באחת המדינות הרחוקות באפריקה היה מלך עריץ ביותר, אכזר שהטיל מורא על כל סביבותיו. באחד הימים, כשיצא למלחמותיו, הגיע לכפר מרוחק כשהוא תשוש, עייף וצמא מאד. כפרי אחד נאות להכניסו לביתו. האכילו, השקהו, נתן לו מקום מנוחה וכבדו בכבוד מלכים. כשחזר המלך לארמונו, החליט לשלוח לו כתמורה כלי קריסטל מיוחד במינו, ועליו פיתוחים נפלאים.לימים, שוב ביקר המלך באותו הכפר והעיף עין על בית הכפרי, והנה בלול התרנגולים ראה את כלי הקריסטל. הכלי היקר מבית הגנזים- והתרנגולות מרקדות סביבו! זהו המשל.
והנמשל: הקב”ה נתן לנו כלי מיוחד – יותר מכלי קריסטל, והוא – הפה. הכל אנו מסוגלים לעשות בפינו, וחלילה הכל יכולים להרוס בפינו!גם ה”חפץ חיים” זצ”ל המשיל על כך משל: אדם נכנס לבית חרושת גדול, ובתוכו 248 מכונות. הגישה היתה חפשית לכל איזור המפעל, פרט למכונה קטנה, שניצבה בקצה האולם. לצידה ניצב שומר, שהתיר את הגישה אליה רק לאנשים העונדים תג זיהוי. תמה אותו אדם על כך ושאל: “במה שונה מכונה קטנה זו משאר המכונות, שאליהן הגישה חפשית”? השיבו לו: “שוטה שכמותך ! מכונה קטנה זו היא מרכז הבקרה של כל המפעל. איזה ערך יש לכל המפעל עם המכונות הגדולות, בשעה שמכונה קטנה זו תיפגע” ?והנמשל: בגופנו 248 איברים, ואיבר קטן – הפה.
ובו אפשר להגיע להרבה: תפילות, מצוות, גמילות חסדים, ואפשר חלילה בדיבור אחד קטן להרוס הכל ! זאת משום שהדיבור אינו סתם מילים מתגלגלות. זהו כוח הבא מהנשמה, ולכל מילה יש משמעות נצחית.ועוד נוסיף: כשאדם משחרר את רסן לשונו, הריהו בהכרח מאבד את השליטה על הדיבור, ומכאן ועד להידרדרות לשפל המדרגה, הדרך קצרה ביותר.מסופר על שליח תלמיד חכם מצפון הארץ, שהגיע לארגנטינה, לשם גביית כספים לישיבה מסויימת. בשבת עלה אותו תלמיד חכם לבימה ודרש דברי אלוקים חיים כשפיו מפיק מרגליות, והציבור שותה בצמא את דבריו הנעימים, שהיו כמים קרים על נפש עיפה. והנה בשעת עריכת המגבית, חלה תפנית דרסטית בציבור.
אותם אנשים שהיו קודם כה רתוקים למוצא פיו, החלו לפתע להזעיף לו פנים ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים, וקול ענות חלושה עבר ביניהם. נתן בהם התלמיד חכם את מבטו התמה ושאל: “רבותי ! אנא מכם, אמרו לי מה חטאי ומה פשעי ? מדוע אין פניכם אלי כתמול שלשום” ?קם הגבאי ואמר: “אם כבוד הרב מבקש, אספר לו. זה עתה נודע לנו כי כבודו גנב את כל ספרי התורה בעירו” ! הרב לא איבד את עשתונותיו ושאל באיפוק: “ממי שמע זאת כבודו” ? גמגם הגבאי והורה על חברו היושב סמוך אליו. קם חברו ואמר: “לא כך אמרתי. התבטאתי בפני הגבאי שכבודו גנב רק מכמה בתי כנסיות בעירו, אך לא מכולם”.”וממי הועברה אליך השמועה” ? שאל הרב. הלה הביט על פלוני היושב מאחוריו, ופלוני מיהר לקום כשהוא מבהיר ומדגיש: “אמרתי שהוא גנב רק ספר תורה אחד”. “ומי הגיד לך זאת” ? חוזר ושואל הרב.
בתשובה, רומז פלוני לחברו היושב לצידו, וחברו טוען: “אמרתי שהוא גנב ספר של חידושי תורה, כלומר ספרי קודש, ותו לא”. “ומהיכן נודע לך” ?, “ממקור מהימן – בנו של הרב המקומי”, הוא עונה. בן הרב הצטחק ואמר: “מעולם לא אמרתי זאת. פשוט ראיתי את הבעת האושר על פניהם של המתפללים, הנהנים מהדרשה היפה של הרב, ואמרתי שכנראה גנב את הדרשה מאיזה ספר” !…כך הוא אפיה של שמועה, המתגלגלת מפה לאוזן וכל אחד מוסיף עליה כהנה וכהנה. מכאן ועד הידרדרות לשפל המדרגה, הדרך קצרה ביותר (אמרי שפר).
