-
פרשת האזינו
- כתבה על הפרשה
{א} וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל לפני מותו: {ב} ויאמר יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קודש מימינו (אשדת) אש דת למו: {ג} אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תוכו לרגלך ישא מדברתיך: {ד} תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב: {ה} ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:
{ו} יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו מספר: (ס) {ז} וזאת ליהודה ויאמר שמע יהוה קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה: (פ) {ח} שני וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה: {ט} האמר לאביו ולאימו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת (בנו) בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו: {י} יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך: {יא} ברך יהוה חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מותניים קמיו ומשנאיו מן יקומון: (ס) {יב} לבנימן אמר ידיד יהוה ישכון לבטח עליו חפף עליו כל היום ובין כתיפיו שכן: (ס) {יג} שלישי וליוסף אמר מבורכת יהוה ארצו ממגד שמיים מטל ומתהום רבצת תחת: {יד} וממגד תבואת שמש וממגד גרש ירחים: {טו} ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם: {טז} וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו: {יז} בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה: (ס) {יח} רביעי ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באוהליך: {יט} עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול: (ס) {כ} ולגד אמר ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד: {כא} וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו עם ישראל: (ס) {כב} חמישי ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן:
{כג} ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום ירשה: (ס) {כד} ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו: {כה} ברזל ונחושת מנעליך וכימיך דבאך: {כו} אין כאל ישורון רכב שמיים בעזרך ובגאוותו שחקים: {כז} שישי מענה אלוהי קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד: {כח} וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל: {כט} אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על במותימו תדרך: (ס)
{א} ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד עד דן: {ב} ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון: {ג} ואת הנגב ואת הכיכר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער: {ד} ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמור לזרעך אתננה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר: {ה} וימת שם משה עבד יהוה בארץ מואב על פי יהוה: {ו} ויקבר אתו בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה: {ז} ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה: {ח} ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה: {ט} ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר ציווה יהוה את משה: {י} ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל פנים: {יא} לכל האתות והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו: {יב} ולכול היד החזקה ולכול המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל: (חזק)
פרשת וזאת הברכה: משה מברך את העם ונפטר לבית עולמו
מה קורה בפרשת השבוע
בטרם מותו, מברך משה את בני ישראל. לפני הברכה הוא אומר דברי שבח לבורא העולם על שנתן לבניו את התורה במעמד רווי הוד על הר סיני, “תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.”
(ברכות השבטים מופיעות בתורה בלשון סתומה. להלן משולבים כמה פירושים מתוך פרשנותו של רש”י על המקרא).
ברכת השבטים
את שבט ראובן מברך משה כי למרות המעשה השלילי שראובן ביצע בעבר הוא יחיה בעולם הזה בין השבטים וירש חלק לעולם הבא; את יהודה הוא מברך כי המלכים שיעמדו משבט יהודה ינצחו בכל מלחמותיהם.
הוא מזכיר את נאמנותו של שבט לוי לבורא העולם בחטא העגל ובפרשיות האחרות שאירעו בעת הנדודים במדבר. לפיכך, מכריז משה, שבט לוי ילמדו תורה לישראל וישמשו בבית המקדש. בנימין הוא ידיד ה’, ובורא העולם בחר לשכון בחלקו – בית המקדש ישכון בחלק הארץ שיירש בנימין.
ארצו של יוסף מבורכת עד מאוד בפרותיה; יהושע בן נון, ממלא מקום יהושע, שמוצאו משבט יוסף, ינצח את אויביו ויכבוש את ארץ ישראל.
זבולון ויששכר ערכו שותפות ביניהם: זבולון יעסוק במסחר, בעוד יששכר ילמד תורה והם יחלקו ביניהם את שכר הלימוד. בחלק אשר ינחלו בארץ ישראל יהיו אוצרות טבע שיעשירו אותם.
חלקו של שבט גד יהיה סמוך לגבול, ולפיכך בני שבט גד יהיו גיבורים. הם גם ילכו חלוצים במלחמת כיבוש הארץ ויקיימו את הבטחתם למשה רבינו לעמוד בראש המלחמה.
מחלקו של שבט דן יצא נהר הירדן, ובחלקו של שבט נפתלי יפול ים כנרת; שבט אשר יתברך בשמן רב.
משה ממשיך ומברך את העם כולו:
הם יהיו גיבורים ומארצם יחצבו ברזל ונחושת, דעו לכם כי אין כמו אלוקינו אשר יהיה בעזרכם. בורא העולם בחר לו לשבתו את השמים ויתן לכם כל טוב.
פטירת משה
לאחר ברכתו, עולה משה אל הר נבו שם מראה לו האלוקים את כל ארץ ישראל לגבולותיה. “זו הארץ אשר הבטחתי לאברהם, ליצחק וליעקב כי אתן לזרעם” הוא אומר.
משה מת בהר נבו בגיל מאה ועשרים. עד פטירתו וגם לאחר מכן עיניו לא כהו ולא נס ליחו. בורא העולם בכבודו ובעצמו קובר את משה רבינו.
בני-ישראל בכו והתאבלו לאחר פטירת משה במשך שלושים יום, ויהושע בן נון מילא את מקום רבו בהנהגת העם.
התורה מסתיימת בהצהרה כי “לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה’ פנים אל פנים” אשר חולל את האותות והמופתים בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו, “ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל.”