משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו המלך למקום אחר לרפאותו, כיון שהיו חוזרים , התחיל אביו מונה כל המסעות ואמר לו : כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. במילים אלה מסביר רש”י בתחילת פרשתנו, מדוע הוזכרו בפרשת השבוע כל 42 מסעות בני ישראל במדבר. היות ועומדים לפני הכניסה לארץ, הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה , הזכר לבני ישראל את כל המסעות שהיו במדבר
.
מה המיוחד בשלושת מסעות אלו : ישנו, הוקרנו, חששת את ראשך? במבט מעמיק יותר, נבחין, שאלו הם שלושת המסעות הראשונים ביציאת מצרים. במסע הראשון: “ישננו” הם יצאו מרעמסס וחנו בסוכות למשך הלילה. זהו המסע הראשון, שהדבר היחיד שהיה בו, זו מנוחת הלילה.
המסע השני היה בסוכות בו נוספו להם ענני הכבוד , עננים שחלק מעצם מציאותם ענינם היה ל”קרר” את החום של המדבר, ע”י הצל של ענני הכבוד. מסע זה נקרא “כאן הוקרנו” מלשון נהיה לנו קריר.
המסע השלישי היה מסוכות לפי החירות, שם החלו בני ישראל בטענה הגיונית – שכלית (חששת את ראשך), “טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר”. זו טענה הגיונית , אך זה כבר נקרא “חששת את ראשך”.
למרות שבמשל, וגם במציאות, תמיד האב מוליך את בנו. אך ביציאת מצרים היו שלוש מסעות אלו, המסעות היחידים בהם ראו בגלוי שה’ מוליך אותם. אילו זכו, היתה הגאולה הסופית מתרחשת, מיד כשעלו כפות רגליהם מים סוף! לכן, מביא המדרש את שלוש מסעות אלו, המהווים את הכיוון הכללי ביציאת מצרים. יתר המסעות הם תוצאה של חוליו של הבן, אשר בגלל המצב הלא טוב, נאלצו ללכת עוד 39 מסעות.
אמנם צריך לדעת, שגם ביתר המסעות המלך הולך עם בנו. לא זו בלבד, אלא שמטרת ההליכה היא “לרפאותו”. כלומר, בכל המסעות, הטובים, והטובים פחות שהיו במדבר, אלו הם מסעות לטובת הבן , לרפאות אותו! אלא , שכאשר הולכים בדרך, רואים את המסע עם הבעיות שצצו והחטאים שהיו בהם. אמנם , כאשר עומדים להיכנס לארץ, הושלמה הכוונה בהליכה במדבר. חוזר האב, הקב”ה, עם בנו עם ישראל ומראה להם כיצד כל מסע הוא לרפאותו, איך כל המצבים שהיו במדבר היו אך ורק למטרה אחת, להביא את עם ישראל למצב בריא ושלם, להעלות ולרומם אותם למצב הנעלה ביותר.
פרשת מסעי נקראת תמיד בימי בין המצרים, ימים שהשמחה בהם מוסתרת, לעינינו רואים רק את החורבן ותוצאותיו. התקופה בה אנו נמצאים, אינה טובה יותר. המצב המדיני, כלכלי, חברתי ובודאי הרוחני, נראים בשפל המדרגה. דווקא בימים אלה מראה לנו הקדוש ברוך הוא, את פרשת מסעי. להורות , להזכיר וללמד אותנו. בכל מצב ישנו אב המוליך את בנו, האבא שבשמים, מוליך אותנו תמיד. הליכה זו היא לטובתנו ולרפואתנו, בין אם רק ישננו, בין אם הוקרנו ובין אם המצב חמור יותר ו”חששך את ראשך”.
הבה נביט על המצב , כהליכה עם מלכו של עולם , המביאה אותנו להתגלותו של מלך המשיח בגאולה השלימה.
שבת שלום ומבורך
סיכום פרשת מסעי: 42 מסעות
מה קורה בפרשת השבוע
42 מסעות
ארבעים ושניים מסעות נסעו בני-ישראל מיציאתם ממצרים ועד לתחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ, על גבול ירדן. התורה מפרטת את כל המסעות ומזכירה את מיתת אהרן הכוהן (שאירעה בהור ההר) ואת מלחמת הכנעני מלך ערד שאירעה בעקבותיה.