סיבת סמיכות הפרשיות”אשה כי תזריע” (י”ב-כ)דרש רבי ישראל מסלנט: מדוע נסמכה פרשת “תזריע” לפרשת “שמיני”, שרוב רובה עניני מאכלות אסורות ? משום שהנגעים באים בעיקר על עוון לשון הרע.צא וראה: בעוד רוב בני האדם נזהרים באכילת מאכלות אסורות ומוודאים שבעים ושבע פעמים שלא יבלעו חלילה תולעת קטנה, הרי מאידך, אין הם נזהרים בכבודו של הזולת ואיש את רעהו חיים בלעו. לפיכך, סמכה התורה לאמר: כשם שאתם נזהרים במאכלות אסורות, כך תיזהרו בלשון אסורה… ויהי רצון שנזכה כולנו לראות בביאת משיח צדקנו ובבנין בית המקדש במהרה בימינו, אכי”ר.
סיכום פרשת תזריע: דינים מיוחדים ליולדת, ועוד
דינים מיוחדים ליולדת
האלוקים מצווה על משה את דיני היולדת:
כאשר נולד בן זכר, יש לערוך לו ברית מילה בגיל שמונה ימים. היולדת תהיה טמאה במשך שבוע בתומו תטבול במקווה טהרה, תמתין 33 יום נוספים ולאחריהם תקריב קורבן מיוחד. אם היא ילדה בת טומאתה תימשך שבועיים בתומם תטבול, תמתין 66 יום ולאחריהם תביא את קורבן היולדת.
קורבן היולדת כולל כבש לעולה ובן יונה או תור (עוף ממשפחת היוניים) לחטאת על המזבח. אם אין באפשרותה להביא כבש לעולה, היא רשאית להביא בן יונה או תור במקום הכבש.
דיני הצרעת
כאשר מופיעה צרעת (מחלה שהייתה בזמן המקרא ונכחדה מן העולם) בגוף האדם, בבגדו או בבית בו הוא מתגורר, עליו לגשת אל הכוהן כדי שיקבע האם אכן מדובר בנגע הצרעת שעלול לטמא אותו, את בגדו ואת ביתו.
צרעת אדם: פרשתנו מפרטת סוגי פצעים שונים: כאלו המטמאים את האדם, אחרים הנחשבים טהורים ופצעים בהם על הכוהן לשלוח את האדם להסגר של שבוע או שבועיים כדי לראות האם הנגע יתפשט ויטמא את האדם.
בתקופה בה הוא חולה בצרעת, עליו להתגורר מחוץ למחנה ולנהוג במנהגי אבלות: לקרוע את בגדיו ולא להסתפר.
(הליך הטהרה של המצורע כאשר תסור ממנו המחלה מתואר בפרוטרוט בפרשה הבאה, פרשת מצורע).
צרעת בגדים: כאשר קיים חשש לנגע צרעת בבגד, יניח הכוהן את הבגד בבידוד למשך שבוע ימים. אם בתום השבוע הנגע התפשט יש לשרוף את הבגד; במידה והנגע לא התפשט, יש לכבס את הבגד ולהניח אותו בבידוד במשך שבוע נוסף. אם הנגע סר לאחר כיבוס הבגד, הבגד טהור אך יש להטביל אותו במקווה טהרה; אם הנגע לא התפשט אך גם לא סר לגמרי, יש לקרוע את החלק הנגוע ויתרת הבגד מותרת; במידה והנגע התפשט, הבגד טמא ויש לשרוף אותו.
באחת המדינות הרחוקות באפריקה היה מלך עריץ ביותר, אכזר שהטיל מורא על כל סביבותיו. באחד הימים, כשיצא למלחמותיו, הגיע לכפר מרוחק כשהוא תשוש, עייף וצמא מאד. כפרי אחד נאות להכניסו לביתו. האכילו, השקהו, נתן לו מקום מנוחה וכבדו בכבוד מלכים. כשחזר המלך לארמונו, החליט לשלוח לו כתמורה כלי קריסטל מיוחד במינו, ועליו פיתוחים נפלאים.לימים, שוב ביקר המלך באותו הכפר והעיף עין על בית הכפרי, והנה בלול התרנגולים ראה את כלי הקריסטל. הכלי היקר מבית הגנזים- והתרנגולות מרקדות סביבו! זהו המשל.
