-
פרשת ויצא
- כתבה על הפרשה
לעזוב את החממה וללכת למקום מדבר זה לא פשוט, אך לעזוב את באר שבע וללכת לחרן זה עוד יותר מסובך. יעקב, שגדל ב"באר שבע" מקום הנקרא על שם סמל השקט והשלווה, מקום בו כרתו אברהם ואבימלך ברית שלום. יעקב, שגדל בבית יצחק אביו, בית של אור וקדושה, נאלץ לנדוד להקים את ביתו ב"חרן" – חרון אף שבעולם, ארץ של רשעים, עם דוד רשע ורמאי.
ניתן היה לחשוב שכשהולכים לכזה מקום צריכים לפחות הכנה מתאימה של לימוד השפה , הכרת אורח חייהם של אנשים אלו וכדומה. רואים אנו שיעקב לא בדיוק נוהג כך, הדבר הראשון שהוא עושה זה "ויפגע במקום" הוא נושא תפילה לאלוקים ומבקש עזרה ושמירה, מבורא עולם ומנהיגו.
בהמשך קוראים אנו כי הוא נאלץ לישון שם כי השמש שקעה, או אז הוא לוקח מאבני המקום ושם מראשותיו. אבנים לשם מה ? מבארים חכמינו ז"ל שהוא רצה להישמר מפני חיות רעות ולכן שם סביב לראש אבנים, להגן על ראשו. ומה עם כל הגוף כולו? הגוף איננו צריך שמירה ? לא ניכנס לביאור המפרשים על כך, האם הוא שם אבנים גם סביב הגוף וכדו', אך הדבר אמור לשמש לנו הוראה לחיי היום יום. ומהי?
מספרים שלרבי המהר"ש, היה חסיד שעסק ב"ערדליים" לפרנסתו, כנראה שהבחור היה שקוע מדי בעסקיו ושכח קצת על ייעודו האמיתי בחיים. אמר לו הרבי : נעליים בערדליים – ראיתי, אך ראש בערדליים לא ראיתי! נאמר בפסוק "יגיע כפיך כי תאכל , אשריך וטוב לך", צריך אמנם להיות יגיעה בעסקי העולם הזה, אבל רק יגיעה של הכפיים, של הידיים והרגליים, ולא של הראש כולו.
באופן זה נהג גם יעקב אבינו, את הראש הוא צריך לשמור, הוא אמנם יעסוק עם צאן לבן ביום ,בלילה, בקיץ ובחורף, אבל ראשו יישאר מונח בעניני קדושה. עד, שכאשר הוא בא לעשיו, יאמר לו: עם לבן אמנם גרתי, אך תרי"ג מצוות שמרתי. הראש, צריך להיות עסוק בקדושה , צריך אמנם להתעסק בעניני העולם, נאמר לנו "וברכך ... בכל אשר תעשה", אך אין הפירוש שכל כולו של האדם יהיה מונח בזה.
יעקב אבינו, אבי האומה , מראה לנו כיצד יש להתנהג כשיוצאים מהחממה והולכים לחרן . יש להקיף את הראש ב"אבנים" ומדוע? האבן היא דומם, אין לה כל רצונות כלל ומה שרוצים עושים איתה. בעבודת ה' , מרמזת האבן לעבודה של "קבלת עול" עבודה של כפייה עצמית, לעשות דברים גם כשאין כל רגש וחיות. אלו האחרונים הינם עבודה נעלית בקיום המצוות. כאשר לא רק מקיימים את הטכניקה, אלא גם יש שכל ורגש בעבודת השם. אך הבסיס המינימאלי לקיום המצוות הוא : "נעשה" איתו, אפשר לשמור על הראש בכל מצב, גם כשלא בדיוק מרגישים חיות ושמחה בעבודת ה', אבל העיקר יישאר.
או אז רואים, שהתוצאה מזה היא: שהאבן ששם יעקב מראשותיו, הופכת להיות "בית אלוקים". דווקא שם, שורה השכינה ובה מתבטא רצונו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אז מצליחים להיות עשרים שנה בבית לבן, לא ללמוד ממעשיו, להקים בית של שנים עשר בנים, ילדים שכולם הולכים בדרך השם ומהם קם עם ישראל כולו.
סיכום פרשת ויצא: כך נולדו 11 שבטים
פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. היא ממשיכה את הסיפור אותו קראנו בסוף פרשת תולדות: עשיו מבקש להרוג את יעקב כנקמה על כך שהוא קיבל את הברכות, ויעקב בורח לחרן.
הנה סיכום קצר של פרשת ויצא:
סולם יעקב
לאחר שקיבל את ברכת אביו (בפרשה הקודמת), פותח יעקב במסעו לחרן. בדרכו שוקעת השמש, ויעקב עומד ללון בהר המוריה. הוא נוטל כמה אבנים ומשתמש בהם ככר לראשו.
