דור המדבר, הוא הגרעין והיסוד ממנו נבנית האומה הישראלית, ענקי הרוח, דור של מקבלי התורה הנקראים דור דעה, חוצים את הירדן, נעמדים משני צדי ההרים, ובעמק עומדים הלוויים לשאת את הברכה והקללה.והנה למשמע הקללות תצילנה האוזנים. "ארור מקלה אביו ואמו... ארור מסיג גבול רעהו... ארור שוכב עם כל בהמה... עם חותנתו". וכי אותה אומה נפלאה זקוקה להתראה על מעשים מכוערים כאלה, הלא גם העמים הפחותים לא חשודים על מעשים שפלים מעין אלו?
והנה על פי דרך בעלי מוסר למדנו כיצד לפרש שדברים כפשוטם, וכמו שאמר אברהם "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", לומר בזה שהאדם בעל המדרגה הגבוהה ביותר, במדות טובות ומתוקנות, בלא יראת אלוקים יכול להגיע עד דיוטא התחתונה ממש, ורמז להם שבלא דביקות בתורה ומצוותיה, עד להיכן עלולים להגיע ח"ו. אמנם אופן נוסף יש לנו לפרשה, וזה ע"פ המקובל בעולם שבשעת הסכם בין שני צדדים דרך הוא לעשות חוזה מפורט הכולל את סעיפי ההסכם על כל פרטיו. והנה בשעה שנכנסו עם ישראל לארץ עשויים היו אומות העולם לומר - ובצדק - ליסטים אתם שכבשתם ארצות ז' אומות, לולי מה ששם הקב"ה בפיהם לומר כי כל הארץ של הקב"ה היא ונתנה לאשר ישר בעיניו.
אלא שנתינת הארץ הייתה בתנאי, ובכניסתם לארץ מיד נעשה התנאי וה"חוזה" בין כנסת ישראל להקב"ה, בהעמדת אבנים ובו כתיבת כל דברי התורה.העמדתם על ההרים למען ישמעו כל הברכות המובטחות מצד אחד, והקללות באם ח"ו לא יעמדו בתנאים על כל הפרטים. ולא די בזה כי אם בשמיעת פרשה ארוכה של תוכחות המוזכרת בפרשתינו. כל זה למען ידעו כי לא בדם ובכיבוש מלחמה יזכו בארץ. ולא ב"חלוציות והגשמה". כי אם בשמירת התורה ובקיום מצוותיה בלבד. וברגע של הפרת הברית ח"ו, יבואו כל הקללות האלו האמורות, עד מצב אשר תקיא הארץ את יושביה, וברגע של שמירת הברית הרי לא יצטרכו למלחמה, כי "יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך, בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו לפניך". לא יהיו זקוקים לעמל וטרחה בישוב הארץ, כי "יפתח ה' לך אוצרו הטוב השמים לתת מטר ארצך בעתו". ויבואו לארץ אשר הובטח בה "בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וכו', כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת", ושפע ברכה גשמית בכל דבר עד בלי די.
אמרי פי אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה בכל ברכות הבקשה לא מצינו הקדמה של שבח לפני הבקשה, אלא שמתחילים מיד בבקשה:רפאנו ה', ברך עלינו, תקע בשופר וכדו', רק בברכת "חונן הדעת" טרם שאנו מבקשים - חננו מאתך דעה וכו', אנו מקדימים לומר "אתה חונן לאדם דעת", ענין זה דרוש ביאור. מן הפסוק "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" דרשו חז"ל (ברכות נה) שאין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, (נראה ביאורו על פי מה שאמרו שם מפרשים, שבחכמה כלי מלא מחזיק וכלי ריקן אינו מחזיק). על פי הקדמה זו מובן היטב ההבדל בין ברכת הדעת לשאר ברכות. כל שאר הבקשות אינן תלויות בשום הקדמה, כי הקב"ה אינו מתנה את ברכתו או את רפואתו דוקא למי שכבר מבורך ובריא במדת מה, וכן לענין סליחה, קבץ גלויות וכדו', אבל בחכמה, יהיב הקב"ה חכמתא דוקא לחכימין, ואלולי שכבר חנן אותנו הקב"ה בדעת לא היינו ראויים לתוספת דעת, על כן עלינו להקדים ולשבח לקב"ה על שנתן לנו דעת זו שעל גבה אנו ראויים לבקש תוספת.("עבודת לבב")
סיכום פרשת כי תבוא: על מצוות הביכורים והתוכחה
מה קורה בפרשת השבוע
פרשת כי תבוא מופיעה לקראת סיום חומש דברים. היא מפורסמת בשל חלקים מסויימים המופיעים בה בשם "פרשת התוכחה".
