בני חורין תלמידים ישבו בערב כיתה, עם גיטרה וכלי נגינה שונים והמורה אמר: אני מציע שכל אחד ישאל ככל העולה על רוחו. בעל הגיטרה מרים את ידו ושואל: למה אנחנו כל הזמן קשורים, מרגע הקימה בבוקר ועד השינה, כל רגע בחיינו מלא חובות ועבדויות, תפילות, מצוות, מטלות ועוד, האם זה הפירוש בני חורין? מדוע שלא נהיה משוחררים מכל חובות ונחיה כבהמות יער? הם באמת בני חורין!
המורה לקח את הגיטרה ליד וביקש מאחד התלמידים סכין, החברה הביטו אחריו בתהיית מה . הוא לקח את הסכין וכיוון אותה לכיוון המיתרים, התלמיד הזדעק: שלא תעז! למה שואל המורה? המיתרים קשורים ולחוצים, הבה נשחרר אותם מהלחץ היומיומי. לא, אם תחתוך אותם הגיטרה לא תנגן. אההה אומר המורה, עם הגדרת בני חורין כשלך, הנשמה שלנו לא תנגן…
חג החירות איננו רק “זכר” לסיום השיעבוד לפרעה ולמצרים, הוא בעיקר מסמל לנו חירות משיעבודו של היצר הרע, וגאולה לנשמה האלוקית שבתוכנו! המושג חירות איננו מושג החלטי, זהו ענין יחסי לכל דבר. הצמח משורר כאשר הוא מקבל אור אויר ושמש. אך אם “נשחרר” אותו מהחיבור לקרקע הוא – ימות. לעומתו אם בעלי החיים יהיו מחוברים וקשורים לקרקע , זהו הצער הכי גדול עבורם.
בקרבנו שני כוחות שונים והפוכים זה מזה: הנשמה האלוקית, והנפש הבהמית. לא ניתן לתת דרור לשניהם. תמיד האחת תעשה, מה שלא בדיוק מתחשק לה. כאשר אדם שקוע כולו בקיום המצוות, הגוף לא יכול למלא את כל תאוותיו. וכאשר אדם ממלא את תאוות הגוף, הנשמה רחוקה ממילוי רצונותיה. אז מתי אנו בני חורין באמת?
הנשמה האלוקית שבקרבנו ירדה לעולם הזה לצורך מילוי שליחות, שליחות שנעשית יחד עם הגוף ויחד עם רצונות הגוף ומשאלותיו. קיום התורה ומצוותיה, הם פורקן לנשמה, היא מרגישה שהיא עושה את שליחותה ותפקידה. העבודה נעשית בשלמות יתר, כאשר האדם משכיל לרתום את ה”נפש הבהמית” לעבודת השם. כלשון הפסוק: “משכיני אחריך נרוצה”.
בתחילה יש למשוך את הנפש הבהמית ולהכריחה (כפיה דתית) לקיום מצוות ה’.בשלב שני, הנפש הבהמית נכנסת לעניין והולכת אחרי הנפש האלוקית. בסיומו של התהליך, המצב הוא “נרוצה”. הנפש הבהמית הכירה בעובדה, שלאמיתו של דבר, התנהגות בכיוון החיובי מביאה תוצאות טובות גם ל”בהמית”. או אז, היא נרתמת בכל כוחותיה החזקים וגורמת ל”ריצה” – גם לנשמה האלוקית, קיום המצוות נעשה כרצון הנפש האלוקית עם כל הכוח והתוקף של הנפש הבהמית.
אז אנו באמת בני חורין, שתי הנפשות עובדות את ה’ בסינכרון מלא! כדרשת חז”ל על הפסוק ואהבת… בכל לבבך – בשני יצריך. את הבחינה לכך, נראה בדרך הכי פשוטה. אם נחשוב לרגע נראה, שלאחר מילוי תאוותינו הבהמיות, אין רגש של סיפוק . דווקא לאחר עשיית טובה לאדם, או קיום מצווה, נשארת לנו הרגשה טובה , זה מנגן מצויין!
סיכום פרשת מצורע: כיצד מיטהרים מהצרעת, ועוד
הליך ההיטהרות מן הצרעת
לאחר שהכוהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מבצעים את הטקס הבא כדי לטהר את המצורע:
נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח איזוב. שוחטים ציפור אחת ומכנסים את דמה בתוך כלי חרס שבתוכו מי מעיין. טובלים את הציפור השניה ואת המקל, הצמר וצמח האיזוב, מזים על המצורע שבע פעמים ומשלחים את הציפור החיה לנפשה. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא פורש מאשתו.
כשחלפו שבעה ימים עליו לגלח את כל שערותיו ולטבול שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן מיוחד לבית המקדש הכולל: שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת ושמן. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם אחד הכבשים וכן בשמן; הזיית השמן שבע פעמים לפני ה’; ושפיכת יתרת השמן על ראש המצורע.
מצורע מחוסר אמצעים יכול להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה.
צרעת בבית
“כאשר תיכנסו לארץ המובטחת”, אומר האלוקים למשה, “יהיה עליכם לוודא כי אין צרעת בביתכם”. במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש.
בית אשר פשט בו הנגע מטמא את הרהיטים והחפצים הנמצאים בבית ואת האנשים הנמצאים בו.
הליך היטהרות הבית מן הצרעת
אם לאחר החלפת הלבנים הנגועות בחדשות לא הופיע שוב נגע הצרעת, יקיים הכוהן טקס מיוחד כדי לטהר את הבית. הטקס דומה למדי לטקס היטהרות האדם המצורע והוא מתנהל כדלהלן:
נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע וצמח איזוב. את אחת הציפורים שוחטים ואת דמה שופכים אל כלי חרס המכיל מי מעיין. את הציפור החיה יחד עם המקל, הצמר והצמח טובלים בדם ומזים על הבת שבע פעמים, ולאחר-מכן משלחים את הציפור.
זב, זבה, נידה
המשך הפרשה מכיל דיני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן.
