תב האברבנל "הנה מנהג הע־ כו"ם הנה הוא אוכל כל תועבה ולהיות שטופי זימה, חמס וגזל ירבו ולא יתבוששו וגם יתלבשו באכזריות חמה ושטף אף, להיות גבורתם בכוח האנו־ שית, אבל מחנה ישראל קדוש יאמר לו להידבק ההשגחה האלוקית בו כי אין מל־חמתם בכוח וגבורה אנושית כי אם בכח אלוקי וברוחו לה־ צילם מפגע רע ולתת אויביהם לפניהם". וב־לשוננו נאמר, כי אופן הניצ־חון על האויבים הוא כדוגמת נשי־ את כפים שנשא משה רבנו במלחמת עמלק. היא המלחמה הראשונה שנלחם עם ישראל נגד הקמים עליו. וממלחמה זו הייתה הוראה לדורות וקביעת דפוס ואו־ פן המלחמה "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק".
ובא ע"ז מדרש חז"ל הידוע "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה, אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מס־ תכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין, ואם לאו היו נופלים". שוב חזר משה הזכירם כן בע־מדם בפתח הארץ לאחר חטא המרגלים, "ואמר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם, ה' אלוקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם בכל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם". אכן ברגע שלא היו ראוים לכך אמר להם ה' "לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תינגפו לפני אויבכם". כי הקב"ה הוא ליבם של ישראל וסוד ניצחונם, וברגע של סלוק השכינה הרי התוצאה הישירה היא של "ויצא האמרי וכו' וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים וכתו אתכם בשעיר עד
חרמה".
ויש להוסיף עוד, כי באמת בחירת עם ישראל דווקא על שאר האומות להיותו עם סגולה ובבחינת "בנים אתם לה'" אינה
אלא בהתנהגותם כך, ובמצב ראויים הם להיקרא בנים. רק באופן זה מתקיים דבר זה של התהלכות ה' בקרב המחנה להציל את בניו ולתת אויביהם לפניהם. אבל ברגע אשר ר"ל יראה בך ערות דבר בטלה עדיפות ישראל, ובמצב הטבעי הלא כבשה אחת בין שב־עים זאבים אין לה קיום כלל, ובה־ כרח אשר יפלו בידי אויביהם. דבר נוסף למדנו, כי ניצחון ומיגור האויבים סכנה עצומה יש בה של שכחת הבו־ רא ע"י העוצמה וכוח השליטה והרדיה שנוצר ע"י אותו ניצחון, היא הרגשת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, שהוא שורש הגאווה והיסוד לכל המדווח הרעות. מטעם זה דווקא שם, רבה הקפידה על כל סטייה קלה מדקדוק ושמירת המ־ צוות, ומשום כן ראויה הייתה פרשת "ויתד תהיה לך על אזנך" להיות כתובה כאן לבל ישכח האדם לרגע אף בהיותו בינו לבין עצמו לדעת שיש מי העומד וצו־ פה רואה ומשגיח ללאהרף.
סיכום פרשת כי תצא: הכי הרבה מצוות
פרשת כי תצא (או: פרשת תצא) היא פרשה מיוחדת בכך שהיא כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר מכל חמשת חומשי התורה (74 מצוות!1). המצוות המופיעות בפרשה עוסקות בקשת רחבה של החיים היהודיים - דינים הקשורים למלחמה, מסחר הוגן, דיני פסולי חיתון ועוד.
הנה סיכום פרשת כי תצא והמצוות המובאות בה. שימו לב כי המצוות לא מופיעות לפי הסדר בו הן מופיעות בפרשה.
דיני המלחמה
* על מחנה הצבא לשמור על טהרתו. במידה ואדם נטמא, עליו לטבול במקווה טהרה ולשהות מחוץ למחנה עד הערב.
* דבר נוסף הנעשה כדי לשמור על טהרת החיילים: בנוסף לכלי הנשק, הם יצויידו ביתדות עמם יוכלו לחפור בור כשיצטרכו לעשות את צרכיהם.
* אדם שראה אישה יפת תואר במלחמה וחפץ לשאת אותה לאישה רשאי לעשות זאת, אך קודם לכן עליה לגלח את שערותיה, לגדל את ציפורניה ולשבת בביתו שלושים יום תוך שהיא בוכה ומתאבלת על משפחתה. במידה והוא לא ירצה להתחתן עמה עליו לשלחה לחופשי ולא למכרה לאחר או להתעלל בה.
דיני העריות ופסולי החיתון
* חתונה יהודית כהלכה מתבצעת בשני שלבים: השלב הראשון הוא הקידושין, אחריו נקראת האישה מאורסת, והשלב השני הוא הנישואין לאחריו היא נחשבת נשואה (בימינו שני השלבים מבוצעים ברציפות תחת החופה).
* בשנה הראשונה לנישואיהם על האדם לשמח את אשתו. אל לו להתגייס לצבא או לכל מינוי שלא יאפשר לו לשמח את אשתו.
* גירושין חייבים להתבצע בהליך הכולל נתינת גט. במידה והגרושה התחתנה עם אדם אחר, אסור לה לשוב ולהתחתן עם הבעל הראשון גם לאחר שהיא מתגרשת או מתאלמנת מבעלה השני.
