קראו לו לחם אבל הוא בכלל היה מצה, הוא עמד שבוע שלם בחוץ אך לא התייבש, וכדי להכין אותו היו צריכים אומנים מיוחדים.
הכירו את לחם הפנים, הלחם אותו היו מקריבים במשכן ובבית המקדש.
לחם לבורא העולם
בציווי האלוקי להכין משכן, בורא העולם פירט רשימה ארוכה של כלים שיהיו במשכן, ביניהם שולחן עשוי זהב. על השולחן יונח לחם “ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד.”
בהמשך הציווי היה מפורט יותר והתמקד במספר החלות, משקלן ובאיזה יום יש להקריב אותם לבורא העולם:
“ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה’. ונתת על המערכת לבונה זכה, והיתה ללחם לאזכרה אשה לה’. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה’ תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש, כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה’ חק עולם.”
מפסוק זה אנו למדים כי לחם הפנים היה מוצב על השולחן בשתי ערימות, כל ערימה מכילה שש חלות. יחד עם הלחם היו מניחים על השולחן לבונה (שרף שהופק מעץ הלבונה). את הלחם היו מחליפים מדי שבת, והכוהנים היו אוכלים את הלחם שהוסר מעל השולחן.
אומנות מיוחדת
כיצד היו נראות החלות של לחם הפנים? על כך קיימות דיעות שונות בתלמוד.
לדברי רבי חנינא, החלה הייתה עשויה “כמין תיבה פרוצה”, ואילו רבי יוחנן סבר שהיא הייתה נראית “כמין ספינה רוקדת.”
בפירוש דבריהם של רבי חנינא ורבי יוחנן נחלקו המפרשים בדורות לאחר-מכן.
רש”י, למשל, סובר כי תיבה פרוצה נראית כמו האות חי”ת הפוכה, כמו תיבה (ארגז) בעלת שתי דפנות וללא מכסה. הרמב”ם, לעומת זאת, מציין כי קצותיה העליונות של החלה היו פונות פנימה, ובכך החלה הייתה נראית כמו ארגז פתוח עם שוליים סגורים מעט.
וכיצד נראית ספינה רוקדת? רש”י מציין כי זו ספינה שהבסיס הנוגע במים צר והיא מתרחבת ועולה. מכיוון שהיא עומדת על בסיס צר ולא מרובעת, היא לא יציבה כל-כך ולפיכך היא “רוקדת.” בפירושו על התלמוד, מצייר רש”י ציור הדומה לאות V. בעלי התוספות לעומתו מציינים כי מעל ה-V נמשך קוים ישירים.
כך או כך, אפיית החלות הייתה אומנות של ממש.
הבה נזכור כי:
א) לחלה הייתה צורה ייחודית, והיה עליה להישאר בשלימותה ולא להישבר בזמן האפיה וגם לאחר-מכן.
ב) החלות היו עומדות חשופות לאוויר במשך שבוע שלם, והיה צורך במתכון מיוחד כדי שהן לא יעלו עובש או יתייבשו.
ג) על החלות היה להיאפות במהירות כדי שהן לא יהפכו להיות חמץ.
ד) בנוסף לכך, משקל החלה היה די גדול: כל חלה שקלה קרוב לחמישה ק”ג.
התלמוד מספר כי בבית המקדש הייתה משפחת אומנים בשם בית גרמו שהיו מכינים את לחם הפנים. החכמים ביקשו מהם ללמד אנשים נוספים את סוד הכנת לחם הפנים וכשבני המשפחה סירבו, הם פוטרו ממשרתם.
במקום הוזמנו אומנים מאלכסנדריא במצרים. לאחר מאמצים רבים, האומנים המצריים לא הצליחו לפענח את סוד הכנת לחם הפנים, והוא התרקב.
מחוסר ברירה קראו החכמים שוב לאנשי בית גרמו והחזירו אותם לעבודתם הקודמת, ורק אז נודע להם מדוע הם סירבו לגלות את הסוד: הם חששו כי לאחר חורבן בית המקדש ילכו אנשים וישתמשו במתכון להכנת לחם לעבודת אלילים.
בנוסף לכך, בני המשפחה נודעו ביושרם: לחם הפנים היה עשוי מסולת נקיה מנופה בנפות רבות. כדי שלא יאמרו אנשים כי הם משתמשים בסולת לאפייה אישית, הם נמנעו מאכילת לחם נקי ומשובח ואכלו רק לחמים פשוטים יותר.
מה היו עושים עם לחם הפנים?
את החלות המיוחדות היו עורכים על שולחן במשכן, ולאחר-מכן במקדש. החלות בשתי סדרות של שש חלות, כאשר קנים היו מפרידים בין חלה לחלה.
מדי שבת, לאחר קורבן המוסף, היו מחליפים את סדרת החלות. את החלות הישנות היו מחלקים לכוהנים והם היו אוכלים אותן.
הסיבות לשם ולמצווה
כיצד קיבל לחם הפנים את שמו? בתלמוד מובא כי הוא נקרא כך בגלל שהיו לו ‘פנים’, צדדים רבים. בתרגום יונתן בן עוזיאל הוא מציין כי הוא קיבל את שמו מכיוון שהוא היה ‘פנימי’, בתוך היכל המשכן והמקדש.
לשם מה נועדה מצוות לחם הפנים?
הרמב”ם מציין כי הוא לא הצליח למצוא הסבר למצווה זו.
אך במשך הדורות ניתנו למצווה זו הסברים שונים, כשהמסר המרכזי שבהם דומה: לחם הפנים מסמל את השפע החומרי שבורא העולם מעניק לעם ישראל, והדבר משמש כתזכורת תמידית שאנו מקבלים את פרנסתנו ומזונותינו רק מאת האלוקים.
שלוש פעמים בשנה, כאשר בני-ישראל עלו לרגל בפסח, שבועות וסוכות, היו מראים למבקרים את השולחן ואת לחם הפנים. “ראו חיבתכם לפני המקום!” היו קוראים להם הכוהנים, ומצביעים על העובדה שלמרות שהלחם שמר על חומו למרות השהיה הממושכת בחוץ.
לא לחינם מופיע בתלמוד הפתגם “הרוצה להעשיר – יצפין”, מכיוון שהשולחן היה מונח לצפונו של בית המקדש. ולחם הפנים היה מהווה תזכורת תמידית לבורא העולם, שמעניק לנו את השפע והעושר.
