לאיפה נעלם משה? מאז לידתו של משה רבינו (בפרשת שמות) אנו מוצאים את משה רבינו מידי שבת בשבתו בכל הפרשיות, אך בפרשת השבוע – תצוה, הוא נעלם ומדוע? מבארים זאת חז”ל שזוהי תוצאה מדברי משה בפרשה הבאה, משה רבינו העמיד “אולטימטום” להקב”ה: אם תישא חטאתם – תסלח להם אזי בסדר ואם אַין (לא תסלח להם) – “מחני נא מספרך אשר כתבת” מחוק אותי מספר התורה שכתבת.
למרות שה’ סלח לבני ישראל, ישנה פרשה אחת בה נשאר “מחני נא” משה נמחק ולא מוזכר שמו בפרשה. זוהי אכן פרשת תצוה ולא סתם נמחק שמו מפרשה זו אלא מכיוון שפרשה זו נקראת תמיד בסמיכות ליום פטירתו של משה רבינו – ז’ באדר, שאז הוא אכן נפטר – נמחק.
למרות ששמו של משה לא נזכר בפרשה, כל הפרשה מדברת עליו, אתה ויקחו אליך וכו’. אכן שמו לא נזכר, אך הוא בעצמו קיים ופעיל ביותר בפרשה זו. נקודה זו תתאים ביותר עם מסירות נפשו של משה למען העם, משה היה מוכן לוותר על כל המציאות שלו כ”משה רבינו”, מוכן ששמו יימחק לגמרי מספר התורה ובלבד שעם ישראל יישאר קיים. לכן, אמנם שמו אינו נזכר בפרשה אך עצם נפשו “אתה”, היא הכותרת של כל הפרשה!.
בתורת החסידות מבואר, שבפסוק זה, מרומז תוכן עבודתו ותפקידו של משה רבינו בדורו ונשיאי ישראל בדורם. זהו אמנם לא הפרוש הפשוט של הפסוק, אך את המסר מפירוש זה כדאי שנדע הפסוק הוא: “ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך, כתית למאור להעלות נר תמיד”.
“ואתה” – עצם נשמתו של משה רבינו, (תפקידך הוא) תצווה – מלשון צוותא, תחבר ותקשר את בני ישראל , תפקידו של משה נשיא הדור הוא, לאחד את בני ישראל זה עם זה ולחברם יחדיו עם הקדוש ברוך הוא. כיצד יכול משה להצליח במשימה זו, על ידי שהוא מגלה אצל כל יהודי את ה”ואתה” שלו את עצם נשמתו, בדרגה זו כל בני ישראל מאוחדים באמת.
אזי, אחרי שמשה פעל בהם אחדות, “ויקחו אילך” תפקידם הוא להביא למשה רבינו “שמן זית זך”. במילים אחרות, אחדות של בני ישראל גורמת הוספה של “אור” במשה רבינו, המביאה עימה את שלימות גילוי האור האמיתי, בבוא הגאולה.
זה לא קל ובכלל לא פשוט לאחד את בני ישראל, אבל “כתית” כאשר בני ישראל במצב של צרה (כתית, כתושים מהמצב של הגלות), כפי שראינו זאת בשעת צרה, בנס פורים וכדו’ שאז פתאום כולם התאחדו. אזי מגיעים למאור לא רק לאור אלא למקורו של האור למאור עצמו, לעצם מקור הנשמה של היהודי.
אמנם, אין צורך להגיע למצב העגום של כתית – עת צרה, ניתן גם שהכתית יהיה צערו של היהודי מכך שאנו עדיין במצב של גלות וכשזה נוגע לנשמתו של היהודי מצליח הוא להגיע למאור.
כאשר יהודי מצליח לגלות את עצם נשמתו, על ידי החיבור לנשיא הדור – למשה רבינו, אזי זוכה הוא, שעבודת ה’ אינה רק לפעמים, אלא, “להעלות נר תמיד”, עבודת ה’ הופכת להיות “נר תמיד” – אור המאיר בתמידיות ומזרז את גילוי האור בשלמותו – בגאולה האמיתית והשלמה.
סיכום פרשת תצוה: הבגדים
המיוחדים שהוכנו עבור הכוהנים, ועוד
בפרשה הקודמת, פרשת תרומה, קראנו על הציווי האלוקי על הכנת המשכן – המקדש העראי שינדוד עם עם ישראל במהלך נדודיהם במדבר. בפרשת תצוה האלוקים ממשיך ומפרט למשה ציווים שונים העוסקים בבניית המשכן ובהקמתו.
הדלקת המנורה
בכל לילה ידליק אהרן את המנורה עם שמן זית זך. המנורה תדלק מערב עד בוקר.
הכהנים ובגדי הכהונה
משה יקרב את אהרון אחיו ואת בניו – נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר – כדי שישמשו ככהנים במשכן. אומנים יתפרו עבורם בגדים מיוחדים אותם ילבשו בעת העבודה במשכן. לאהרן, שישמש ככהן הגדול, הם יכינו שמונה בגדים ואילו לבניו ארבעה בגדים בלבד.
עבור אהרן הכהן שישמש ככהן הגדול יכינו האומנים את הבגדים המיוחדים הבאים:
אפוד: בגד עשוי כמין סינר מן החזה ועד לעקביים, על כתפי האפוד יהיו קבועות שתי אבנים ועליהם שמות בני ישראל;
החושן הוא בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים יקרות, על כל אבן חקוק שם של שבט משבטי ישראל;
מתחת לאפוד, ילבש הכהן את המעיל אשר בשוליו ייקבעו פעמונים ורימונים שישמיעו קול תוך כדי הליכה ותנועה;
ואת הבגדים הבאים יכינו האומנים גם עבור בניו של אהרון:
כותנת – חלוק אותה ילבשו על בשרם;
מגבעת – רצועת בד שלופפה על ראשם של הכוהנים (הכהן הגדול חבש אותה על ראשו בצורה שונה מעט);
אבנט – חגורה ארוגה מרכיבים שונים אותה היו הכוהנים חוגרים סביב לגופם,
ומכנסיים שאורכם נמשך עד לברכיים.
טקס קידוש הכהנים והמזבח
על משה יהיה לקדש את הכהנים בטקס שיימשך שבעה ימים, ויכלול העלאת קורבנות ומנחות שונות על גבי המזבח, הזיית דם הקורבנות, יציקת שמן (“שמן המשחה”) עליהם והלבשתם בבגדי הכהונה המיוחדים.
גם בעתיד, לאחר פטירת אהרן, יהיה על הכהן הגדול שימלא את מקומו לשרת שבעה ימים עם מינויו לתפקיד הרם.
במשך שבעת הימים יעלו קורבנות על-גבי המזבח וימשחו גם אותו בשמן המשחה. כשיסתיימו פעולות אלו, הבטיח האלוקים למשה, אשרה את שכינתי על המשכן ושם גם אדבר עמך.
מזבח הקטורת
פריט נוסף אותו יש להקים במשכן הוא: מזבח הקטורת, הוא יצופה זהב, ייקבעו בו שתי טבעות לצרכי שינוע, ועליו יקטיר הכהן פעמיים ביום את “קטורת הסמים” (בה תעסוק התורה בהזדמנות אחרת).