הכניסה לארץ
“כשתכנסו לארץ, גרשו את כל היושבים בה והשמידו את פסליהם” אומר האלוקים לעם ישראל, “אם לא תעשו זאת הם יהיו כקוצים בעיניכם”.
הוא ממשיך ומפרט את הגבולות המדוייקים של הארץ המובטחת. אלעזר הכהן ויהושע בן נון יעמדו בראש חלוקת הארץ, ונשיאי השבטים השונים יטפלו בחלוקה השבטית.
שבט לוי
שבט לוי העוסק בענינים שברוח לא יקבל שטח למרעה. על כל שבט להקצות לו מגרשים, ובנוסף לכך הם יקבלו 48 ערים – מתוכם 6 ערי מקלט (ראו בפיסקה הבאה).
ערי המקלט
כאשר אדם הורג אדם אחר בשוגג, עליו להימלט ל’עיר מקלט’, ערים מיוחדות שהוקצו לצורך כך. כשהוא שוהה בעיר המקלט אסור לקרוב משפחת הנרצח (“גואל הדם”) להרוג אותו כנקמה על מוות קרוב משפחתו. אם הוא יוצא מעיר המקלט רשאי גואל הדם להרוג אותו.
בעיר המקלט יהיה עליו לשהות עד מות הכהן הגדול.
הבנות היורשות
בפרשת פינחס קבע האלוקים כי בנות צלפחד יקבלו חלק בארץ ישראל למרות שבדרך כלל רק הגברים מקבלים חלק בארץ.
ראשי שבט מנשה התלוננו לפני משה רבינו: הלא אם בנות צלפחד יינשאו לגברים משבט אחר, הנחלה תעבור משבטנו אל בני השבט האחר!
כתגובה לתלונה זו קובע האלוקים כי בנות היורשות את אביהן צריכות להינשא לבני שבטן בלבד, כך לא תעבור נחלה משבט לשבט.
בנות צלפחד קיימו את הציווי ונישאו לבני דודיהן.
כאשר פוגשים אדם בבוקר במצב רוח מזופת, אומרים שהיום הוא קם על צד שמאל! לאמירה זו ישנו מקור הלכתי. אדם צריך בתחילת הלילה לשכב על צד שמאל (כדי לתת למזון שאכל להתעכל) ובאמצע הלילה עליו להתהפך לצד ימין, באם הוא נשאר לשכב על צד שמאל הרי שכל היום עלול ללכת כך. כנראה שישנה חשיבות לתחילתו של היום, על אחת כמה וכמה לתחילתה של השנה.
השבת הקרובה – שבת בראשית, מהווה סיום של חודש החגים ותחילתה של שנה. לכך אמרו חכמינו, כי כפי שאדם יתמקם בשבת בראשית, כך תלך כל השנה כולה. מהו המיוחד בשבת זו וכיצד זה עשוי להשפיע על כל השנה?
חודש תשרי (אותיות רשית) מכיל בתוכו ריכוז עצום של תפילה, תשובה, רצינות, שמחה , אורחים ועוד. בסיומו של החודש נגמרו החגיגות והחגים ועלינו לצאת לדרך לחודשי החורף האפורים והקרים. בחודש תשרי לקחנו איתנו במזוודה כוחות מיוחדים, אותם עלינו לנצל במשך כל השנה כולה. השבת האחרונה של החודש , שבת בראשית מהווה את תחילתם של ימי החורף, לכן עלינו לשים לב “לא לקום על צד שמאל” – להתחיל את החורף ברגל ימין, וכפי שנתחיל, כך זה גם ילך בהמשך.
בבתי כנסת רבים נהוג להכריז עם צאת השבת “ויעקב הלך לדרכו”.
אף אימרה זו קשורה למיוחדותה של שבת זו. לנו עם ישראל שני שמות ישראל ויעקב, ישראל הוא תואר השררה שלנו, על שם, הניצחון והמלחמה עם המלאך, כנאמר “כי שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל”. מאידך , השם יעקב קשור ב”עקב” , בעקבו של עשיו. תואר המראה על מצב בו יש לנו עסק עם עשיו המעוניין להכחיד אותנו.
