הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים כ"ח אייר ה'תשפ"ג 5/19/2023 16 על החג - חג השבועות הוא החג השני מ”שלושת הרגלים” – שלושת החגים היהודים הגדולים (שני החגים האחרים הם: פסח וסוכות), והוא חל חמישים יום לאחר חג הפסח. התורה ניתנה לעם היהודי על הר סיני לפני למעלה שנה. בכל שנה, אנו מקבלים את התורה מחדש. 3,300 מ זהו חג תנכ”י, אותו מציינים על-ידי תפילות מיוחדות, אמירת ה”קידוש”, סעודה חגיגית ואיסור עשיית מלאכה. החג מכונה בשם “שבועות” מכיון שהוא מגיע לאחר ספירת העומר הנמשכת שבעה שבועות, במהלכם התכונן העם היהודי לקבלת התורה. בתקופה זו הכינו היהודים את עצמם מבחינה רוחנית והפכו לעם קדוש הראוי לבוא בברית נצח עם בורא העולם, בעת נתינת התורה. פירוש המילה שבועות הוא גם מלשון “שבועה”, על שם השבועות שהחליפו ביניהם ה’ והעם היהודי, שלא לנטוש זה את זה. התורה - התורה מורכבת משני חלקים: התורה שבכתב והתורה שבעל-פה. התורה שבכתב כוללת חמשה חומשי תורה שניתנו למשה רבינו בהר סיני, הנביאים והכתובים (מה שאנו מכנים בשם “התנ”ך”). יחד עם התורה שבכתב, קיבל משה גם את התורה שבעל-פה המסבירה ומבארת את התורה שבכתב. תורה זו נמסרה מפה לפה במהלך הדורות, ולבסוף נכתבה בתלמוד ובמדרש. המילה “תורה” משמעותה “הוראה” ומדריך. המילה “מצוה” מצוות 248 מצוות. 613 משמעותה ציווי וגם חיבור. ישנם מצוות ה’לא תעשה’ 365 ה’עשה’, הם כנגד אברי האדם. שוות לגידים בגוף האדם. על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות אנו מקשרים את עצמנו ואת הסביבה לה’. מטרת בריאת העולם על-ידי האלוקים היתה כדי לקדש את העולם, למלאות אותו בקדושה וברוחניות. תפקיד הילדים - בכל שנה ושנה אנו מקבלים את התורה מחדש. לפיכך, בדיוק כשם שבזמן מתן תורה על הר סיני נכחו כל ישראל, אנשים נשים וטף, כך על כל אחד להשתדל להגיע לבית-הכנסת בחג השבועות, כדי להיות נוכח בזמן קריאת עשרת הדברות. חשיבות מיוחדת ישנה להבאת הילדים, שכן חכמינו זכרונם לברכה מספרים כי לפני שנתן ה’ את התורה לעם ישראל הוא ביקש ערבים שיבטיחו את קיום התורה על-ידי היהודים. היהודים הציעו ערבים שונים, אך רק כאשר אמרו “בנינו ערבים בעדנו” הסכים ה’ לתת את התורה. אל לנו לשכוח להביא עמנו את ה”ערבים” לקבלת התורה. שמות החג - לחג שאנו חוגגים ביום ו סיון שמות שונים, המתייחסים למשמעויות השונות של החג. להלן סקירת השמות שניתנו לחג, לצד הסיבות לכך. השם: חג השבועות. שם זה הוא השם הנפוץ של החג. הסיבה: לזכר שבעת השבועות המחברים בין חג הפסח לחג השבועות, במהלכם אנו “סופרים את העומר”, ובתומם אנו חוגגים את חג ה”שבועות”. סיבה נוספת: המילה “שבועות” יכולה גם להתפרש במובן “שבועה”, לרמז על השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה’ ולתורתו. השם: זמן מתן תורתנו. לבריאת העולם, התגלה ה’ 2448 הסיבה: ביום זה, בשנת על הר סיני ונתן לעם ישראל את התורה. השם: חג הביכורים. הסיבה: החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם – ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם – אל בית המקדש. את הביכורים היה ניתן להביא רק מחג השבועות ואילך, עד לחג הסוכות. השם: עצרת. הסיבה: משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. במובן מסויים, חג השבועות הוא הסיום והנעילה של חג הפסח (בשל תקופת ספירת העומר המחברת ביניהם). השם: חג הקציר. הסיבה: בארץ ישראל, תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים קרבן מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם “שתי הלחם”, והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה. מה עושים בחג השבועות? לימוד בליל שבועות - בלילה הראשון של חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה, והכנות לקבלת התורה מחדש. אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה’ בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה. עשרת הדברות - יום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם שנה. כל נשמות 3321 ישראל את התורה על הר סיני, לפני בני ישראל אני אתה ואת, הסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת ה’ בעצמו. השנה בחג השבועות, בואו לבית הכנסת יחד עם כל משפחתכם כדי לשמוע שוב את עשרת הדברות ולחזק את בריתנו עם האלוקים. מכיוון שכל עם ישראל נכח במעמד הר סיני, יש לעשות כל מאמץ כדי להביא את כל המשפחה – אפילו תינוקות – למעמד קריאת עשרת הדברות. מגילת רות - בתי כנסיות רבים נוהגים לקרוא במהלך החג את “מגילת רות”, המתארת את סיפורה של רות, גיורת מואביה שהצטרפה לחיק העם היהודי. קיימות מספר סיבות למנהג זה: א) שבועות הוא יום ההולדת, וכן יום הפטירה, של דוד המלך, שהגיע מזרע רות ובעלה – בועז. ב) אירועי הקציר המתוארים במגילת רות תואמים את חג השבועות המכונה גם בשם חג הקציר. ג) רות היתה גיורת שקיבלה על עצמה את חוקי התורה בלב שלם. בחג השבועות כולנו נחשבים במובן מסויים כ’גרים’ המקבלים על עצמם את עול התורה מחדש בשמחה. אכילת מאכלי חלב - מנהג עתיק (וחביב) נוסף הוא אכילת מאכלי חלב. להלן סיבות שונות למנהג זה: * בחג השבועות היו מביאים אל בית-המקדש את “שתי הלחם”, קרבן המורכב משתי לחמים. כדי לציין זאת, אנו אוכלים במהלך החג שתי ארוחות: הראשונה ארוחה חלבית, ולאחריה (לאחר הפסקה מתאימה – ראה כאן) ארוחה בשרית. * במתן תורה ניתנו לעם היהודי חוקי הכשרות. מכיוון שהתורה ניתנה בשבת, לא ניתן היה לשחוט בהמות לאכילה ולפיכך העם הסתפק במוצרי חלב. * התורה נמשלה לחלב המזין את הנפש. כמו-כן, הגימטריא יום ששהה משה בהר סיני. 40 , כנגד 40 של “חלב” היא לחצו כאן למתכונים מיוחדים למאכלי חלב לחג השבועות. קישוטי פרחים - מכיוון ששבועות הוא חג הקציר, ישנם הנוהגים לקשט את הבית ואת בית-הכנסת בפרחים ובפירות. בנוסף לכך, חכמינו זכרונם לברכה מספרים כי לקראת מתן תורה הר סיני התכסה כולו בירוק. חשוב לסיים את סידור הפרחים עוד בערב החג, כדי לשמור על קדושת המועד. מקור: מוסדות חב”ד האלף-בית של חג השבועות העולם