* דין האונס: אדם שאנס בחורה פנויה, חייב לשלם לאביה חמשים שקלי כסף. בנוסף לכך, אם היא חפצה להתחתן עמו הוא מוכרח לעשות זאת. אם הוא אנס בחורה מאורסה, דינו מוות.
* בהסכמה: אדם שקיים יחסים עם נערה מאורסה או עם אישה נשואה בהסכמתם, דין שניהם מוות.
* מוציא שם רע: אם לאחר החתונה טען הבעל כי אשתו בגדה בו לאחר האירוסין, הדבר יובא לפני בית הדין שיבדוק את הנושא היטב. אם טענתו צודקת, דין אשתו מוות. אם הייתה זו עלילה, על הבעל לשלם מאה שקלים כקנס וכן אסור לו לגרשה כל חייו אם היא לא חפצה בכך.
* פסולי חיתון: בנוסף לפסולי החיתון שהוזכרו בפרשות הקודמות, הנישואין הבאים אסורים: בן עם אמו החורגת; אדם מסורס, ממזר (ילד שנולד מנישואין אסורים מסויימים), עמונים ומואבים ממין זכר אסורים להתחתן עם יהודיות, ומצריים ואדומיים (גם זכרים וגם נקבות) אסורים לבוא בקהל עד דור שלישי.
* איסור זנות: אסור לגבר או לאישה לעסוק בזנות, ואסור להביא אל בית המקדש תשלום ששולם לזונה.
* אל לו לגבר ללבוש בגדי אישה, ואל לה לאישה ללבוש בגדי גבר. איסור זה נועד כדי למנוע ממתחזים לבצע מעשים מגונים.
דיני משפחה
* האח הבכור יורש פי שניים מחלק אחיו. האב לא יכול לשנות זאת, גם אם הבן הבכור נולד מאישה השנואה עליו.
* בן שסר מן הדרך ועושה מעשים קיצוניים מסויימים מכונה "בן סורר ומורה" ודינו מוות (לפי דיעות בתלמוד דבר זה לא אירע מעולם).
* כאשר אדם מת ללא בנים, על אחיו להתחתן עם אשתו כדי להקים שם לאחיו הנפטר. מעשה זו נקרא בשם ייבום והאישה נקראת יבמה. במידה והוא לא מעוניין להתחתן עמה, היא תחלוץ את נעלו ותירוק בפניו ותהיה מותרת להתחתן עם מי שתחפוץ. לאישה זו קוראים "חלוצה".
דינים שבין אדם לחברו
* דיני שדות: יש להותיר חלקים מסויימים מן השדה לעניים, כ'שכחה' - אלומה שנשכחה בשדה, ופאה - חלק שיש להקצות מן השדה ומן האילן כדי שהעניים יוכלו ללקוט ממנו. אין לזרוע בשדה חיטה או שעורה עם גפן, וכן אין לחרוש בשור ובחמור יחדיו. יש לאפשר לבהמה לאכול מן התבואה כשהיא דשה אותה.
* דיני שכיר: אין להשהות את שכר השכיר אלא לשלם את משכורתו בזמן. פועל העובד בשדה רשאי לאכול מפירות השדה, אך לא לאסוף מהם לתוך כליו.
* דיני הלוואות ומשכונות: אין להלוות בריבית ליהודי או ללוות ממנו. כאשר נוטלים משכון על הלוואה, אין להיכנס אל הבית כדי לקחת את המשכון. בנוסף לכך, אם המשכון הוא בגד המשמש את האדם (כגון שמיכה), יש להשיב אותו כל לילה כדי לאפשר לו להשתמש בו. אין לקחת כמשכון כלים בהם תלויה פרנסת הלווה. אין לקחת משכון מאלמנה.
* דיני משפטים: אסור לעוות את הדין, גם לטובת המסכן; אסור להפליל בן בעדות אביו וכן להיפך; כאשר מלקים אדם, יש להיזהר שלא להלקות אותו יותר מהמלקות הקצובות לו; כאשר סוקלים אדם, יש לתלות את גופתו על העץ אך אסור להותיר אותה לאחר שקיעת החמה.
דינים נוספים המופיעים בפרשת כי תצא
* יש להשיב את האבידה, ולסייע לאדם אשר חמורו או שורו כרעו תחת משאם - אסור להתעלם מן האבידה או מבהמת החבר הזקוק לעזרה. (לחצו כאן לקריאה נוספת על מצוות השבת אבידה.(
* על גג בית יש להקים מעקה כדי שלא יפלו ממנו.
* אין להסגיר עבד שברח אל אדוניו.
* יהודי שגנב יהודי והשתמש בו - דינו מיתה.
* יש לזכור את העונש שקיבלה מרים לאחר שדיברה לשון הרע, ולפיכך להימנע מסיפור לשון הרע.
* יש להטיל ציצית על כנפות הבגדים. (לקריאה נוספת: מהי מצוות הציצית וכיצד מקיימים אותה?)
מחיית עמלק
פרשת השבוע מסתיימת בתזכורת את אשר עשה עמלק לבני-ישראל כשיצאו ממצרים, ובציווי להכרית את זכרם.
