-
פרשת תולדות
- כתבה על הפרשה
פרשת השבוע פותחת במילים “אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק….”. התורה אשר מילותיה ספורות ומדודות חוזרת את אותו הדבר פעמיים שהרי אם יצחק הוא בנו של אברהם, בודאי שאברהם הוליד את יצחק.
המדרש מסביר שאברהם התפאר ביצחק בנו וכמו כן יצחק התפאר באברהם אביו. יצחק שמח בהיותו בן אברהם ואברהם שמח על כך שהוא הוליד את יצחק.
רש”י – הפרשן התורני, מסביר שליצני הדור טענו, בן זה אינו של אברהם אלא הוא של אבימלך, שהרי עשרות שנים אברהם חי עם שרה ולא נולד להם כלום, רק לאחר ששרה היתה בביתו של אבימלך נולד להם יצחק. לכך עשה הקדוש ברוך הוא נס וקלסתר פניו של יצחק היה דומה מאוד לאברהם, עד שכולם אמרו: אברהם הוליד את יצחק.
בפנימיות התורה, מבואר מהו התוכן העמוק יותר בדברי התורה ובהסברו של רש”י. טענת ליצני הדור שהם אנשי ה”טבע”: אברהם הוא אדם נעלה ורוחני, אך הוא איננו מסוגל להוליד תולדות, שהרי, לפי הסבר המדרש, אברם ושרה היו עַקַרים בטיבעם ללא כל סיכוי טבעי להולדת ילדים. לטענתם למרות שלאברהם היו ילדים רוחניים (אנשים שהוא קרב אותם לאמונה בא-ל אחד), אך אין לו כל אפשרות לילדים פיזיים. האפשרות היחידה (לטענתם) שיהיו לו ילדים, זה רק על ידי “אבי-מלך” המלך של הטבע, השליט הטבעי מאומות העולם ששלט באיזור של אברהם אבינו, שהוא המקור להשפעות הטבע במקום זה.
מה עשה הקדוש ברוך הוא, קלסתר פניו של יצחק נראה כמו אברהם, עד שכולם העידו שאברהם הוליד את יצחק. במילים אחרות למרות שאברהם הוא רוחני ונעלה, אך גם הדברים הטבעיים לחלוטין אינם נתונים למרות ה”טבע” – תחת שליטתו של אבימלך, אלא מגיעים מהקדושה – תחת שליטת אברהם אבינו (לכן בהבטחה לאברהם נאמר “ויוצא אותו החוצה” – צא החוצה, מהמבט הטבעי שראית בכוכבים שאברם לא יוכל להוליד).
מכאן הוראה לכל אחד ואחת מאיתנו: יהודי אינו מוגבל בהגבלות הטבע, בהיותו קדוש ומאוחד עם בורא העולם, אינו נתון לשליטת הטבע וביכולתו להתעלות מעל לטבע בכל מצב. כאשר הוא מתקשר לבורא עולם, פונה אליו ומבקש את צרכיו, גם אם על פי הטבע אין כל סיכוי (כאברהם ושרה שהיו עַקַרים) יכול הוא להשיג את מבוקשו בצורה על טבעית – נס. יהודי אינו נתון תחת השפעות הטבע, ביכולתו להתעלות מעל לטבע, עד שכל עניניו גם הגשמיים ביותר תלויים בעבודתו הרוחנית וכל העולם כולל “ליצני הדור” שאינם מאמינים בניסים על טבעיים, יעידו ויאמרו “אברהם (הקדושה, הענינים הרוחניים), הוליד את (הם המקור ל) יצחק”.
מכך נבין גם את תוכנו הפנימי של המדרש: בדרך הטבע ישנו שוני בין הדורות כל דור בטוח במעלותיו הוא, המבוגרים אומרים ש”הדור הצעיר הם סתם.” והצעירים אומרים “טוב, נו, עם הזקנים האלה אין כבר מה לעשות.” ואילו כאן, כיון שאברהם התעלה מעל הטבע והרוחניות היא המקור לחייו הגשמיים והרוחניים, לא זו בלבד שיצחק הכיר במעלותיו של אברהם, אלא אף התפאר בו, ואברהם התפאר בבנו יצחק.זהו חומר למחשבה לכולנו…
סיכום פרשת תולדות: לידת התאומים, יצחק ואבימלך וברכותיו של יעקב
הפרשה הקודמת, חיי שרה, סיפרה על נישואי יצחק ורבקה. פרשת תולדות מתמקדת בחייהם המשותפים של יצחק ורבקה ועל הילדים שנולדו להם – שבחרו בדרכים שונות מאוד בחיים…
הנה סיכום קצר ויפה של פרשת תולדות, הפרשה השישית בספר בראשית:
הריון קשה לרבקה
את רבקה נשא יצחק לאישה בגיל ארבעים. כשחולפים השנים ועדיין לא נולדו להם ילדים, מתפלל יצחק לבורא העולם ותפילתו מתקבלת: רבקה הרה. ההתרוצצויות בביטנה גורמות לה לגשת אל הנביא המבשר לה כי עומדים להיוולד לה תאומים. עוד הוא מגלה לה, כי מתאומים אלו יצאו שתי אומות שייאבקו זה בזה.