הנה סיכום קצר של פרשת כי תבוא:
מצוות הביכורים
בפתיחת פרשת כי תבוא מופיעה מצוות הבאת הביכורים, הלא הם ראשית היבול. בארץ המובטחת יהיה על-בני ישראל להביא את הביכורים אל בית המקדש, להודות לאלוקים על החסדים שגמל עמם כשהוציאם ממצרים, להשתחוות לפני האלוקים ולהניח את הביכורים במקדש.
מצוות ביעור מעשר
מצווה נוספת היא מצוות ביעור המעשר. בשנה הרביעית והשביעית למחזור שנת השמיטה, יש לבער מן הבית את שארית המעשרות שלא ניתנו ללויים ולעניים. בטקס הביעור אומרים נוסח מיוחד המפרט כיצד שמרו בני-ישראל על קדושת המעשרות, ומסיים "שמעתי בקול ה' אלוקי עשיתי ככל אשר ציויתני; השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש."
ברכות על הר גריזים, קללות על הר עיבל
משה רבינו מזכיר לבני-ישראל כי האלוקים בחר בהם להיות לו עם סגולה. הוא מצווה אותם כי ביום שיעברו את הירדן ויכנסו לארץ המובטחת, עליהם להקים שנים עשר אבנים בירדן ולכתוב עליהם את דברי התורה. כשיגיעו להר עיבל, עליהם להקים מזבח אבנים ולהקריב שם קורבנות לפני האלוקים.
לאחר בניית המזבח יתקיים טקס של קללות וברכות:
השבטים שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין יעמדו על הר גריזים. ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי יעמדו על הר עיבל. הכהנים והלויים יעמדו בין שני ההרים, וכאשר הם יברכו את העם הם יפנו אל הר גריזים, ובעת אמירת הקללות יפנו אל הר עיבל.
מי שישמור את האיסורים הבאים ברכה תבוא על ראשו. מי שיעבור עליהם, יקולל.
אלו הם האיסורים:
עבודת אלילים, בזיון ההורים, הסגת גבול, הטעיית עיור בדרך, הטיית משפט גרים יתומים ואלמנות, איסורי עריות שונים, הכאת רע בסתר, נטילת שוחד ומי שלא ישמור את כל מצוות האלוקים הכתובות בתורה.
ברכות ותוכחה
הפרשה ממשיכה לברך את מי שיאזין לדבר האלוקים. הוא יהיה ברוך בשדה ובעיר; משפחתו ורכושו יתברכו, והוא יהיה ברוך בבואו ובצאתו.
לעומת זאת, אדם שיעבור על מצוות התורה ייענש בעונשים רבים. החלק המפרט את העונשים הצפויים לעוברי המצוות, מכונה 'תוכחה'.
לאחר-מכן קורא משה לזקני ישראל ואומר להם: אתם ראיתם את הניסים שחולל האלוקים ביציאת מצרים ואת הניסים שאירעו לכם במדבר. בגדיכם ונעליכם לא בלו; האלוקים הביס את אויביכם מפניכם. זכרו לשמור את דברי הברית אשר כרת עמכם האלוקים.
