ברחמיו המרובים מקדים אלוקים רפואה למכה, ומגלגל באופן מאד לא שיגרתי את המלך לגור בעיירה הקטנה שושן אשר בה חיו מרדכי ואסתר שליחי הישועה. הקדמת הרפואה למכה, היא גם הסיבה לאירועים שהביאו להריגת ושתי, בכדי שתפנה את כס המלוכה לאסתר. גם הסכמתם המוזרה של השרים לשינוי החוק שנועד להגן עליהם, הינה חוליה בשרשרת של הקדמת רפואה למכה. על ידי ביטול החוק כרה המן בור לעצמו, שכן רק בזכותו יכול היה המלך לצוות על תלייתו מבלי אישורם. חוליה נוספת – נושא בגתן ותרש, אשר הכשיר את ראשית מפלת המן בלילה אשר בו נדדה שנת המלך.
עתה נראה את ה»מכה» עצמה. בשעה שבני שושן צהלו ושמחו במשתה בבית המלך, התאמתה במלואה אזהרתו של מרדכי שאמר: אל תלכו! אחשורוש הזמין אתכם רק בכדי שיהיה פתחון פה לשטן לקטרג עליכם. ואמנם, «שמונה עשרה אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה, אכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו. מיד עמד השטן והלשין עליהם לפני אלוקים: רבונו של עולם, עד מתי תדבק באומה זו וכו›. מיד אמר אלוקים לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כליה» (אסתר רבה ז›, י»ח). גזירת המן היתה רק האבן אשר הושלכה עלינו, אך משליך האבן היה אלוקים. והגורמים לכך – המשתתפים במשתה.
כאשר אליהו הנביא סיפר למרדכי «שהסכימו העליונים על הגזירה לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ועל שנהנו מסעודת אחשורוש», קורע מרדכי את בגדיו, לובש שק ואפר ויוצא בתוך העיר וזועק. מרדכי אינו מחפש דרכים ועצות כיצד לסכל את גזירת המלכות, מאחר שידע שעיקר פעילותו חייבת להתרכז בביטול חרון האף שבשמים על ידי תיקון העבירות שעשו ישראל. בפקודת אסתר הכריז בי»ג בניסן על צום במשך שלושה ימים. אף על פי שעדיין נותרו אחד עשר חודש עד ביצוע הגזירה, מרדכי אינו משתהה לרגע, ומכריז על הצום ביום שבו נחתמו האיגרות, משום שעתה קיים חרון אף בשמים, וכל ההצלה תלויה בביטולו.
גם אסתר יודעת היטב שהצלחת שליחותה בבית המלך, תלויה במה שביקשה: «צומו עלי». תשובה ותפילה הן הערובה להצלחתה. היא אינה חוששת שמראה החיצוני ייפגם בעקבות הצום, שכן הכל ביד ה›. ואכן מיד בהיכנסה אל המלך, ניכרת העזרה משמים מכח תפילותיה.
אחד הטעמים שאסתר מזמינה את המן למשתה הוא בכדי שלא יאמרו ישראל: «אחות לנו בבית המלך». כל עוד לא הזמינה את המן, יכלו לחשוב כי בואה אל המלך יביא את הישועה. אך לאחר שהזמינה את המן התאכזבו ישראל ואמרו אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים, מאחר שהיו סבורים שאסתר בגדה בהם.
המן מכין עץ גבוה שייראה מבית המלך. מטרתו היתה בכדי שיוכל לשכנע את המלך בנקל לתלות את מרדכי עליו. לאחר מכן הלך לבקר את «קורבנו», וראה את מרדכי יושב עם עשרים ושנים אלף ילדים ועוסקים יחדיו בתורה. אמותיהם ביקשו להאכילם בכדי שלא ימותו מרעב. אך הם נשבעו שלא יאכלו, וגעו בבכי עד שעלתה שוועתם למרום. באותה שעה נטל הקב»ה את האיגרות אשר עליהן היתה כתובה הגזירה, וקרען.
העם ממשיך להתפלל. הקב»ה שולח את המלאך הממונה על השינה, להדיר את שנתו של המלך. קוראים לפניו מספר הזכרונות על טובתו של מרדכי, בינתיים, מגיע המן והמלך מצווה עליו «מהר קח את הלבוש» עוד בטרם הספיק לדבר על העץ אשר הכין. לאחר מכן חוזר לביתו אבל וחפוי ראש ומספר שם: “את כל אשר קרהו” – הוא עדיין בשלו, הכל מקרה. חכמיו משיבים לו ואומרים: אין מזל לישראל, הכל משמים. ומייעצים לו לשבור את העץ, אך הוא בשלו – כל זה מקרה וממתין להזדמנות לתלות את מרדכי.
העם ממשיך להתפלל, והמלאכים נשלחים לעזרתם. במשתה היין אומרת אסתר: “איש צר ואוייב” ומצביעה לעבר המלך, בא מלאך ומסיט את אצבעה לעבר המן. אחשורוש יוצא להרגע, ומלאכים בדמות בני אדם מקצצים את צמחי גינתו ואומרים שנשלחו על ידי המן. אחשורוש שב לביתו בכעס, וכעסו גדל שבעתיים בראותו את המן נופל על מיטת אסתר. המן מנסה לקום, אך נדחף על ידי מלאך שוב ושוב אל המיטה. חרבונה שהיה בסוד תכנית תליית מרדכי. הזדמן לשם באותו רגע על ידי ההשגחה העליונה, והוא מצביע על העץ הגבוה הנראה מחלון בית המלך.
ראיית העץ מזרזת את ההחלטה, לגבי מזימת המן. ההחלטה מתקבלת ללא צורך להביא את הדבר לדיון בפני השרים, ב»זכות» שינוי החוק שיזם המן לפני הריגת ושתי.
המלך אמר «תלוהו עליו”, «ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה”.
מאחורי כל «המלך» שלפי פשוטו הוא אחשורוש, מסתתר מלכו של עולם! זוהי גם צורת התגלמותו של הנסיון היום-יומי שלנו בעידן הסתר פנים. תפקידנו להסיר את המסווה ולגלות את אבינו מלכנו. זהו אחד מעיקרי עבודת ימים אלו, החל משבת פרשת «זכור» שבהם אנו זוכרים את מחיית עמלק והשקפתו, ועד יום הפורים בו אנו מגלים את מלכו של עולם. גילוי זה מהווה את הנקודה המרכזית של שמחת פורים: אין מקרה! הכל בהשגחה! אפילו הפור – הגורל שהוא לכאורה שיא המקריות, אף הוא בהשגחה, ועל כן קראו לימים האלה פורים – על שם הפור!!