עשו מוכר את הבכורה
הנבואה מתגשמת ובבוא היום נולדים להם התאומים. הראשון, אדום ושעיר, מקבל את השם עשו; אחיו יצא כשהוא אוחז בעקב הראשון, ולפיכך קיבל את השם יעקב. כשגדלו, עשו הפך להיות צייד ויעקב בילה את ימיו בלימוד תורה. באחת הפעמים שב עשו מן השדה עייף ולאפו מגיע ריח תבשיל העדשים שמבשל יעקב. עשו הרעב מבקש מאחיו לאכול את התבשיל, ויעקב מסכים בתנאי שימכור לו את בכורתו. עשו מסכים, אוכל ושותה ומלגלג בעיסקה שעשה זה עתה.
הירידה לגרר והברית עם אבימלך
שוב שורר רעב בארץ. האלוקים מתגלה אל יצחק ואומר לו שלא ירד מצרימה, ויצחק מתיישב בגרר. הוא צועד בדרכי אביו ומציג את רבקה כאחותו; המלך המקומי, אבימלך, מגלה כי יצחק ורבקה הם למעשה בני זוג; יצחק מסביר כי הוא עשה זאת מחשש שיפגעו בו, ואבימלך מורה לאנשי המקום שלא לגעת בבני הזוג.
לאחר שיצחק מתעשר, מקנאים בו אבימלך ואנשיו ומורים לו לעזוב את המקום. יצחק עובר אל נחל גרר, שם הוא חופר שתי בארות (“עשק” ו”שטנה”) הנגזלות על-ידי רועי המקום. הבאר השלישית נשארת ברשותו, והוא קורא לה “רחובות”. משם, הוא עובר לבאר שבע, בה מתגלה אליו האלוקים ומבטיח לו כי יהיה עמו.
אבימלך מבקש לכרות ברית של שלום עם יצחק. הוא יוצא בראשות משלחת אל מקום מגורי יצחק, והם אכן כורתים ברית.
בגיל ארבעים נושא עשו שתי נשים, המסבות עגמת נפש ליצחק ולרבקה.
הברכות
לפני מותו, מבקש יצחק המזדקן לברך את בנו בכורו עשו. הוא לא מודע למעשיו הרעים, וכן לעובדה שעשו כבר מכר את בכורתו ליעקב; “צא השדה וצודה לי ציד… בעבור תברכך נפשי בטרם אמות” הוא מורה לבנו.
רבקה, שידעה על מעללי עשו, מחליטה כי הברכות מגיעות ליעקב. היא מלבישה אותו בבגדי עשו, וכן בעורות גדיי עיזים כדי לטשטש את ההבדל בין יעקב החלק לעשו השעיר. כשהוא נכנס אל אביו, מתפלא יצחק: הקול קול יעקב, הוא אומר, אך הידים ידי עשו! יעקב מגיש לאביו יין ומטעמים שהכינה רבקה.
יצחק מברך את יעקב: “ויתן לך אלוקים מטל השמים… יעבדוך עמים, וישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך… אורריך ארור, ומברכיך ברוך”.
בעוד יעקב יוצא, נכנס עשו ומגלה את מה שהתרחש. “בא אחיך במרמה ולקח את ברכתך”, מתנצל יצחק; זו לא הפעם הראשונה שהוא נוהג כך – מגיב עשו בכעס, הוא גם נטל את בכורתי; כעת יודע יצחק, כי אכן ראוי היה יעקב לקבל את הברכות.
כשעשו בוכה ומבקש ברכה מאביו, אביו מעניק לו ברכה הנופלת בערכה מברכת יעקב. עשו הכועס מבטיח לנקום ביעקב ולרצוח אותו, מיד לאחר מיתת אביו יצחק.
יעקב בורח לחרן
לאחר ששמעה את הדבר, קוראת רבקה לבנה יעקב ושולחת אותו אל אחיה, לבן, שם יסתתר מחמת עשו. לפני שהוא יוצא לדרך, קורא לו יצחק ומברך אותו שוב. בנוסף לברכות, הוא אומר לו שמצוא שידוך מבנות לבן.
יעקב יוצא אל חרן; עשו נושא לאשה את בת דודתו, מחלת בן ישמעאל.