האידאולוגיה הציונית קיבצה יהודים שהיו רחוקים ושונים זה מזה לארץ שהייתה חלום רחוק, כיוון תפילה בלבד. היא הפכה קהילות נפרדות, מרוחקות ושונות זו מזו לעם בעל תחושת יחד חזקה. היא סילקה את מנטליות הגלות ויצרה רוח חדשה של עם עז נפש ומוכן להקרבה, המגן על עצמו ומפתח את ארץ אבותיו ששב אליה באהבת נצח אחרי אלפיים שנות גלות.
בלעדי הציונות, המדינה לא הייתה מוקמת, וללא תחושה ציונית עמוקה ומבוססת לא היו אזרחיה מתגייסים לצבא, משרתים בשירות לאומי ומשלמים מיסים מעמל כפיהם. לכן מדינת ישראל היא התגשמות הציונות, התנועה הלאומית היהודית.
בעשורים הראשונים של קיום המדינה היה ברור לכולם שכנסת ישראל היא גוף ציוני שנבחר כדי ליישם את מטרות הציונות: להקים ממשלה ציונית מתפקדת, לחוקק חוקים שינהלו את חיי המדינה הציונית ולפקח על פעולות הממשלה. בשנת 1965 ניסתה מפלגה שתכליתה לבטל את אופייה הציוני של מדינת ישראל להתמודד בבחירות, אך נפסלה על ידי וועדת הבחירות המרכזית והפסילה קיבלה את אישור בג"ץ.
אלא שאג'נדה פוסט מודרניסטית השתלטה על מערכת המשפט תחת שרביטו של השופט העליון פרופ' אהרן ברק, ובשנת 1996 אישר בג"ץ למפלגת בל"ד תחת הנהגתו של עזמי בשארה לרוץ לכנסת. באותה שנה אושר גם לתנועה האסלאמית לרוץ לכנסת כמפלגת רע"ם, וכך נכנסו לבית הנבחרים של מדינת ישראל הציונית תנועות וחברי כנסת שלא רק שהם אינם ציונים אלא הם אנטי ציונים בעליל.
איך קורה דבר כזה? לאהרן ברק פתרונים. עם זאת, המפלגות שייצגו את הרוב במדינה היו נאמנות לקיומה הציוני ולכן מזימת המיעוט של מתנגדי הציונות בכנסת לא יכלה להתגשם למרות שקיבלה חותם הכשר מבג"ץ.
תוצאות הבחירות האחרונות הביאו מחלוקות כל כך עמוקות בקרב המפלגות הציוניות עד כדי כך שהוקמה קואליציה שכל קיומה תלוי בתמיכה של מפלגה אנטי ציונית, מפלגת רע"ם, מתוך הקואליציה, ותמיכה של הרשימה המשותפת, שגם היא אנטי ציונית, מחוץ לקואליציה. במקביל, ניכרת ירידה במחויבות הציונית של מפלגות השמאל, העבודה ומרצ, שכללו את חברות הכנסת איבתסאם מראענה, ע'ידאא רינאווי-זועבי ועיסאווי פריג'.
למרות כניסת מפלגות אנטי ציוניות לכנסת ולמרות הירידה במחויבות לציונות של מפלגות השמאל עדיין יש בכנסת רוב ציוני גדול וחזק שיכול היה להקים קואליציה ציונית ברורה וחזקה וממשלה מתפקדת ואיתנה, אלא ששיקולים אישיים גברו על השיקולים הציוניים ומה שקיבלנו הוא קואליציה רעועה התלויה ברצון הטוב של מועצת השורא האסלאמית, מפלגת רע"ם שבקואליציה והרשימה המשותפת מחוץ לה. חלקים גדולים של הציבור היהודי ציוני נשארו מחוץ לקואליציה ולממשלה ולכן הלגיטימיות של הממשלה והחלטותיה בעיני הציבור היהודי חלקית מאוד, גם אם הן חוקיות לחלוטין.
מצב זה הוא הרסני לעצם קיומה של המדינה ואכן ניכרת הידרדרות קשה בהזדהות של הרוב היהודי עם מוסדות המדינה. הדבר נובע מאי-יכולת של קואליציה וממשלה כזו לנהל מדיניות ציונית אמיתית, והציבור איננו חש שמאווייו הלאומיים מקבלים התייחסות ראויה מהממשלה ולכן גם מהמדינה. לכן חובה על הציבור למצוא דרך שתבטיח לו שלעולם לא תקום שוב ממשלה בישראל שתהיה תלויה בחסדי אנשים, ארגונים ומפלגות אנטי ציונים.
