מה היית עושה אם היום הוא היום האחרון בחייך? שאלתי את דניאל (52). הוא היה המום, התלבט, לא ידע מה להשיב: “תראי, זה לא מציאותי, אני אדם מאוד פרקטי, איני אוהב לדמיין”.
ובכל זאת, אני מקשה, נניח שזה כן, מה היית עושה? “הייתי הולך לים, אוכל גלידה, מדבר, מנשק, ומחבק את הילדים שלי, נמצא עם אשתי, לא עוזב אותם רגע, הייתי מצלצל לאימא שלי ולאחותי בישראל”.
מה מונע ממך לעשות את כל זה כבר היום? אני שואלת את דניאל.
לכולנו כדאי לשאול את עצמנו את השאלה הזאת מדי פעם.
רוב האנשים שנשאלו את השאלה הזאת השיבו תשובות שקשורות לפעילויות בסיסיות, שלא בהכרח מצריכות כסף או מעמד או כושר או השכלה, אלא נוגעות ליחסים בין-אישיים עם אנשים שאנחנו אוהבים.
דניאל הופנה אליי דרך Employee Assistant Program מטעם מקום העבודה שלו. בשבועות האחרונים הוא החל לסבול מכאבים, מיחושים שונים, ונעדר מ”סיבות רפואיות” יותר ויותר ימים מהעבודה. בבדיקות מקיפות לא התגלה ממצא פיזי כלשהו לכן נשלח למפגשים איתי על מנת לקבל עזרה ותמיכה נפשית.
דניאל נמצא במשבר מקצועי. משעמם לו בעבודה, השעון לא זז לדבריו, העבודה מונוטונית, חוזרת על עצמה, האנשים שאיתם הוא עובד שנים רבות הפסיקו לעניין אותו. “יתכן”, הוא אומר, “אם גילי היה צעיר יותר הייתי מתפטר מיד מהעבודה. אבל אני חושש כי מוטל עליי עול הפרנסה של המשפחה, ושניים מילדיי ילכו לקולג’ בשנה הבאה”. הוא החל לפתח חרדות וכאבים פיזיים, ומודאג שמא מתפשטת בגופו מחלה שטרם אובחנה.
בהנחה שדניאל דבק בהחלטתו להישאר ולא לעזוב את מקום עבודתו, הוא החל להיות מודע לכך שכנראה חרדותיו וכאביו, הם תוצר של מצבו הנפשי. הבחירה בידו היא להמשיך להרגיש אומלל ומשועמם בעבודה ובכלל או להשקיע בדברים שמחוץ לעולם עבודתו שייתנו לו סיפוק. למשל, לבלות יותר עם אשתו וילדיו, לצאת לחופשות קצרות בסופי-שבוע.
כחלק מתהליך הטיפול עבדנו על יצירת מוטיבציה ופתיחות ליהנות ממה שיש לו, ולא רק לסבול ממה שאין לו כיום. הוא הבין כי דברים משמעותיים שהוא רוצה שיתרחשו בחייו לא יבואו מעצמם, אלא עליו לעבוד לקראתם.
סטיב ג’וב, בנאום שנשא שש שנים לפני מותו, בפני בוגרי אוניברסיטת סטנפורד, התחיל בשאלה שלדבריו עזרה לו לעצב את חייו: “אם היום הוא היום האחרון לחייך האם היית עושה את מה שאתה עושה היום?”. לדבריו, כל בוקר הוא שואל את עצמו את אותה שאלה. אם במשך תקופה ארוכה התשובה לשאלה היא “לא” הרי שצריך לעשות שינוי בחייך. לדבריו, הידיעה כי ייתכן ואמות בקרוב עוזרת לקבל החלטות. ציפיות של אחרים ממך, גאווה, פחד מפני כישלון, בושה, כול אלו נמוגים מול המוות.
זמנך קצוב לכן חיי כל יום מה שחשוב לך באמת.
ד״ר נטע פלג-אורן, בעלת רישיון מקצועי בישראל ובפלורידה כפסיכותרפיסטית (Ph.D, LCSW), היפנותרפיסטית קלינית מוסמכת, בעלת קליניקה פרטית ב Aventura.
חברת סגל (התנדבות) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיאמי. פירסמה מאמרים בנושאים פסיכולוגיים וחברתיים בכתבי עת מדעים.
ד״ר נטע עוזרת לפונים אליה להתמודד עם קשיים מנטליים וחברתיים סביב: חרדה, דיכאון, הפרעת אכילה, התמכרות לסמים אלכוהול סיגריות, שליטה בכעסים, מחלות פיזיות, שכול, מציאת ״אני האישי״, הגירה, הורות לילדים בוגרים, ומערכת יחסים זוגית. ד״ר נטע מטפלת אינדבידואלית (אחד על אחד), מטפלת זוגית ומומחית בהנחית קבוצות. בנוסף, פסיכותרפיסטית מורשת של משרד הביטחון.
משפחות המוכרות על ידי משרד הביטחון מוזמנות לפנות ולקבל פרטים לגבי הליכי הפניה וטיפול.
לקריאה נוספת פנו לאתר www.netapelegoren.com או לטלפון 786.877.0919
לפונים מובטחת סודיות מקצועית!!
המאמרים בטור מבוססים על סיפורים מן החיים בשינוי שם ופרטים. כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות במאמרים לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין.