-
פרשת שמות
- כתבה על הפרשה
תביעה על מיליארדי דולרים הגיעה לבית משפטו של אלכסנדר מוקדון מהעם המצרי, הטענה היא: היהודים לקחו מאיתנו בהשאלה “רכוש גדול” והם טרם החזירו זאת. היהודי שהתנדב לענות מהצד היהודי, לא היה מגדולי חכמי ישראל, אלא, אדם בשם גביהה בן פסיסא. כיוון שלא היה אף אחד שהיה מוכן ללכת למשפט, טען הוא: אם אנצח – תאמרו תורת ישראל ניצחה, באם אכשל, תאמרו ניצחתם אדם מפשוטי העם. המענה שלו היה חד וחלק : מה עם משכורתם של 600,000 איש שעבדו במצרים במשך 210 שנה? משכורת זו טרם שולמה. כשתשלמו לנו את המשכורות , נחזיר לכם את הרכוש הגדול שנלקח. המצרים קפלו מהר את הזנב וברחו. אכן, כשמשה רבנו מקבל בפרשתינו את ציווי ה’ ולקחה אשה משכנתה… וניצלתם את מצרים. טוען משה רבנו , בשם בני ישראל: ולוואי שנצא בעצמנו”. אומר לו הקב”ה : שלא יאמר אותו צדיק – אברהם אבינו: “ועבדום ועינו אותם קיים בהם , ואחרי כן ייצאו ברכוש גדול לא קיים בהם”.
אברהם אבינו, לא מבין שנכדיו הנמצאים 210 שנה בגלות, רוצים רק לצאת, לא מעניין אותם הרכוש? למה הוא מתעקש על זה? מבאר הרבי בשיחותיו, שהרכוש איננו דבר נוסף, אלא, כל המטרה בירידה למצרים, היא כדי להביא את ה”רכוש הגדול”. הן הרכוש הפיזי שמגיע להם כשכר על עבודתם, והן ובעיקר, בתוך הרכוש הגדול ישנם ניצוצות קדושה עצומים, שיכלו להזדכך רק על ידי הירידה למצרים. בצאת ישראל משם , התעלו ניצוצות קדושה אלו ונהיו חלק מעם ישראל. וכביאור חז”ל על הפסוק “וגם ערב רב עלה עמם”,
ש 202 ניצוצות – ר”ב, מתוך 288 (רפ”ח) עלו עם ישראל ביציאתם ממצרים. בלקיחת הרכוש מהמצרים ישנן שתי מטרות, האחת “דן אנוכי” – עונש למצריים, והאחרת שכר לישראל. מזה שהמצרים יקבלו עונש, לנו לא ייצא כלום. מאידך, ידיעת עם ישראל שיש מטרה בעבודתם, הכל בכדי שיצאו ברכוש גדול, מהווה סיוע ונתינת כוח לעם ישראל. ומדוע? ישנם באופן כללי, שתי אפשרויות בקיום המצוות. האחת , אנו מקיימים את המצוות כי כך ה’ ציווה, קיום ב”קבלת עול” מוחלטת. איננו יודעים ואיננו מבינים למה, כך ה’ ציווה וזהו. לעומת זאת, כאשר יודעים מהי מטרת קיום התורה ומצוותיה, מסייע הדבר לקיום המצווה ביתר חיות, ביתר הידור, ותשוקה לסיום העבודה והגעה לתכל’ס. לכן, נאמר לבני ישראל מראש, שבסיום העבודה במצרים יקבלו “רכוש גדול”, רכוש גשמי ורוחני , אשר יסייע להם בעבודת ה’ ובהכנה לקבלת התורה.
כמו כן גם אנו, השרויים עדיין בגלות ומצפים לגילוי הגאולה. כאשר אומרים לנו מראש, שכל העבודה היא כדי להגיע לרכוש הרוחני הגדול, לניצוצות הקדושה הנמצאים בגלות, אשר יתנו לנו תוספת כוח בעבודת ה’. מהוה הדבר תמריץ לעצם העבודה, להשלים את מעשינו ולתבוע מה’ שיביא לנו תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה עכשיו.
סיכום פרשת שמות: המלך החדש במצרים, ומשה רבינו נולד
פרשת שמות היא הפרשה הראשונה בספר שמות. היא פותחת פרק חדש בהיסטוריה של עם ישראל: יעקב, יוסף ואחיו נפטרו מהעולם, והמלך החדש שקם על מצרים מחליט לשעבד ולענות את עם ישראל, מתוך חשש שהם יהפכו לכוח צבאי וימרדו בו.
