רבנו משה הספרדי בן רבי מיימון הדיין, נולד בעיר קורדובה שבספרד. בהיותו בן שלוש עשרה, משפחתו נאלצה לברוח לעיר פס שבמרוקו בגלל שלטון האלמוחדין, שהחריב את קהילות היהודים שבספרד, והביא לחתימת תקופת תור הזהב הראשונה. לאחר מכן עברו למצרים ומשם לארץ ישראל, ולאחר זמן חזרו למצרים. למרות התלאות הרבות שעברו על משפחה זו, יצירתו של הרמב"ם מלאה שלווה פנימית, המורה על היותו חכם אמיתי ששם לו לעיקר את הארת החכמה ולא תלאות העולם הזה.
בגיל שש עשרה, כתב הרמב"ם את ספרו הראשון, מילות ההגיון, תמצית תורת הלוגיקה של אריסטו. בספר נעורים זה, ניתן כבר להבחין בניצנים של כל ההתפתחויות שעתיד רבנו משה לעבור עד כתיבת משנתו האחרונה בספר מורה הנבוכים.
בגיל עשרים ושלש, החל הרמב"ם לחבר פירוש המשניות בשפה הערבית, השפה המדוברת של רוב היהודים בעולם. פירוש המשניות כולל בתוכו שש הקדמות – אשר כל אחת ראויה לעמוד כחיבור בפני עצמו. שלוש מהן עוסקות בענייני אמונה, והן: הקדמה למשנה, הקדמה למסכת אבות (נקרא גם "שמונה פרקים") והקדמה לפרק חלק, בה הרמב"ם קובע את יסודות האמונה של היהדות. שלוש בענייני הלכה, והן: הקדמה למסכת הוריות, הקדמה לסדר קדשים והקדמה לסדר טהרות.
לקראת סיום כתיבת פירוש המשניות, חיבר הרמב"ם את ספר המצוות, שהוא תמצית כל התורה שבעל פה, מסביב לתרי"ג המצוות. לאחר מכן החל רבנו משה בכתיבת חיבורו הגדול "משנה תורה", סיכום כל התורה שבעל פה לפרטיה. הספר בנוי מארבעה עשר ספרים (ומשום כך נקרא מאוחר יותר בשם י"ד החזקה) ומספר פרקיו הינו אלף פרקים בדיוק. במשך עשר שנים כתב הרמב"ם את הספר (כלומר נכתבו כשלושה פרקים לשבוע).
מלבד כל זה, כתב הרמב"ם אגרות רבות ותשובות לאלפים. בסביבות גיל ארבעים וחמש, כתב הרמב"ם את ספרו המרכזי המהווה תמצית כל עולמו הפנימי: ספר מורה הנבוכים. הספר נכתב בערבית – שפת הפילוסופיה והמדע של אותם ימים – והתפשט מהר מאוד בכל מרכזי היהדות בעולם, ועשה רעש גדול.
הספר גם הגיע אל ההוגים והפילוסופים של אומות העולם, והצטרף למהפכות מחשבתיות גדולות שמשפיעות במידה רבה עד עצם היום הזה.
קשה ללמוד את ספר מורה הנבוכים הן בגלל סגנונו האניגמטי – נראה שהרמב"ם רצה להסתיר דברים, והן משום שהוא עוסק בסוגיות פילוסופיות שאבד עליהם הכלח בימינו – בין היתר בזכותו של הרמב"ם – ולא תמיד ברור לקורא בן זמננו נגד איזו שיטה הוא מתמודד. יחד עם זאת, לא פגה האקטואליות שלו, והראיה שכל שנה יוצא ספר חדש שמנסה להבהיר למה התכוון הרמב"ם שם. אף על פי שדבריו נלמדו נשנו ונשלשו פעמים רבות, יש עדיין לעם ישראל מה לינוק מן הרמב"ם.
רבי יהודה הלוי כתב בספר הכוזרי, שאם הפילוסוף – כלומר אריסטו – היה נולד באומה שבה בריאת העולם היה דבר המובן מאליו, הוא היה משקיע את כל כוחותיו בהוכחת בריאת העולם. רבי יהודה הלוי בישר לנו את הופעתו של האריסטו היהודי, מתוך בית המדרש, שאת כל החכמה העולמית השקיע בהוכחת יסודותיה הרוחניים של היהדות.