והנמשל: הקב”ה נתן לנו כלי מיוחד – יותר מכלי קריסטל, והוא – הפה. הכל אנו מסוגלים לעשות בפינו, וחלילה הכל יכולים להרוס בפינו!גם ה”חפץ חיים” זצ”ל המשיל על כך משל: אדם נכנס לבית חרושת גדול, ובתוכו 248 מכונות. הגישה היתה חפשית לכל איזור המפעל, פרט למכונה קטנה, שניצבה בקצה האולם. לצידה ניצב שומר, שהתיר את הגישה אליה רק לאנשים העונדים תג זיהוי. תמה אותו אדם על כך ושאל: “במה שונה מכונה קטנה זו משאר המכונות, שאליהן הגישה חפשית”? השיבו לו: “שוטה שכמותך ! מכונה קטנה זו היא מרכז הבקרה של כל המפעל. איזה ערך יש לכל המפעל עם המכונות הגדולות, בשעה שמכונה קטנה זו תיפגע” ?והנמשל: בגופנו 248 איברים, ואיבר קטן – הפה.
ובו אפשר להגיע להרבה: תפילות, מצוות, גמילות חסדים, ואפשר חלילה בדיבור אחד קטן להרוס הכל ! זאת משום שהדיבור אינו סתם מילים מתגלגלות. זהו כוח הבא מהנשמה, ולכל מילה יש משמעות נצחית.ועוד נוסיף: כשאדם משחרר את רסן לשונו, הריהו בהכרח מאבד את השליטה על הדיבור, ומכאן ועד להידרדרות לשפל המדרגה, הדרך קצרה ביותר.מסופר על שליח תלמיד חכם מצפון הארץ, שהגיע לארגנטינה, לשם גביית כספים לישיבה מסויימת. בשבת עלה אותו תלמיד חכם לבימה ודרש דברי אלוקים חיים כשפיו מפיק מרגליות, והציבור שותה בצמא את דבריו הנעימים, שהיו כמים קרים על נפש עיפה. והנה בשעת עריכת המגבית, חלה תפנית דרסטית בציבור.
אותם אנשים שהיו קודם כה רתוקים למוצא פיו, החלו לפתע להזעיף לו פנים ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים, וקול ענות חלושה עבר ביניהם. נתן בהם התלמיד חכם את מבטו התמה ושאל: “רבותי ! אנא מכם, אמרו לי מה חטאי ומה פשעי ? מדוע אין פניכם אלי כתמול שלשום” ?קם הגבאי ואמר: “אם כבוד הרב מבקש, אספר לו. זה עתה נודע לנו כי כבודו גנב את כל ספרי התורה בעירו” ! הרב לא איבד את עשתונותיו ושאל באיפוק: “ממי שמע זאת כבודו” ? גמגם הגבאי והורה על חברו היושב סמוך אליו. קם חברו ואמר: “לא כך אמרתי. התבטאתי בפני הגבאי שכבודו גנב רק מכמה בתי כנסיות בעירו, אך לא מכולם”.”וממי הועברה אליך השמועה” ? שאל הרב. הלה הביט על פלוני היושב מאחוריו, ופלוני מיהר לקום כשהוא מבהיר ומדגיש: “אמרתי שהוא גנב רק ספר תורה אחד”. “ומי הגיד לך זאת” ? חוזר ושואל הרב.
בתשובה, רומז פלוני לחברו היושב לצידו, וחברו טוען: “אמרתי שהוא גנב ספר של חידושי תורה, כלומר ספרי קודש, ותו לא”. “ומהיכן נודע לך” ?, “ממקור מהימן – בנו של הרב המקומי”, הוא עונה. בן הרב הצטחק ואמר: “מעולם לא אמרתי זאת. פשוט ראיתי את הבעת האושר על פניהם של המתפללים, הנהנים מהדרשה היפה של הרב, ואמרתי שכנראה גנב את הדרשה מאיזה ספר” !…כך הוא אפיה של שמועה, המתגלגלת מפה לאוזן וכל אחד מוסיף עליה כהנה וכהנה. מכאן ועד הידרדרות לשפל המדרגה, הדרך קצרה ביותר (אמרי שפר).
סיבת סמיכות הפרשיות”אשה כי תזריע” (י”ב-כ)דרש רבי ישראל מסלנט: מדוע נסמכה פרשת “תזריע” לפרשת “שמיני”, שרוב רובה עניני מאכלות אסורות ? משום שהנגעים באים בעיקר על עוון לשון הרע.צא וראה: בעוד רוב בני האדם נזהרים באכילת מאכלות אסורות ומוודאים שבעים ושבע פעמים שלא יבלעו חלילה תולעת קטנה, הרי מאידך, אין הם נזהרים בכבודו של הזולת ואיש את רעהו חיים בלעו. לפיכך, סמכה התורה לאמר: כשם שאתם נזהרים במאכלות אסורות, כך תיזהרו בלשון אסורה… ויהי רצון שנזכה כולנו לראות בביאת משיח צדקנו ובבנין בית המקדש במהרה בימינו, אכי”ר.