זו הפרשה בה אנו נחשפים לדמותו של משה רבינו, האיש שיהפוך למנהיג העם, יוציא אותם ממצרים ויתן להם את התורה.
הנה סיכום קצר ויפה של פרשת שמות:
בני ישראל פרים ורבים
כשיעקב ירד למצרימה יחד עם משפחתו מנתה המשלחת שבעים נפש. כעת, לאחר פטירת יעקב ויוסף, בני ישראל שהתגוררו בארץ גושן פרו ורבו ומילאו את כל הארץ.
מלך חדש שלא הכיר את יוסף קם על מצרים. הוא חושש כי היהודים המתגוררים בארצו יהוו גייס חמישי בעת מלחמה ולפיכך הוא מטיל עליהם עבודת פרך, אך “כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ”.
האסטרולוגים חוזים בכוכבים כי עומד להיוולד ילד יהודי שיושיע את ישראל. פרעה ממהר לנקוט בצעדים חריפים: הוא קורא למילדות העבריות (שפרה ופועה) ומצוה עליהם להמית את הבנים הזכרים שיוולדו ליהודים. המילדות היראות את האלוקים לא מצייתות לדבריו, וכאשר הן נשאלות על-ידי פרעה מדוע הן משיבות שהנשים העבריות יולדות בעצמן ללא סיוע.
שוב באים האסטרולוגים לפרעה ומדווחים לו כי מושיע ישראל כבר נולד, אך הם לא מצליחים לפענח האם הוא יהודי או מצרי. בתגובה פרעה מצווה על בני עמו להשליך כל בן זכר שנולד במצרים – גם את הזכרים המצריים – אל היאור.
משה רבינו נולד
עמרם, שגירש את אשתו לאחר גזירת פרעה בתואנה כי אין ברצונו ללדת ילדים שיושלכו אל היאור, שב ונושא את אשתו. לזוג נולד ילד נוסף והם מטמינים אותו שלושה חדשים מחשש גזירת המלך. לאחר שלושה חודשים האם, יוכבד, מכינה תיבה קטנה ומניחה בו את התינוק. את התיבה היא מניחה ביאור, ומרים אחות משה נותרה על שפת היאור לראות מה יתרחש עם אחיה הקטן.
בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור ומגלה את התיבה. כשהיא פותחת אותה ורואה תינוק בתוכה, היא קוראת “מילדי העברים זה”! מרים ניגשת אליה ומציעה לה להביא מינקת עבריה שתניק ותגדל את הילד. כשבת פרעה מסכימה להצעה, קוראת מרים לאמה יוכבד שמניקה את הילד ומגדלת אותו בביתה. לאחר שגדל משה מובא אל בת פרעה והיא מעניקה לילד את השם ‘משה’, על שם “כי מן המים משיתיהו”.
· משה נמלט למדין
כאשר גדל משה הוא יוצא מן הארמון כדי לראות את אחיו הסובלים. הוא רואה מצרי המכה יהודי, מביט כה וכה וכשהוא רואה שאין איש הוא הורג את המצרי וטומן את גופתו בחול.
למחרת הוא פוגש בשני יהודים נצים, וכשהוא מוכיח אותם הם מתריסים לעברו: האם אתה עומד להרוג אותנו כפי שהרגת את המצרי? משה מבין שהרג המצרי התפרסם ומחשש לחייו הוא נמלט למדין.
במדין הוא מגיע אל הבאר, שם הוא רועה את הרועים מגרשים את בנות הכוהן המקומי, רעואל (יתרו). הוא נלחם ברועים ומסייע להן להשקות את צאנן. יתרו מתרשם ממעשיו האציליים ומזמין אותו לאכול לחם בביתו. הוא גם נותן לו את בתו צפורה לאישה. לזוג הצעיר נולד בן ומשה מעניק לו את השם ‘גרשום’, “כי אמר גר הייתי בארץ נכריה”.
ההתגלות בסנה
מלך מצרים מת, ובני ישראל נאנחים בשל עבודת הפרך המוטלת עליהם. נאקתם עולה אל האלוקים והוא מחליט להושיע את עמו.
משה רועה את צאן חותנו יתרו, ובאחד הימים הוא מוביל את הצאן למרגלות הר חורב (הר סיני). שם הוא מבחין במחזה מופלא: סנה הבוער באש אך האש לא אוכלת אותו. הוא מבקש להתקרב כדי לראות את המחזה המרתק, אך אז קורא אליו האלוקים מתוך האש ומצוה עליו להסיר את נעליו, “כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא”.
