הצדיק רבי מרדכי, קיבל פעם מאחד מחסידיו סך נכבד של 300 רובל על מנת לעשות בהם כרצונו.
מיד לאחריו, חסיד אחר נכנס לפניו ותינה את ליבו על בתו הצריכה להינשא ואין בידו פרוטה לפורטה.
במחשבה ראשונה חשב הצדיק לתת מידית את כל הסכום שקיבל לאותו נצרך, אך במחשבה שניה החליט מדוע לתת לאדם אחד, אולי לשניים ואלי בכלל כדאי לחלק להרבה נצרכים. הצדיק שהה מעט, חכך בדעתו, לבסוף נתן לאב את כל 300 הרובלים לצרכי החתונה.
כששאלוהו לפשר העניין הסביר: כאשר קיבלתי את הכסף, יכלתי להשתמש בו לצרכי הפרטיים או לתת אותו לאחרים. כאשר נכנס אלי אדם ועלה בדעתי לתת לו, פתאום עלתה מחשבה בדעתי אולי לחלק את הכסף לכמה אנשים. או אז נשאלה שאלה במוחי, איזו הנהגה באה מכיוון הקדושה ואיזו מהצד שכנגד?
כאשר שקלתי את העניין, קלטתי את הפואנטה! לתת לאותו אדם זהו כיוון הקדושה. כי, אם באמת הכוונה לחלק לכמה אנשים היא מצד הקדושה, מדוע לא עלה בדעתי לחלק את הכסף מיד כשקיבלתי אותו, אלא רק כאשר החלטתי לתת למישהו אחר, אז פתאום ה"יצר הרע" נהיה צדיק ומצא עוד טעמים להשאיר את הכסף אצלי...
רעיון דומה ניתן ללמוד מפרשת השבוע, בה לומדים אנו על הצורך בנתינת התרומה והביכורים לכוהן. למרות שכבר נצטווינו להביא את הביכורים לבית ה', אך שם לא נאמר מה לעשות עם זה.
כאן, מלמדת אותנו התורה מה לעשות עם הביכורים, ואז התורה גם מוסיפה ברכה לנותן: איש, אשר ייתן לכוהן לו יהיה - ממון הרבה (כדרשת חכמינו).
מדוע דווקא במצוות ביכורים צריך לומר לנו להביא לבית ה', רק לאחר מכן אנו מקבלים הסבר שהכוונה לתת לכהן. שיהיה כתוב במפורש מיד בהתחלה לתת לכהן ודי?
אלא, אשר אדם טרח, חרש, נטע, חיכה לפחות 3-4 שנים עד שיוכל להשתמש בפירות, כאשר סוף סוף צמחו פירות על העצים, מדוע זה עליו לתת את הפרי הראשון והמובחר ביותר לה', הרי הוא השקיע בזה את כל כוחותיו? ומימילא מתגנבת לליבו מחשבה, גם אני נצרך, אולי אשאיר חלק מהפירות אצלי ורק מעט אתן לכוהן. אולי אחלק לכמה נזקקים וכדומה.
על כך מזהירה אותנו התורה: עליך לדעת שהפירות אינם שלך, הם שייכים לה' – תביא בית ה' אלוקיך, אחר כך כאשר יהיה מונח בשכלינו שהפירות שייכים לה' אזי ניתן לתת אותם לכוהן בלי דעות קדומות המנסות להסיט אותנו מהכיוון הנכון.
כך גם כאשר אדם צריך לתת כספים לצדקה, עלולה להתגנב מחשבה שגם הוא נזקק, אולי לתת לישיבה, או אולי לתת למוסד חשוב יותר. מחשבות אלו, לא עלו בדעתו לפני שהוא נתבקש לתת, כנראה שהטענה המקורית איננה שייכת לכיוון הקדושה. העצה הבדוקה לכך היא קודם כל להחליט שהכסף אכן שייך לה' – תביא בית ה' אלוקיך, אז יהיה לנו ברור לתת את הצדקה למטרה איליה נתבקשנו.
