המספר שבע, הינו מספר בעל ערך מיוחד בעם ישראל, שבעת ימי השבוע , שבע שנים שמיטה, שבעת ימי חג הפסח, ספירת העומר שבעה שבועות ועוד ועוד. מה יש לנו בדיוק עם השבע? במבט עניני נראה, שלמעשה כל העולם משתמש בימי השבוע שבעה ימים, כי - העולם נברא בשבעה ימים. חודש, קשור עם ימי הירח (המשלים סיבוב מלא בחודש ימים), שנה, קשורה עם השמש (החוזרת לאותה נקודה כעבור כ- 365 יום). ומדוע שבוע?
הבה ניקח שבעה מטבעות בגודל שווה, נשים אחד במרכז, מסביבו יוכלו להיות רק ששה מטבעות !!! אלו הן ששת ימי החול הסובבים סביב "שבת המלכה". אם יש לכם הקוראים פתרון אחר נשמח לשמוע, ונעבור עתה לספירת העומר 7 X 7 .
בשבת הקרובה נקרא בתורה אודות ספירת העומר בה סופרים אנו מפסח ועד חג ה"שבועות", שבעה שבועות של שבעה ימים.
מהו התוכן של ספירה זו, אומרים חכמינו ז"ל, שספירה זו מהווה גם ציפיה למתן תורה. בהוציאו את העם ממצרים הודיע להם משה רבינו כי בעוד 50 יום יזכו לקבל את התורה. בני ישראל, החלו לצפות ליום זה והחלו לספור יום יום את הימים כדי להגיע ליום הנכסף.
הציפיה התבטאה לא רק בספירה גרידא, אלא הספירה גם מבטאת עבודה בלב פנימה אצל כל יהודי. בנפש האדם ישנם שבע מידות : חסד, גבורה, רחמים , נצח, הוד, יסוד ומלכות. כל אחת ממדות אלו קיימת אצל כולנו, לא פעם אנו עושים חסד אך החסד הזה הינו נזק בל יתואר, לפעמים אנו מרחמים על אכזרים ואנו חוטפים זאת כ"בומרנג". תפקידו של כל יהודי הוא לבדוק טוב את מידותיו ולתקן את הדרוש תיקון.
בימי ספירת העומר אנו בודקים מידי שבוע מידה אחרת הקיימת בנפשנו פנימה. בשבוע הראשון עוסקים אנו במידת החסד. אנו בודקים את כל ההיבטים של המידה הזאת, מ"חסד שבחסד" – המבטא את שלמות הרגש של נתינה לזולת ועד "מלכות שבחסד" המבטאת את ה"תכל'ס של מידת החסד. לא רק דיבורים בעלמא, אלא מעשה הנתינה לזולת. בשבוע השני אנו "מטפלים" במידת הגבורה. כך בכל ימי הספירה, עד ליום האחרון בו אנו מסיימים את הזיכוך הסופי של מידת המלכות.
ה"שביעי", מבטא את השלימות המקסימלית בטבע האנושי: שלימות של ימים (שבת), שלימות של מידות (מלכות), שלמות של "טבע" (מרכז המטבעות). לאחר השלימות האנושית בזיכוכה של הנפש בימי ספירת העומר, זוכים אנו ליום החמישים, שלימות אלוקית המגיעה אלינו מלמעלה לאחר ה"שבע שביעיות", לכן, ביום זה זוכים אנו למתן ה"תורה", שלימות על טבעית המגיעה מ"חמישים שערי בינה".
סיכום פרשת אמור: דיני הכוהנים וחגי ישראל
מה קורה בפרשת השבוע
פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. היא עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה לראשונה בתנ"ך את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה.
הנה סיכום קצר של פרשת אמור:
הכוהנים
"אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול.
מגע באדם מת מטמא את נפש האדם. אל להם לכהנים המשרתים בקודש להיטמא למת מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בנים, אחים ואחיות לא נשואות.
לכוהנים מותר להתחתן עם בתולה או אלמנה, אך אישה גרושה, זונה וחללה (בת כהן שהתחתן עם גרושה או זונה) נחשבים עבורם כפסולי חיתון.
