-
פרשת דברים
- כתבה על הפרשה
הצבע הלבן , הינו מיוחד במינו, הוא אינו “צבע” , אך דוקא עליו ניתן לראות נכונה את כל יתר הצבעים. ה”וויט באלנס” שבמצלמות הוידאו ילמד אותנו, שכדי שכל הצבעים ייראו כדרוש, יש לכוון את העדשה על לבן דווקא!
בהפטרת השבוע נקרא על דברי התוכחה של ישעיהו הנביא, בתוך הדברים אומר הנביא “אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו , אם יאדימו כתולע כצמר יהיו”. הלבנת החטאים מסמלת לנו על מחיקתם ועל סליחתו של הקדוש ברוך הוא.
כאן, מוצאים אנו שני סוגים של צבע לבן: שלג וצמר. שניהם לבנים אך השלג הוא לבן עז ובהיר במיוחד, ואילו הצמר הוא אמנם לבן , אך הוא יותר כהה ונוטה לקרם. זוהי טהרה לשני סוגים של חטאים, חטאים גלויים וחטאים מכוסים.
בדומה לכך, מוצאים אנו בתחילתה של פרשת השבוע דברי תוכחה של משה רבנו. בתחילת הפרשה ישנה תוכחה על הדברים המכוסים ואכן גם התוכחה היא כמוסה. מוזכרים שמות של מקומות “בין פארן, ותופל ולבן…” אך לא מוזכר מה נעשה שם. בהמשך הפרשה, ישנה תוכחה גלויה לעם ישראל, על מעשים לא טובים, שנעשו במשך השנים במדבר.
בנפשנו ישנם גם שני סוגים של כוחות. כוחות גלויים איתם אנו עובדים באופן תדיר, אך ישנם גם כוחות נעלמים בנפש. כאשר אדם עובר על רצון ה’, יכול הוא לפגום בשני סוגים אלו של כוחות הנפש ובכך לגרום לה טומאה ולכלוך רוחני. באופן כללי: לימוד התורה ובמיוחד פנימיות התורה נוגע יותר לכוחות הנפש הפנימיים, ואילו קיום המצוות העוסק בדברים גשמיים וחומריים נוגע יותר לכוחות הגלויים.
לכן, בסיום ההפטרה נאמר ש”ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה”. ציון, זוהי נקודת הציון, עצם הנשמה, הכוחות הנעלים יותר בנפשינו שהתלכלכו בדברים לא טובים, אך לא לגמרי נמצאים בשבי, אלו ייפדו על ידי משפט, שהוא לימוד התורה, דבר שיביא את הנשמה למצב של “לבן כשלג”. ואילו שביה – אלו הם שבוייה, כוחות הנפש שהם התעסקו בדברים לא טובים ולכן הם נפלו בשבי, ביד האויבים הרוחניים הטומאה וכדו’, גם הם יחזרו, אך זה על ידי צדקה דווקא וגם אז טהרתם תהיה רק כשלג. לבן, אך לא לגמרי.
כך או כך, מובטחים אנו שהאלוקים יוציא אותנו מהבוץ הגשמי והרוחני בו אנו נמצאים, הבטחה זו נראית הן בסיום ההפטרה והן בסיום הפרשה, בסיום ההפטרה ראינו במילים ציון במשפט תיפדה, ובסיום הפרשה נאמר שה’ הוא הנלחם לכם.
אלא, שמאיתנו נדרש מאמץ נוסף לקיום ההבטחות. דווקא בימי מלחמה אלו, בהם הצבא והעם היושב בצפון הארץ ובדרומה זקוק לעזר וסיוע. סיוע זה יכול לבוא מאיתנו על ידי שני הדברים: לימוד התורה וקיום המצוות הפודים את נפשנו ממצבי השבי והמלחמה ומביאים את כולנו לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.
סיכום פרשת דברים: אז מה היה לנו כאן
מה קורה בפרשת השבוע
בשנה הארבעים לצאתם מארץ מצרים ושבועות ספורים לפני פטירתו, פתח משה בשיחזור ארוך של תולדות עם ישראל בנדודיהם במדבר ומכין אותם לקראת הכניסה הקרבה אל הארץ המובטחת.