בחלומו הוא רואה סולם המוצב על הארץ, ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוקים מתגלה אליו ומבטיח לו כי יהיה עמו בכל אשר ילך, וכי הארץ עליה הוא שוכב תינתן לזרעו אחריו. "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" אומר לו בורא העולם, ויעקב מתעורר נפעם מהחלום, לוקח את האבן עליה שכב ויוצק עליה שמן. הוא קורא למקום "בית א-ל" ונודר שאם ישוב בשלום יהפוך את האבן לבית אלוקים.
יעקב פוגש את רחל ליד הבאר
בחרן עושה יעקב את דרכו אל הבאר, שם הוא פוגש ברחל בת דודתו. אביה, הדוד לבן, מציע לו לעבוד עבורו. "איזה שכר תרצה עבור עבודתך"? שואל לבן, ויעקב משיב כי הוא מוכן לעבוד שבע שנים כדי לשאת את רחל, בתו הצעירה של לבן, לאישה.
לבן מרמה את יעקב
כשהוא מקבל את הסכמת לבן, עובד יעקב במשך שבע שנים רצופות ובבוא העת הוא מבקש את שכרו – רחל. לבן הארמי מערים עליו ונותן לו את לאה, המבוגרת. לא נהוג במקומנו לשאת את הצעירה לפני המבוגרת, הוא "מתנצל", ומציע ליעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. יחד עם בנותיו, מעניק לבן ליעקב את שתי שפחותיהן: בלהה וזילפה.
לאה, בלהה וזלפה מתברכים בילדים, בעוד רחל נשארת עקרה
את רחל אוהב יעקב יותר מלאה, אך ללאה נולדים בנים בעוד רחל עקרה. שמות ארבעת בני לאה הראשונים: ראובן ("עתה יאהבני אישי"); שמעון ("שמע ה' כי שנואה אנוכי"); לוי ("הפעם ילוה אישי אלי") ויהודה ("הפעם אודה את ה'").
כשהיא הולכת בדרכי שרה סבת בעלה שנתנה את שפחתה הגר לבעלה לאישה, מציעה רחל ליעקב לשאת את שפחתה, בלהה. לבלהה נולדים שני בנים: דן ונפתלי.
גם לאה נותנת את שפחתה כאישה ליעקב, ולה נולדים שני בנים: גד ואשר.
ראובן מוצא דודאים בשדה. רחל מבקשת מלאה מן הדודאים, ומבטיחה לי כי בשכר זה ישהה עמה יעקב. אלוקים רואה את מאמצי לאה להרות שוב, וללאה נולד בן נוסף: יששכר ("נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי"). לאחר מכן נולד לה בן נוסף - זבולון ("זבדני אלוקים זבד טוב") וגם בת שנקראת דינה.
·לרחל נולד בן
לאחר שנות עקרות, נולד לרחל בן. היא קוראת לו יוסף, מתוך תקווה כי "יוסף ה' לי בן אחר".
יעקב רוצה לשוב הביתה, אך לבן מפציר בו להישאר. הם מסכמים על שכר עבור עבודתו של יעקב – רועה צאן לבן. יעקב מבקש לקבל את הצאן עליהם יופיעו נקודות חומות או טלאים, וצאנו ורכושו של יעקב הולך וגודל.
יעקב שב הביתה לארץ כנען
חלפו שנים, ויעקב שומע את בני לבן מתלחשים כי הוא התעשר על חשבון אביהם. הוא מחליט כי הגיע הזמן לשוב הביתה, לארץ כנען, והוא מתייעץ עם רחל ולאה נשותיו. הוא מספר להם על החלום בו מלאך האלוקים ציווה עליו לשוב לארץ מולדתו. רחל ולאה מסכימות בלב שלם לעשות זאת. לדרך הם יוצאים ללא ידיעת אביהם.
לפני היציאה רחל ממהרת לגנוב את פסלי אביה, מתוך רצון טוב לגמול אותו מהסגידה לאלילים. היא עושה זאת ללא ידיעת יעקב.
המפגש הגורלי עם לבן
כשלבן שומע על עזיבתו הפתאומית של יעקב הוא רודף אחריו. בלילה לפני הפגישה הגורלית, אלוקים מתגלה אליו ומתרה בו שלא יפגע ביעקב לרעה.
כשהם נפגשים, מתלונן לבן מדוע לא הרשה לו יעקב לנשק לבנותיו ולנכדיו בטרם עזב. כמו-כן, הוא טוען כי יעקב גנב את פסליו.
יעקב משיב לו על ראשון ראשון: יצאתי בחשאיות כי חששתי שתגזול את בנותיך ממני. לגבי הפסלים, אינני יודע על מה אתה מדבר. לבן מחפש בכל האוהלים, אך רחל מטמינה את הפסלים תחת הגמל ויושבת עליהם.
בסופו של דבר, לאחר שיחה גלויית-לב בה יעקב מגולל במרירות את כל מעללי לבן במשך השנים, כורתים לבן ויעקב ברית ומקימים גל אבנים כמצבה.
יעקב מגיע אל ארץ ישראל, שם הוא פוגש במלאכים. למקום ההוא הוא קורא "מחנים".