-
פרשת יתרו
- כתבה על הפרשה
אירוע מפתיע אירע השבוע, חד פעמי שכמוהו לא היה, “אלוקים היושב בשמים החליט לרדת כאן למטה לעולם בו אנו נמצאים. התגלה בפומבי לעם ישראל ואמר להם את עשרת הדברות”.
אירוע חד פעמי זה, קרה לפני יותר מ 3300 שנה. עם צאתם של בני ישראל ממצרים הלכו במדבר תחת הנהגתו של משה רבינו, הגיעו אל הר סיני (ג’בל מוסה), הכינו את עצמם במשך כמה ימים ואז עם שחר נעמדו כל בני ישראל בתחתית ההר, שמעו קולות וברקים, ענן כבד שכן על ההר והם זכו להתגלות המופלאה על ההר וקיבלו את עשרת הדיברות.
לא סתם היתה התגלות זו, זהו שלב עיקרי בתכנון האלוקי בבריאת העולם. עולמנו זה הגס והמגושם הוא המקום בו בחר בורא העולם לשכֵן את דירתו העיקרית. פה חפץ הוא לשכון בהתגלות המקסימלית. אולם, כדי שהוא יוכל להתגלות כאן, רוצה הוא שיבואו בניו – “בני בכורי ישראל” ויכינו את העולם שיהיה ראוי שבו ישכון האלוקים.
חיבור של “רוחני” (הבורא) ו”גשמי” (העולם) הינו דבר כמעט בלתי אפשרי שהרי אפילו אם יתאספו כל חכמי העולם לא יצליחו להפיח נשמה בדבר דומם. כאן, צריך לקבל כח מיוחד כדי להצליח לבצע את המשימה, כח זה ניתן במתן תורה .
המדרש מביא לכך משל: מלך שהיו לו שתי מדינות רומי וסוריה גזר המלך: “בני רומי לא ירדו לסוריה ובני סוריה לא יעלו לרומי. לימים, עמד המלך וביטל הגזירה ואמר ואני המתחיל”. כך האלוקים, הרוחניות והגשמיות שניהם שייכים לו, הוא גזר ששניהם לא יתחברו, ובמתן תורה עמד וביטל את הגזירה ואמר אני המתחיל “וירד ה’ על הר סיני”, עכשיו, תתחילו אתם לעלות : “ואל משה אמר עלה אל האלוקים”.
ממתן תורה קיבלנו את הכח והאפשרות להכניס קדושה לדברים גשמיים כמו ספר תורה, תפילין וכדומה, גם חיינו הפשוטים יכולים להיות “קדושים” יותר כאשר נשתדל לשמור את התורה ומצוותיה. הרבי מליובאוויטש הכריז כי בימים אלה עומדים אנו על סף הגאולה, בידו של כל אחד ואחת מאיתנו לעשות מעשה טוב, לעשות את ה”פיניש” האחרון ולהביא את ההתגלות האלוקית לעולם כולו – ובקיצור להביא את המשיח שכולנו מצפים לו.
סיכום פרשת יתרו: יתרו מגיע לבקר,
בני ישראל מקבלים את עשרת הדברות
הפרשה הקודמת, פרשת בשלח, סיפרה על המכשולים שעמדו בפני עם ישראל ביציאה ממצרים ועל נס קריעת ים סוף. פרשת יתרו מספרת על המשך המסע ועל ההגעה אל היעד המובטח: קבלת התורה על הר סיני.
יתרו מגיע אל המדבר
יתרו, חותנו של משה, שומע על הניסים שחולל האלוקים לבני-ישראל ביציאת מצרים. הוא לוקח עמו את ציפורה אשת משה ואת שני בניהם גרשום (שאביו העניק לו את שמו כי “גר הייתי בארץ נכריה”) ואליעזר (“כי אלוקי אבי בעזרי”, ויוצא אל המדבר שם משה מקבל את פניו ומספר לו בפרוטרוט את כל הקורות אותם.