השיחזור החל בא’ בשבט, “בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף, בין פארן ובין תפל, ולבן וחצרות ודי זהב”. שמות מקומות אלו מהווים איזכור ברמז למקומות בהם חטאו בני-ישראל במדבר.
הפקודה: לצאת לדרך
“כאשר היינו בהר חורב” מפרט משה, “ציווה אותנו האלוקים לצאת לכיוון ארץ ישראל אשר הוא נשבע לתת לאבותינו.
“בנקודה זו כבר בירך אתכם האלוקים והתרביתם ככוכבי השמים. חשתי כי לא אוכל לנהל לבדי את עניני העם, ולפיכך ביקשתי מכם לברור אנשים חכמים ונבונים שיסייעו לי בהנהגה.
“מאנשים אלו מיניתי שרים הממונים על אלף איש (שרי אלפים), על מאה (שרי מאות) ועל עשרה (שרי עשרות). הזהרתי את השופטים לשפוט בצדק, וכשהם יתקשו בפסיקת הדין הם יביאו את השאלה להכרעתי.
המרגלים
“המשכנו במסע דרך המדבר הגדול והנורא והגענו לקדש ברנע. שם ביקשתם ממני לשלוח מרגלים שיבדקו מהי הדרך הטובה לכבוש את הארץ. הסכמתי לדבריכם, בחרתי איש מכל שבט שנשלחו כמרגלים.
“כשהם שבו הם הביאו עמם מפרות הארץ ואמרו ‘טובה הארץ אשר ה’ אלוקינו נותן לנו’. אך הם גם דיווחו על בני הענקים ועל הערים המבוצרות הנמצאות שם. ‘איננו רוצים לעלות’ קראתם, ‘אחינו המסו את לבבנו. לא נצליח לכבוש את הארץ’. השבתי לכם: ‘אין לכם ממה לחשוש! כפי שהאלוקים נלחם במצרים כך הוא יכניס אתכם אל הארץ המובטחת. הלא ראיתם כי הוא נשא אותנו במדבר כאדם הנושא את בנו!’
“כעונש על דבריכם גזר האלוקים כי איש מן המבוגרים שיצאו מארץ מצרים לא ייכנס לארץ. רק כלב בן יפונה, אחד מן המרגלים שלא הוציא את דיבת הארץ רעה, יזכה להיכנס אליה.
“גם עלי כעס האלוקים וגזר כי לא אכנס לארץ, וכי תלמידי יהושע בן נון יקבל את עול ההנהגה ויכניס את עם ישראל לארצו.
“כששמעתם את העונש החמור התחרטתם על מעשיכם וביקשתם לעלות אל הארץ תיכף ומיד. ‘אל תעלו אל הארץ כי האלוקים לא איתכם’ הזהרתי אתכם ולשווא. כמה מכם ניסו להילחם ביושבי הארץ ונחלו כשלון חרוץ..
בני אדום, בני מואב, בני עמון – וסוף סוף מלחמה
חלפו 38 שנים. “דרכנו חלפה ליד ארץ אדום, שם יושבים בני עשו. בורא העולם הזהיר אותנו שלא להתגרות בהם. הוא גם הזהיר אותנו שלא להכריז מלחמה על ארץ מואב.
“כשמתו כל בני הדור הבוגר שיצאו ממצרים ציווה עלינו האלוקים להתקדם לכיוון הארץ המובטחת כשהוא אוסר עלינו להכריז מלחמה גם על ארץ עמון.
“לאחר ששלחנו שליחים אל סיחון מלך חשבון והצענו לו לעבור בארצו ואף לרכוש ממנו צידה לדרך ונענינו בשלילה, יצאנו למלחמה וכבשנו את ארצו. כן עשינו גם לארצו של עוג מלך הבשן שיצא להילחם עמנו.
“את ארצותיהם הענקתי לשבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה. הם קיבלו זאת בתנאי שהם עצמם יבואו יחד עם אחיהם לכיבוש ארץ כנען ואף יעברו כחלוצים בחזית.
“ליהושע אמרתי: עיניך רואות את כל אשר עשה האלוקים לשני המלכים האלה. כך הוא יעשה לכל המלכים שתפגוש. לא תיראום! כי ה’ אלוקיכם הוא הנלחם לכם.”