בחודש תשרי היינו כולנו בדרגת “ישראל” – מרוממים מהעולם, כאשר יוצאים לחודשי החורף ולחודשי השנה כולה, בהם אנו צריכים להתעסק עם דברים שלא כולם טובים ויפים, מכריזים לנו: ויעקב! הלך לדרכו. אנו יוצאים לעבודה עם כל העולם, לקחת את הקדושה אותה שאבנו בחודש תשרי, להשקות איתה את כל ימי החול, להחדיר קדושה לעולם ולהכינו לקראת התגלותו של מלך המשיח.
עבודה זו צריכה להיעשות עם התקדמות יומיומית, לכן נאמר “ויעקב הלך! לא מספיק לדרוך על המקום, עלינו ללכת ולהתקדם מידי יום. הליכה זו צריכה להיות לדרכו! לדרך של עבודת ה’ מתוך שמחה וטוב לבב. איך שניקח את הענינים לידים כך תלך כל השנה כולה. הבה ניקח את השבת הקרובה בשמחה , חיות רוחנית והחלטות טובות בעבודת השם, עם כוחות אלו נצעד לקראת השנה הקרובה. מתוך תקווה וביטחון שעוד טרם נסיים את החלטותנו, יראה בורא עולם את רצוננו הטוב ויגלה לנו את משיח צדקנו ואת הגאולה השלימה.
העולם נברא בשישה ימים
בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. העולם היה ריק, שומם וחשוך ורק רוח אלוקים ריחפה על פני המים. ביום הראשון לבריאת העולם אמר האלוקים: יהי אור! ויהי אור. הוא הבדיל בין האור ובין החושך. הוא העניק לאור את השם ‘יום’, ולחושך קרא ‘לילה’.
בורא העולם המשיך לברוא את עולמו:
ביום השני הוא הפריד בין המים, כשחלקם משמשים כמים על הארץ וחלקם נמצאים מעל לרקיע; ביום השלישי הוא קיבץ את המים שעל הארץ אל מקום אחד וגילה את היבשה. ליבשה הוא קרא ‘ארץ’, למים הוא קרא ‘ימים’, וציווה שהארץ תוציא צמחים ועצים; ביום הרביעי הוא ברא את השמש, הירח והכוכבים וקבע אותם ברקיע השמים, כשהשמש מאירה ביום והירח והכוכבים בלילה; ביום החמישי הוא ברא את הדגים, התנינים והעופות; ובשישי הוא ברא את הבהמות, החיות והשרצים השונים בארץ.
לאחר-מכן הוא אמר: “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו” וברא את האדם הראשון מן העפר, וביום השביעי הוא סיים את בריאת העולם ושבת מכל מלאכתו. הוא העניק ברכה מיוחדת ליום השבת, שכן בה נגמרה מלאכת הבריאה.
בגן העדן
אנו שבים לאירועים שאירעו ביום השישי לבריאת העולם.
את האדם שם האלוקים בגן עדן, שם היו עצים יפהפיים נותני פירות. נהר שנבע משם נחלק לארבע נהרות נפרדים: פישון, גיחון, חדקל ופרת.
בורא העולם הביא את כל החיות לפני אדם הראשון כדי שיעניק להם שם, ולאחר-מכן אמר “לא טוב היות האדם לבדו” והחליט לברוא לו בת זוג. הוא הפיל תרדמה על האדם, לקח ממנו צלע וברא ממנה את האישה. כשראה אותה אדם הוא העניק לה את השם ‘אישה’ שכן היא נוצרה מן האיש.
אלוקים בירך את האדם ואשתו: “פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.” הוא גם הזהיר אותם שלא לאכול מעץ שכונה “עץ הדעת טוב ורע” וגדל בגן העדן.
