"הוא אוהב אותי יותר מאשר אותה", כך מרגישות המוני רווקות שמתאהבות בגבר של אישה אחרת. אבל במשך הזמן הקסם הופך לסיוט הגדול ביותר שלהן, כשמתברר להן שאשתו היא המנה העיקרית שלו.
קסם המים הגנובים
הוא מקסים, הוא שנון, הוא מהפנט אותך בחיזורים, אבל מה – יש לו אישה ושלושה ילדים.
בהתחלה את בטוחה שאת שולטת ברגשותיך ושלא תרשי לעצמך להיסחף. "אני רוצה רק לשקם את הדימוי הנשי ההרוס שלי ולהחזיר את הביטחון בעצמי", את אומרת לעצמך. במשך כמה חודשים מכושפים את נהנית מקסם החשאיות.
את מרגישה מיוחדת בתור אשת צללים מסתורית. את שומעת ממנו שאת אהבת חייו, ושאין לו כבר שום עניין באשתו, הוא מלחש באפלולית הבטחות עמומות על עתידכם המשותף, ואת מריחה סיכוי טוב לגירושין.
לאט לאט מתברר לך מה גדול המרחק בין אשליות ובין המציאות. הסיפורים על חוסר הבנה עם אשתו מתחלפים בהרצאות על אהבתו לילדים. בהדרגה הופכת כל פגישה לערב של תלונות, מצדך כמובן: למה רק את צריכה להיות לבד בשבתות וחגים? למה רק את צריכה להקריב את מיטב שנותיך? עד שאת תופסת שאין לך נשק נגד בעל שמוכן לבגוד באשתו אבל לא מוכן לעזוב אותה.
אהבה של אשליות
למשולש רומנטי יש כוח מגנטי עצום, והרבה מאוד רווקות נשאבות אליו. החשאיות והמרחק יוצרים נוסחה קטלנית של אהבה דרמטית נגד כל הסיכויים, נגד כל הסיכונים, נגד כל האיסורים. הרומן הרומנטי במיטבו. את מרגישה אהובה, את מרגישה מיוחדת, את מרגישה מלאת כוח ועוצמה.
אבל לאט לאט הופכות הצהרות האהבה שלו להתנצלויות, ואת מגלה שאינך אלא גיבורת סרט תורכי. במשך תקופה מסוימת את יכולה להשלות את עצמך שזה קשר אידיאלי מכיוון שאינך צריכה לכבס את הגרביים שלו. אבל במוקדם או במאוחר את מוצאת את עצמך סופרת את הפירורים.
מתי זוהי כבר אהבה אובססיבית? כשאת עסוקה כל הזמן בניסיונות להוציא אותו מהבית, וכשאת מגלה שככל שטבעת הנישואין על אצבעו הדוקה יותר, את רוצה אותו יותר.
הטעות הראשונה שלך היא שחשבת שאת שולטת ברגשות שלך. מי שחושבת שיש לה שליטה ברגשותיה פשוט מרמה את עצמה. אין לנו שליטה ברגשותינו. אנחנו לא יכולים להחליט לאהוב או לא לאהוב מישהו. ולכן לאיש מאתנו אין ביטוח נגד התאהבות.
הטעות השניה שלך היא שחשבת שאהבה כזאת מחזקת את הדימוי העצמי שלך. אכן, הצהרות אהבה כה לוהטות יכולות לתדלק אגו טריפ ענק. אבל המסר האמיתי הוא דחיה ושוב דחיה: את הדבר החשוב לי ביותר, אבל יש מישהי חשובה יותר ממך.
ולאט לאט את מגלה שאין עוד אהבה שפוגעת בדימוי העצמי יותר מאשר אהבה לגבר שחוזר ומזכיר לך שאינך אלא הצלע השניה, ושכופה עליך תחרות מתמדת שבה את תמיד מפסידה על לבו, על זמנו, על החשק שלו, על מחשבותיו, על רגשותיו, על ההשקעה שלו ועל הנתינה שלו.
ובתחרות כזאת אין לך שום סיכוי. את הילדים הוא עושה אתה, את תוכניות החיסכון הוא רושם על שמה. כשהוא חולה היא מטפלת בו, כשהיא חולה הוא מבטל פגישה אתך. ומול תהום כזאת של חוסר איזון, התחרות מוכרעת לפני שהחלה.
ואם בכל זאת
אז לעולם, לעולם, אל תיכנסי לקשר עם גבר שאיננו פנוי. אבל אם את כבר מסובכת במשולש רומנטי ואין לך הכוח לצאת ממנו, השתדלי לפחות להפיק ממנו הנאה. תוכלי לעשות זאת רק אם הקשר יהיה נינוח ואוהב.
אז להלן שלוש עצות להגיע לכך, והן קשות לביצוע מכיוון שאין דרך קלה:
1. היי הוגנת כלפי אהובך. אולי נדמה לך שהוא לא הוגן כלפיך כי הוא נהנה משני העולמות, אבל למעשה את לא הוגנת כלפיו כשאת תורמת לחיסול משפחה. התחילי להכיר בכך שאינך הקורבן שלו, ושהוא אינו חייב להרוס כל מה שהוא בנה כדי לפצות אותך על הציפיות הבלתי ממומשות שלך.
2. היי הוגנת כלפי אשתו. קרוב לוודאי שלא חשבת ולו גם פעם אחת על האישה שאת עולמה את מנסה להחריב. אולי שכנעת את עצמך שהיא לא בן אדם, או שהזוגיות שלו הרוסה ממילא כי אחרת הוא לא היה מתחיל אתך. ואולי את מצליחה לטהר באופן זה את מצפונך. אבל אם תראי את עצמך ללא אשליות, לא תוכלי לברוח מהאמת על הסבל שאת גורמת, ובזה אין לך כל סיבה להתגאות.
3. היי הוגנת כלפי עצמך. זכרי שאת הסובלת העיקרית, כי משולש רומנטי לעולם אינו שווה צלעות. יש בו תמיד צלע אחת קצרה יותר, ויש לך רק ניחוש אחד מיהי הצלע הזו.
אם את בוחרת באופציה של פרידה, קחי בחשבון שאת נכנסת לתהליך גמילה מכאיב, אבל זה לפחות סבל שאמור להביא אותך למקום טוב יותר, למקום שבו לא תהרסי דבר אלא רק תבני.
ואם את בוחרת להישאר במערכת יחסים משולשת וגם לשמור על שפיותך, עליך לוותר על כל שאיפותיך וציפיותיך.
הסבל יפחת אם תלמדי לקבל בתודה מה שהוא נותן לך, ותוותרי על מה שנשלל ממך בלאו הכי.
