“וידעת עם לבבך בך כי כאשר ייסר איש את בנו ה’ אלקיך מיסרך” (ח’ – ה’)”כלומר, אל יקשה לך – אם בעתיד תהיה נרדף ומעונה בעד חטאיך – מה נשתנית משאר גויי הארץ שחיים חיי שלוה אעפ”י שגם הם אינם צדיקים גמורים יותר ממך, כי לא הרי בן שאינו הולך בדרך הישר, שהאב מיסרו גם בהכאה לעת הצו־ רך, כהרי האומן שלעולם אינו מיסר נער נכרי שנמסר לו לאמנו, רק בדברים ולא בהכאה, כי הרי אינו בנו, והרי אתם נקראים ‘בנים למ־ קום’ (דברים י”ד – א), לכן: ‘כאשר ייסר איש את בנו ה’ אלהיך מיסרך'” (מדברי הגאון רבי מאיר אבאוויץ זצ”ל, רא־ ב”ד נובהרדוק).
דברים נפלאים אלו יש בהם כדי לעוררנו בכל מקרה של צרה ויגון שלא תבוא עלינו. מהי מטרת היסו־ רים? בדיוק כפי שאב מכה את בנו, לטובת הבן, ובכדי להדריכו אל הדרך הנכונה, כך הק־ ב”ה “נאלץ” לפעמים להכות אותנו, ולהביא עלינו יסורים, כדי לעורר אותנו לשוב אליו בתשובה: “שובו בנים שובבים נאם ה'” (ירמיהו פ”ג, י”ד). האמת היא שראוי לו לאדם לשוב בתשובה עוד לפני שבאים עליו יסורים. החוה”ל (שעה”ת פ”ו) מונה ד’ דרכים שיכולים להעיר את האדם לשוב אל ה’, זו למטה מזו. א] מחוזק הכרת האדם את אלוקיו והתבוננו בהתמדת טובתו עליו וכו’. ב] כאשר שומע דברי תוכחה או מוסר. ג] כאשר רואה את גודל העונש והיסו־ רים הבאים על אחרים הסרים מדרכי התורה והמצוות. ד] כאשר בא עליו עצמו עונש הבורא במין ממיני הצרות. ובעל חובות הלבבות מונה התעוררות זו, האחרונה, כדרך הפ־חות נאותה להתעוררות לתשובה, ואומר שעל הממתין ומחכה לחזור בתשובה עד שבאים עליו עונשים נאמר: “יקראוני ולא אענה”.
אף על פי כן, כאשר באים יסורים על האדם, עליו לה־ תעורר תיכף ומיד לתשובה, ולדעת שגם התעוררות לעשות תשובה מתוך מצב של עונשים ויסורים מתקבלת לבסוף, ובל־בד שתיעשה בלב שלם. וכך כותב רבינו יונה בשע”ת (ב’, ב’): “כאשר תמצאנה את האיש צרות, ישיב אל לבו ויאמר: אין זה כי אם דרכיו ומעלליו אשר עשו אלה לו, וחטאיו עוללו לנפשו, וישוב אל ה’ וירחמהו, כענין שנאמר:ומצאוהו רעות רבות וצ־רות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הר־עות האלה וכו’. ומחסדי ה’ יתב’ שהוא מקבל התשובה מתוך הצרה, ותהי לרצון לפניו … ונאמר: ‘כי את אשר יאהב ה’ יוכיח וכאב את בן ירצה”.והנה, על הפסוק שמצטט הרבינו יונה הנ”ל – “כי את אשר יאהב ה’ יוכיח וכאב את בן ירצה” (משלי פ”ג) – כותב הגר”א שדרך האב לייסר את בנו עד שעוזב את הדרך הרע, וזה מחמת אהבתו הגדולה, שליבו כואב על רעתו וחפץ בהצדקו, ועל כן מייסר אותו כדי להיטיב לו.
מוסיף על כך הגר”א דברים נפלאים: “והסימן שמחמת אהבה הוא, שאחר כך, כאשר יסיר שבטו ממנו, חפץ למלאות רצונו ומדבר לו תנחומים לפייס דעתו … כי כאשר מיסר אותך ביסורים מסתמא אתה חביב עליו כבן, ואחר כך כאב את בנו ירצה אותך וימלא רצונך”.מו”ר הגרא”ש וסרמן זצ”ל כותב שיש בדברים אלו להאיר את קורות תקופתנו. בדור הקודם עמינו התייסר בצרות רבות ורעות, עד כי השמידו הצוררים ימ”שחלק ניכר מעמינו, ומלבד החורבן הגשמי עוד עבר על העם חורבן רוחני נורא, כאשר מרכזי התורה הגדולים בעולם נעקרו ונעלמו כלא היו, ונתקיים בנו: “כי את אשר יאהב ה’ יוכיח”. אולם היום זוכים אנו – בחסדי ה’ – לראות, שהכל נעשה מתוך אהבתו יתב’. ומהו הסימן לכך? “וכאב את בן ירצה!”. בדור הנפלא בו אנו חיים זוכים אנו לראות כיצד הקב”ה בונה מחדש את עמו, בגשמיות וברוחניות.