הניסים והנפלאות שעשה האלוקים משמחים את לב יתרו. הוא מקריב קורבן לאלוקים, ויחד עם אהרון וכל זקני ישראל הם עורכים סעודה משותפת.
שרי העשרות, החמישים, המאות והאלפים
למחרת מבחין יתרו כי משה בעצמו יושב ושופט את העם. “מדוע אתה עושה זאת” הוא שואל את חתנו שמסביר לו: כאשר יש להם סכסוך הם באים אליי כדי שיפסוק עם מי הצדק.
“אם תמשיך לעשות זאת” קורא יתרו, “לא תוכל להחזיק מעמד! כיצד תוכל לשפוט את העם הגדול הזה לבדך”? הוא מציע למנות היררכיה של דיינים ושופטים. לדיינים אלו יהיו התכונות הבאות: הם יהיו אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע.
לכל עשרה יהודים ימונה שופט מיוחד הנקרא שר עשרות. על כל חמישים יהודים – שר חמישים. על כל מאה שר מאה ועל כל אלף שר אלפים. במידה ותתעורר שאלה ששרי העשרות לא ידעו לפתור היא תועבר לערכאה הגבוהה יותר – שרי החמישים וכך הלאה. רק במקרים קשים במיוחד תגיע השאלה לפני משה.
משה מקבל את עצת חותנו ומבצע אותה.
אל הר סיני
בתחילת חודש סיון מגיעים בני-ישראל אל מדבר סיני וחונים מול הר סיני כאיש אחד בלב אחד.
משה עולה אל האלוקים שם הוא מצטווה לומר לבני ישראל: “אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים… אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים”. בכך הופך עם ישראל להיות העם הנבחר.
לאחר שהוא מעביר לעם את דברי האלוקים והם משיבים לו כי יעשו את כל אשר דיבר ה’, מצווה האלוקים את משה להכין את העם לקראת מתן תורה. יהיה עליהם לכבס את שמלותם ולהתנזר מיחסי אישות במשך שלושה ימים. בנוסף, אסור יהיה עליהם להתקרב או לעלות להר סיני.
מתן תורה
בבוקר יום השלישי מתעוררים בני-ישראל למחזה מיוחד במינו: קולות וברקים, ענן כבד וקול שופר חזק מאוד הנשמע על הר סיני. משה מוביל את העם אל תחתית ההר וקול השופר רק הולך ומתחזק. לאחר שמשה שוב מזהיר את העם במצוות האלוקים לא להתקרב אל הר סיני מתרחש המעמד רווי ההוד של מתן תורה.
אלוקים אומר את עשרת הדיברות, וזו תמציתם:
א) אנוכי ה’ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים;
ב) לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני;
ג) לא תישבע לשווא בשמי;
ד) זכור את יום השבת לקדשו. בו אתה, משפחתך ורכושך ינוחו;
ה) כבד את אביך ואת אמך;
ו) לא תרצח;
ז) לא תנאף;
ח) לא תגנוב;
ט) לא תענה ברעך עד שקר;
י) לא תחמוד במה שיש לרעך: באשתו, עבדו ואמתו, שורו וחמורו.
העם שרואה את הקולות ואת הלפידים מפחד ומתרחק אחורנית. בני-ישראל מבקשים ממשה “דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות”.
משה מרגיע אותם שלא יחששו כי התגלותו של האלוקים נעשתה כדי לגדל את שמם בעולם ועל-מנת להטיל את יראתו עליהם.
עוד מצוות
העם נשאר לעמוד מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל שם מצווה אותו האלוקים שלא לעשות פסלים מכסף ומזהב; לבנות מזבח אדמה שם יעלו את קורבנותיהם, וכאשר בונים מזבח אבנים לא להשתמש בכלי ברזל לצורך הבניה. כמו-כן, אין להשתמש במדריגות כדי לעלות אל המזבח.