יעקב יושב בארץ כנען. בין יוסף ואחיו מתפתחת מריבה הנובעת מסיבות שונות: ראשית, יוסף נוהג לדווח לאביו על מעשים לא טובים של אחיו, והם, כמובן, שונאים אותו בשל כך; בנוסף, יעקב מחבב את יוסף יותר מכל בניו ואף עושה לו כתונת פסים מיוחדת, דבר המעורר את קנאת האחים; ולבסוף, יוסף חולם שני חלומות המנבאים שהוא עתיד לשלוט על אחיו (בחלום הראשון אלומות השיבולים של אחיו משתחוות לאלומתו, בשני, השמש, הירח ואחד-עשר כוכבים – רמז לאביו, אמו ואחיו – משתחווים לו).

בניגוד לבניו, יעקב מבין כי בחלומות אלו טמון חזיון נבואי והוא שומר בליבו את דבר החלומות.

כשבני יעקב יוצאים לרעות את צאנם בשכם, יעקב שולח את בנו חביבו, יוסף, לדרוש בשלומם. למרות שהוא מודע היטב לשנאה העזה שהם רוחשים לו הוא לא מהסס ומקיים את פקודת אביו. האחים המבחינים ביוסף המתקרב עורכים התייעצות זריזה: רובם חפצים להרוג אותו, אך ראובן מציל אותו ומציע להשליך אותו אל הבור המלא בנחשים ועקרבים.

קבוצת ישמעאלים עוברת במקום והאחים – בהצעת יהודה – מוכרים אותו לישמעאלים. יחדיו הם בונים סיפור כיסוי עבור אביהם הזקן: חיה רעה טרפה אותו. את כתונת הפסים של יוסף הם קורעים, טובלים בדם שעיר עיזים ומביאים אותה ליעקב. "זוהי כתונת בני, חיה רעה אכלתהו"! מתאבל יעקב, קורע את בגדיו בצער ומסרב לקבל ניחומים על בנו.

יוסף נמכר שוב: הפעם לקבוצת מדיינים. הם, מוכרים אותו למצרים שם אחד משרי פרעה בשם פוטיפר קונה אותו לעבד.

האחים מתחרטים על מעשיהם, ומאשימים את יהודה במכירת יוסף. "לו היית אומר לנו להשיב אותו לאבא, היינו עושים זאת". יהודה עובר להתגורר הרחק מאחיו, שם הוא נושא לאישה את בתו של אדם בשם שוע.

ליהודה נולדים שלושה בנים: ער, אונן ושלה. ער נושא את תמר לאישה, אך בטרם נולדו לו ילדים ממית אותו האלוקים בשל חטא חמור שעשה. האח, אונן, מתחתן עם תמר, אך גם הוא חוטא ואלוקים ממית אותו. תמר מבקשת מחמיה, יהודה, להתחתן עם האח השלישי, שלה. אך יהודה החושש כי תמר מביאה מזל רע לבעליה, דוחה אותה בקש.

עז חפצה של תמר להביא ילדים ממשפחת יהודה, והיא מתכננת מעשה נועז: היא מתחפשת לזונה ויושבת בצד הדרך בה יהודה הולך כדי לגזוז את צאנו. כשיהודה מבקש לבוא אליה, היא מבקשת ממנו תשלום. יהודה מבטיח לתת גדי עיזים, ותמר לא מרפה ומבקשת משכון. יהודה מעניק לה טבעת, מקל ובגד כמשכון.

לאחר-מכן הוא שולח את ידידו וגדי עיזים בידו כדי לפדות את המשכון, אך הוא לא מוצא את האישה המסתורית. יהודה מורה לו להפסיק לחפש כדי שלא לגרום לו להתבזות.

תמר נכנסת להריון; כשהדבר נודע ליהודה הוא מבקש לשרוף אותה (על-פי ההלכה, תמר נחשבת 'יבמה' – כלומר מיועדת להינשא לאח בעלה המת, ואם זינתה - עונשה מוות). תמר לא מביישת אותו ברבים, ושולחת לו את המקל, הטבעת והבגד. "האם הינך מזהה חפצים אלו? אני בהריון מבעל חפצים אלו".

יהודה מודה כי הוא אכן האב, וחייה של תמר ניצלו. לתמר נולדים שני בנים: פרץ וזרח.

במצרים, יוסף מתמנה לנהל את משק הבית של פוטיפר והוא עושה זאת בהצלחה מרובה. אשת פוטיפר חושקת ביוסף, ומנסה לפתות אותו לשכב עמה אך הוא מסרב בתוקף. "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוקים"? הוא שואל.

כשמגיע יום חג למצרים, מנצלת אשת פוטיפר את ההזדמנות. היא לא מצטרפת לחוגגים בתואנה שהיא לא חשה בטוב, וכשיוסף מגיע לעשות מלאכתו היא אוחזת בבגדו ותובעת ממנו לשכב עמה. הוא נמלט ומשאיר את בגדו בידיה. כשהיא רואה שמבוקשה לא יעלה בידה, היא מאשימה את יוסף בניסיון אונס ופוטיפר הכועס מושיב את יוסף בכלא, כעונש.

גם בכלא מצליח האלוקים את דרכו של יוסף. הוא מופקד לשרת את שר המשקים ושר הטבחים – שנאסרו על-ידי פרעה כעונש על התרשלות במלאכתם. יום אחד שני השרים חולמים חלומות: שר המשקים חולם כי הוא סוחט ענבים, עושה מהם יין ומוזג כוס לפרעה; שר האופים חולם כי על ראשו סלים מלאים במאפים, וציפור נוגסת במיני המאפה.

יוסף פותר להם את חלומותיהם: את שר המשקים עומד פרעה להוציא מן הכלא ולהשיב לתפקידו; את שר האופים עומד פרעה לתלות על עץ.

"כשתשחרר מן הכלא" מבקש יוסף משר המשקים, "אל נא תשכח אותי, הנער העברי היושב בכלא ללא עוול בכפו".

פתרונות יוסף מתקיימים, אך שר המשקים שוכח את יוסף, והוא נמק בכלא שנתיים נוספות.