שיעור הילודה הגבוה בלע”ה בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות, מזכיר את הברכה הנפלאה ששרתה בזמן שיעבוד מצרים:”ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד -שהיתה אשה אחת יולדת ששה בנים בכרס אחד”. ומלבד זאת הרי זוכים אנו לחזות בהתעו־ררות גדולה ומדהימה לתורה ולתשובה, בבנין ישיבות, בריבוי לומדי תורה, ובהמון האנשים המגלים רצון וצמאון להתקרב עוד ועוד לצור מחצבתם, וכפי שהובטח לנו מראש בחזון התשובה:”באחרית הימים – ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקלו” (דברים ד’ ל’). ונסיים בתפילה: “אשר הראיתנו צרות רבות ורעות תשוב תחיינו ומתהמות הארץ תשוב תעלני”. ולדבקה בו כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת וגו’ ולדבקה בו. (י”א כ”ב)מה מאושר הוא האדם בזה העולם – אומר מרן החפץ חיים בספרו – שישנה לו היכולת להיות דבוק בד’ ולקרא אליו בכל עת שירצה, כי קרוב ד’ לכל קוראיו, ככתוב דרשו ד’ בהמצאו, כלומר בזה העולם, הוא מצוי לכל, ובכל המקום אשר אזכיראת שמי אבא אליך וברכתיך.
זהו הכל בזה העולם. אבל בעולם הבא, רב המרחק בין האדם ובין השי”ת וכמה מחיצות מפסיקות שמה. אי אפשר להתקרב יותר סמוך אל ד’ ממה שהתקרב אליו בהיותו בחיים.
ורק בשעה שמביאים את האדם לדין, אזי מקרבים אותו לה־שי”ת לתת דין וחשבון מפעליו, ואז מתיירא האדם מהה־תקרבות הזאת, אבל בעל כרחו מקרבים אותו, וא”כ יותר
טוב לו לאדם להתקרב אל ד’ בזה העולם לרצונו, מאשר לקרבו בעולם הבא בעל כרחו.בדרשתו בשבת תשובה בביהכנ”ס שבעירו, אמר ה”חפץ חיים” בין השאר:שמא
יטען מי שהוא מכם בבואו לעולם האמת, שלא חזר בתשובה, יען כי בעיר היה הח”ח ולא אמר לנו מעולם-, לכן הנני להודיעכם ולהזהירכם:
חילול שבת זה “אש”, איסור נדה זה כרת, חנוך הבנים והב־נות זה היסוד ביהדות. כשאבא לפני כסא הכבוד אוכל לומר אינני האשם, הז־
הרתי את העם…
סיכום פרשת עקב: מה ה’ אלוקיך שואל מעמך
מה קורה בפרשת השבוע
פרשת השבוע היא המשך דבריו של משה, המשלב בין דברי תוכחה, איזכור החטאים שביצעו במדבר, דברי עידוד לקראת הכניסה לארץ המובטחת ותיאור מרנין לב על אופיה המיוחד של הארץ.
את דבריו הוא פותח כי כאשר בני-ישראל יקיימו את מצוות האלוקים, הם יבורכו בכל טוב: בנים, יבול מבורך, צאן ובקר ובריאות.
לאחר מכן הוא עוסק בנושאים הבאים:
הכיבוש הצפוי: אין לכם לחשוש מהמלחמה הצפויה בכנען, שכן במו עיניכם ראיתם את אשר עשה האלוקים לפרעה ולמצרים. אלוקים ישמיד את העמים היושבים בארץ כנען בצורה הדרגתית כדי להבטיח התיישבות בטוחה ללא חשש מחיות פרא השורצים במקומות שוממים. לאחר הכיבוש עליכם להשמיד את עבודת האלילים המקומית.
טוב במדבר, טוב בארץ: ארבעים שנה הוליך אתכם האלוקים במדבר כדי לבדוק האם אכן תאמינו בו. הוא העניק לכם את המן; בגדיכם לא בלו ורגליכם לא התנפחו מן ההליכה הממושכת. גם כאשר ייסר אתכם האלוקים הוא עשה זאת כאב המייסר את בנו מתוך אהבה.
ארץ ישראל אליה תבואו תוך זמן קצר היא ארץ מבורכת: “ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש.” זו ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה.
לא בזכותכם: אל תחשבו לרגע כי בכשרונותיכם או בכוחכם השגתם את טוב הארץ: האלוקים הוא זה שמעניק לכם את כל הטוב. לו תשכחו זאת ותעבדו אלוקים אחרים, יעניש אתכם האלוקים.
מהיום שיצאתם ממצרים ועד היום הזה המריתם נגד האלוקים. כבר בהר סיני, כאשר נתן לי האלוקים את לוחות הברית, חטאתם בעגל ולפיכך שברתי את הלוחות; רק לאחר שהתחננתי לפניו חזר בו בורא העולם מרצונו להשמידכם והעניק לי לוחות שניות. כך חטאתם לפניו בתבערה, במסה, וכן כאשר המרגלים נשלחו לרגל את ארץ ישראל. לא בזכותכם אלוקים מוריש לכם את הארץ אלא כדי לקיים את הבטחתו לאבותיכם: אברהם, יצחק ויעקב.
לפחד, לאהוב: מה ה’ אלוקיך שואל מעמך? ליראה אותו, ללכת בכל דרכיו, לאהוב אותו ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך. עליכם ללכת בדרכיו של האלוקים ולאהוב את הגר – שכן גם אתם הייתם גרים בארץ מצרים – ולהישבע רק בשמו.
פרשת והיה אם שמוע: בפרשה זו מובאת הפרשה השניה של קריאת שמע, והיה אם שמוע, העוסקת בחובה לאהוב את האלוקים ולעבדו, בשכר הצפוי לעובדי ה’ ובעונש הצפוי לאלו שלא; במצוות התפילין, לימוד הבנים תורה וקביעת מזוזות על דלתות הבתים.
הפרשה מסתיימת בהבטחת משה כי אם בני-ישראל ישמרו את המצוות בורא העולם יתן בלב כל פחד מפני בני-ישראל, והם יוכלו לכבוש את הארץ בקלות.