אלוקים אומר לו כי הוא ראה את צרותיהם של ישראל, וכי הוא בחר בו, במשה, להושיע את ישראל.
“מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים”? שואל משה את האלוקים שמשיב לו: “כי אהיה עמך”. הוא אף מעניק לו סימן על כך: כאשר הם יצאו ממצרים, הם יעבדו את האלוקים בהר סיני.
האלוקים ממשיך ומצוה עליו לשוב למצרים, לכנס את כל זקני ישראל ולספר להם על ההתגלות האלוקית וכי גאולתם קרובה לבוא. לאחר-מכן, יחד עם זקני ישראל הוא יגש אל פרעה ויבקש ממנו ללכת לעבוד את האלוקים במשך שלושה ימים במדבר. אני יודע, ממשיך האלוקים, כי הוא לא יאפשר לכם ללכת; בסופו של דבר אכה את מצרים, ובני ישראל יצאו ברכוש גדול.
הסימנים
משה עדיין חושש לקבל על עצמו את המשימה הגורלית. “מה אעשה אם הם יטילו ספק בכך שהתגלה אליי האלוקים”? אלוקים מעניק לו 3 ניסים שיאשרו את השליחות האלוקית. בראשון הוא משליך את מטהו על הארץ והמטה הופך לנחש, וכאשר משה תופס בזנב הנחש הוא הופך שוב למטה. בשני הוא מכניס את ידו אל חיקו והיא הופכת מצורעת, וכשמשה מכניס אותה שוב לחיקו היא שבה למצבה הרגיל. בשלישי הוא יקח מים מן היאור ויניח אותם ביבשה, והם ייהפכו לדם.
אך חששותיו של משה עדיין לא נפתרו כל צרכן. “אני מגמגם, וכיצד אוכל לגשת אל פרעה”? “מי שם פה לאדם”? שואל אותו האלוקים בתגובה. הוא גם מציין כי אהרון אחיו יסייע לו לדבר עם פרעה.
משה שב למצרים
“ברצוני לשוב אל אחי במצרים” אומר משה לחותנו יתרו המסכים ונותן לו את ברכת הדרך. גם אלוקים מתגלה אליו ואומר לו כי האנשים שביקשו להרוג אותו כבר מתו, וכי אין לו לחשוש לשוב מצרימה. יחד עם אשתו ובניו הרוכבים על החמור ועם מטה האלוקים בידו הוא יוצא לדרך.
בדרך מלאך האלוקים מבקש להרוג אותו על כך שלא מל את בנו, אך צפורה ממהרת למול את בנה ולהציל את חיי בעלה.
בינתיים מתגלה האלוקים אל אהרון, אח משה הנמצא במצרים, ואומר לו לצאת אל המדבר ולפגוש את אחיו. משה מכנס את העם, מראה להם את האותות והעם מאמין לשליחות האלוקית וכי גאולתם קרובה. כאות תודה, הם קדים ומשתחווים.
הפגישה עם פרעה
יחד עם זקני ישראל ואהרן ניגש משה אל פרעה ומוסר לו את השליחות האלוקית: “כה אמר ה’ אלוקי ישראל – שלח את עמי ויחוגו לי במדבר”. הם מבקשים ממנו שלושה ימים כדי לצאת ולעבוד את האלוקים.
“מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל”? מתריס פרעה. “לא ידעתי את ה’, וגם את ישראל לא אשלח”. הוא מניח שהדרישה לצאת אל המדבר נובעת מעצלנות, ולפיכך הוא גוזר כי על היהודים לאסוף את התבן ללבנים וכי הם לא יקבלו את התבן מידי המצרים, כפי שהיו עושים עד אז.
עד מתי?
שוטרי ישראל האחראים על אספקת מכסת העבודה הנדרשת, גוערים במשה על כך שבשל פנייתו אל פרעה מצבם של היהודים הוחמר.
משה מתלונן בפני האלוקים: למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני? השליחות שלי לפרעה לא הועילה מאום ואף הרעה את מצב אחיי!
אלוקים משיב לו: עוד תראה כי ביד חזקה יגרש פרעה את היהודים מארצו.
המשך דבריו של בורא העולם למשה רבינו מופיעים בפרשה הבאה, פרשת וארא.