שאלה:
נולדתי כיהודי, אבל אינני יכול לראות את הדת היהודית כדת שלי. אני מאמין גדול בשלום עולמי. האם לא נהיה קרובים יותר לשלום ושקט, אם לא יהיו דתות בעולם?
תשובה:
אמירה "אינני רוצה לקבל על עצמי את הדת היהודית, כי אני מאמין בשלום עולמי" שווה לאמירה "אני אוהב סושי, ולכן לעולם לא אכנס למסעדה יפנית". זה פשוט לא הגיוני.
המלחמה היא המצב הטבעי של האנשים. היא קיימת זמן רב לפני שהיתה כל דת בעולם. השלום – לא. צריכים ללמוד אותו וללמד עליו, ורעיון השלום מגיע מהדת היהודית.
הראשונים שחזו והתכוננו למצב בו העולם יחיה בשלום ובשלווה היו נביאינו. הם דיברו על זמן בו "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". באותם הימים, בהם המלחמה והמריבה היו חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, הדת היהודית הציגה רעיון רדיקלי: המלחמה היא מצב בלתי רצוי, ואילו השלום הוא המצב האידיאלי, אליו יש לשאוף.
גם ללא דת, נמצא נושאים אחרים להלחם ולהסתכסך. לדוגמא: מקומות חניה; השכן בקומה למטה מרעיש מדאי. אבל ללא הדת, המושג "שלום עולמי" לא היה קיים בלקסיקון האנושי. בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא, הרעיון קיבל את השראתו מהתנ"ך. רעיונות לא גדלים סתם כך באויר; הם גדלים על בסיס כלשהו, והבסיס הוא התנ"ך. שלום בלי דת הוא כמו הומלס. היהדות היתה זו שחזתה רעיון זה, והיא זו שהנחילה אותו לעולם כולו.
נכון, רבים נלחמים והורגים בשם הדת. אבל בדיוק כמו ששחקן מופרע במגרשי הכדורגל לא אומר שמשחק הכדורגל הוא דבר פסול, כך גם שימוש פסול במונח 'דת' לא יכול להוציא שם רע על הכלל כולו. למעשה, עד היום היהדות מספקת את הבסיס לשלום העולמי: כולנו נבראנו על-ידי א-ל אחד.
ובלי רעיון זה, מה באמת מאחד אותנו?