חטא עץ הדעת
הנחש הערמומי פנה אל האישה בשאלה: האם זה נכון כי אלוקים אסר עליהם לאכול מפירות העצים בגן העדן? “לא מדוייק” השיבה האישה, “הוא התיר לנו לאכול מעצי הגן, אך אסר עלינו לאכול או לגעת בפירות עץ הדעת פן נמות.”אל לך לחשוש” הרגיע אותה הנחש, “לא תמותו; אלוקים יודע כי אם תאכלו מפירות העץ תדעו להבחין בין טוב ורע, ובכך תדמו אליו – לכן הוא אסר עליכם לאכול מפירות העץ.”
דבריו של הנחש שיכנעו את האישה. היא אכלה מפרי עץ הדעת ואף העניקה לבעלה מהם. אכילת הפירות השפיעה עליהם והם הבחינו כי הם ערומים, ולפיכך תפרו בגדים מעלי עץ התאנה.
לקריאה נוספת: מה גדל על עץ הדעת?
העונש
לפתע שמעו אדם ואשתו את קולו של האלוקים ומיהרו להתחבא. “איכה?” קרא בורא העולם לאדם הראשון, והוא השיב “שמעתי את קולך ומיהרתי להתחבא מכיוון שאני ערום.” – “כיצד נודע לך שאתה ערום? האם אכלת מן העץ אשר ציוויתיך שלא לאכול ממנו?” אדם מיהר להאשים את אשתו שנתנה לו לאכול מפירות העץ, והיא האשימה את הנחש שפיתה אותה לעשות זאת.
בורא העולם העניש את כל המעורבים בחטא בעונשים הבאים:
רגליו של הנחש יקוצצו, והוא ייאלץ ללכת על גחונו. הוא יאכל עפר במשך כל ימי חייו, ואיבה תמידית תשרור בין הנחש ובין צאצאי האישה כשהם מנסים להרוג זה את זה; האישה תסבול צער בעת ההריון, הלידה וגידול הילדים, והאיש ימשול בה; האיש ייאלץ לעבוד את האדמה אך היא תצמיח לו קוצים ודרדרים. בזיעת אפיו הוא יאכל לחם, עד אשר ישוב אל האדמה ממנה הוא נברא.
לאחר-מכן עשה עבורם האלוקים כותנות עור, וגירש אותם מגן עדן.
קין והבל
לאדם ולאשתו – לה הוא קרא בשם חוה, כי היא הפכה לאם כל חי – נולדו שני בנים: קין והבל. הבל היה רועה צאן וקין עבד את האדמה. שניהם הביאו מנחה לבורא העולם, קין הביא מפירות האדמה והבל הביא מן המובחר שבצאנו. אלוקים פנה אל מנחתו של הבל, אך לא התייחס אל מנחתו של קין. הדבר העציב את קין. “מדוע נעצבת?” שאל אותו האלוקים. “אם תיטיב את דרכך תקבל שכר, ואם תחטא תיענש.”
אך קין לא נרגע. באחד הפעמים, כששהה בשדה עם הבל, הוא החל לריב עם אחיו ולבסוף רצח אותו. “איה הבל אחיך?” פנה אליו האלוקים, וקין העמיד פנים של חף מפשע – “אינני יודע. האם שומר אחי אנוכי?”
“מה עשית? קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה!” אמר האלוקים והעניש את קין כי הוא ינדוד בארץ ולא יוכל להתיישב במקום אחד. עם זאת, הוא העניק לו אות שמימי כדי שלא יהרגוהו.
העולם מתפתח
המשך פרשת בראשית עוסקת בבן הנוסף שנולד לאדם – שת, בילדים שנולדו לקין (אחד מהצאצאים, למך, הרג את קין סב-סבו בטעות. בכך התקיימו דבריו של בורא העולם “כי שבעתיים יוקם קין” כיוון שלמך היה דור שביעי מקין) ובצאצאיו של שת: קינן, מהללאל, ירד, חנוך (שנלקח השמימה בדמי ימיו), מתושלח, למך ונח שקיבל את שמו בנבואה שכן הוא יהיה זה שינחם את האנושות מקללתה של האדמה. לנח נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת. בתקופתו של נח גברו חטאיהם של בני האדם, ובורא העולם התחרט על כך שברא את עולמו ונתן לבני האדם 120 שנה כדי שיחזרו בתשובה; ונח מצא חן בעיני ה’.