לכוהנים (כמו גם לבני ישראל) אסור לגלח את זקנם או לגלח שערות כאבל על פטירת מת.
אלו הם הכוהנים שנאסר עליהם לשרת בבית המקדש ולהקריב קורבנות: כוהנים שנטמאו, מצורעים וזבים שלא עברו את הליך הטהרה הנדרש; וכן כוהנים בעלי מום.
הכהן הגדול
לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו:
* אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם.
* גם לאחר מיתת קרובי משפחתו מותר לו להמשיך ולעבוד בבית המקדש.
* אישה אלמנה נחשבת כפסולת חיתון עבורו. מותר לו לשאת רק בתולה.
משפחות הכוהנים ורכושם
ישנם קורבנות שונים שאכילתם מותרת לאכילה לכוהנים בלבד ואסור לזר לאכול אותם, אך עבדיו ושפחותיו מותרים באכילה. בת כהן יכולה לאכול גם היא את הקורבנות, אך אם היא מתחתנת עם גבר שאיננו כהן היא אסורה באכילתן; אם בעלה נפטר ואין לה בנים ממנו, שוב מותר לה לאכול את הקורבנות בבית אביה.
דיני הקורבנות
אסור להביא לבית המקדש קורבן בעל מום. דינים נוספים הקשורים להבאת קורבנות לבית המקדש: אין להביא שור, כבשה או עז בשבוע הראשון לאחר לידתו; אין לשחוט פרה ואת ולדה ביום אחד.
חגי ישראל
פרשת אמור כוללת גם את דיני חגי ומועדי ישראל. המועד הראשון המתרחש בכל שבוע הוא השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש". (לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד על השבת)
בי"ד בניסן יש לחגוג את חג הפסח. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה.
לאחר הכניסה לארץ יש להביא לבית המקדש למחרת היום הראשון של חג הפסח מנחה המורכבת מכמות מסויימת של שעורים. עד הבאת מנחה זו אין לאכול מן היבול החדש.
כמו-כן, למחרת היום הראשון של חג הפסח יש לספור שבע שבועות (חמישים יום) כשבתומם חל חג השבועות בו מביאים קורבן המורכב ממאפה חמץ לצד קורבנות נוספים. (עוד על ספירת העומר, לחצו כאן)
ביום הראשון של החודש השביעי, חודש תשרי, חוגגים את "יום הזיכרון" – ראש השנה.
היום העשירי הוא יום הכיפורים. יש לצום בו ואסור לעשות בו כל מלאכה. אדם אשר יעבור על דיני יום מיוחד זה ייכרת מן הארץ.
היום החמישה עשר של חודש תשרי הוא חג הסוכות. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. בחג זה יש לקחת את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות) ולשמוח לפני האלוקים שבעת ימים. כמו-כן יש לשבת בסוכות, כזכר לענני הכבוד בהם הקיף האלוקים את בני ישראל כשיצאו ממצרים.
לאחר חג הסוכות חוגגים יום נוסף, שמיני עצרת. (בישראל חוגגים זאת יחד עם חג שמחת תורה)
הדלקת המנורה, לחם הפנים
האלוקים מצווה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו שמן זית זך, בו ישתמש אהרון כדי להדליק את הנרות במנורה הטהורה העומדת מחוץ לקודש הקודשים. בנוסף, עליו לקחת סולת ולאפות ממנה 12 חלות אותם יש להניח על שולחן הזהב. מדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות; את החלות הישנות יאכלו הכוהנים.
דיני המקלל
אחד מבני ישראל – שאביו היה מצרי – קילל את השם. מכיוון שדינו לא היה ידוע הניחו אותו בכלא, ולאחר-מכן הורה האלוקים לרגום אותו באבנים. בהזדמנות זו העביר האלוקים את דיני אדם ההורג אדם (מוות), אדם ההורג בהמה (עליו לשלם), ואדם שפצע אדם אחר (עליו לשלם את הנזק שגרם).