סיכום פרשת ואתחנן:
משה רבינו אומר את עשרת הדברות ו"שמע ישראל"
פרשת ואתחנן היא הפרשה השניה בספר דברים. במהלכה אנו קוראים כיצד משה רבינו ממשיך בדרשתו לפני בני ישראל, ומשחזר את המאורעות שהם עברו במדבר. פרשה זו כוללת גם את שיחזור מתן תורה ועשרת הדיברות.
לפניכם סיכום קצר ויפה של פרשת ואתחנן.
משה מתחנן לבורא העולם שירשה לו להיכנס לארץ
"אחרי שהאלוקים גזר עליי שלא אוכל להיכנס לארץ, התחננתי לפניו: אנא, הרשה לי להיכנס לארץ המובטחת! אך בורא העולם השיב כי עליי לחזק את תלמידי יהושע, שכן הוא זה שיכניס אתכם לארץ. הוא ציווה עלי לעלות אל ראש הפסגה משם אוכל לראות את הארץ."
משה מנצל את ההזדמנות להזהיר את העם על קיום המצוות:
"אל תוסיפו אל המצוות ואל תגרעו מהם" הוא מזהיר אותם. "אתם ראיתם כי האלוקים הכרית את כל מי שעבד לפעור. שימרו את המצוות ואת התורה כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים. כאשר הגויים ישמעו על התורה והמצוות הם יאמרו עליכם כי אתם עם חכם ונבון!
ההרגל עלול להשחית
"אל תשכחו כי כאשר עמדתם ליד הר סיני שבער באש עד לב השמים, דיבר אליכם האלוקים מתוך ההר; את קולו שמעתם אך לא ראיתם כל תמונה. לאלוקים אין דמות גוף: היזהרו שלא ליצור לכם אלילים בדמות בהמות, ציפורים, שמש, ירח או כוכבים.
"אם תתרגלו לחיים בארץ המובטחת ובניכם יתחילו לעבוד עבודת אלילים, יעניש אתכם בורא העולם ויגלה אתכם מארצו. כאשר דברים אלו יקרו, תחזרו בתשובה ותתחרטו על מעשיכם.
"שאלו בכל העולם" קורא משה, "השמע עם אחר את קולו של האלוקים מתוך האש ונותר בחיים, כפי ששמעתם אתם? האם אי פעם הוציא האלוקים עם באותות, מופתים ויד חזקה כפי שעשה לכם האלוקים במצרים?
"אתם ראיתם ונוכחתם לדעת כי ה' הוא האלוקים – אין עוד מלבדו! כאשר תשמרו את מצוותיו ייטב לכם ולבניכם, ותאריכו ימים בארץ המובטחת" מסיים משה את דבריו הנוקבים.
ערי המקלט
כפי שהורה האלוקים, בוחר משה שלוש ערים בעבר הירדן שישמשו למקלט לרוצחים בשגגה. שמות ערי המקלט: בצר, ראמות וגולן.
שיחזור אירועי מתן תורה
שוב מקבץ משה את בני-ישראל והפעם הוא משחזר בפניהם את עשרת הדיברות שאמר האלוקים על הר סיני. הוא מתאר כיצד האלוקים כתב את הדיברות על לוחות אבנים, וכי ראשי וזקני ישראל פנו אליו בבקשה שהוא יעביר לעם את דברי האלוקים שכן הם חוששים כי ימותו אם ימשיכו לשמוע את המצוות ישירות מפי האלוקים.
על בקשה זו השיב הבורא: היטיבו לבקש בני-ישראל. מי יתן ויראה זו תמשיך ותלווה אותם כל הזמן.
שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!
משה ממשיך באמירת הפרשה המפורסמת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". הוא מצווה על בני-ישראל לעבוד את האלוקים "בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך", ללמד זאת לבניהם, לקשור זאת על זרועותיהם ועל ראשיהם (בתפילין) ולקבוע זאת על פתח בתיהם (במזוזות).
"כאשר תגיעו לארץ ישראל ותמצאו כל טוב שתבזזו מאויביכם" אומר להם משה, "היזהרו שלא לנטות מן הדרך הטובה ושלא להתחתן בגויים." הוא גם מצווה אותם להעביר את סיפורי ניסי יציאת מצרים לדור הבא.