הכללי, המשפיע גם על הרחוב הישראלי, יוצא מנקודת הנחה שהדת היא עניין פרטי. החברה, מוסדותיה, שלטונה וריבונותה "חילוניים" המה כביכול, שהרי הסכמה אנושית היא המונחת ביסוד המסגרת החברתית. מדינה כמסגרת חברתית, כל מדינה בעולם, היא חילונית במהותה על פי תפיסה זו. ולחיים הדתיים יש מקום רק במסגרת פרטית של יחידים בביתם, או לכל היותר, של יחידים המתאספים במקרה יחד לחברות קהילתיות לצורך מצוות הדת. גם מדינת ישראל נתפסת על פי גישה מוטעית זו כמדינה "חילונית" כביכול, שהחלטה אנושית שרירותית היא שיסדה אותה והיא שקובעת את חוקיה ומוסדותיה. גם לציבור הדתי חדרה בטעות תפיסה זו; ומי שעוקב אחרי ויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים יכול לחוש בכך. לא כן לימדונו רבותינו. בעיקר הדגיש את הדבר מורנו ורבנו הרב קוק זצ"ל. ממתן תורה נקבעה כבר התוכנית: ממלכת כהנים וגוי קדוש. החברה הישראלית במהותה היא מסגרת קדושה! קדושים תהיו! ונקדשתי בתוך בני ישראל. קדושה נאמרת רק בציבור ורק ציבור יכול היות קדוש. המלך כתב לו ספר תורה ממלכתי, נוסף על ספר התורה הפרטי בו חייב כל יהודי. כי הממלכתיות ישבה ערכים מקודשים. ומשום כך שושלת ממלכתית נמשחת בשמן המשחה המקודש. זה היה שורש הוויכוח בין הצדוקים והפרושים על קצירת העומר. הפרושים פירשו על פי קבלה למשה מסיני שקצירת העומר דוחה שבת. הצדוקים סברו שאינה דוחה שבת. טענת האחרונים היתה: איך יתכן שקצירת שעורים, פעולה "חילונית" כלכלית מובהקת, תדחה את השבת, היום המקודש ביותר? הויכוח ביניהם היה סביב השאלה, האם ציבוריות, התיישבות וחקלאות בארץ ישראל הם ערך או צורך? טעותם הבסיסית של הצדוקים הייתה שלדעתם התיישבות וחקלאות בארץ ישראל הם צורך אנושי בלבד. לציבוריות ישראלית אין שום משמעות מיוחדת מעבר לפרט הישראלי. הם חסרי ערך לדעתם, הם רק מסגרת של פרטים שהתאגדו יחד לקידום האינטרסים האישיים שלהם. אך הפרושים פירשו אחרת. נכון הוא שכל חקלאי וחקלאי באופן אישי חורש, זורע וקוצר בדרך כלל למטרות פרנסה, אדם בונה לעצמו קורת גג ומחפש חברה טובה לגור אתה גם מסיבות של נוחיות אישית וחברתית. אך סך הכל של הפרטים, המסגרת הכללית שלהם, היא ערך. מטרת ההתיישבות והחקלאות בארץ ישראל על פי התורה אינן למטרות כלכליות גרידא. לציבוריות ישראלית יש משקל איכותי ולא רק כמותי. ההתיישבות בכלל והחקלאית בפרט בארץ ישראל הן ערך ולא רק צורך. יש בכל אלו קדושה. ולכן באופן יוצא מן הכלל קצירת העומר לשם הקרבת העומר, כקרבן ציבור במקדש, דוחה אפילו שבת! העומר מתיר את החדש במדינה והביכורים מתירים את החדש במקדש. המדינה והמקדש – תוכן אחד להם. ספירת העומר מגשרת בין המדינה למקדש. עמנו גוי קדוש הוא, ארצנו ארץ הקודש היא, קהילותניו קהילות קודש הן. ישובינו ושדותינו קודש הם גם מדינת ישראל צריכה להיות מדינת קודש. את הביכורים היו מעלים לירושלים בטקס מיוחד. השור הולך לפניהם וקרניו מצופות בזהב ועטרה של זית על ראשו. פירש הרב קוק זצ"ל, שהשור, הבהמה הגסה שבאמצעותה חורש האדם את שדהו ובאמצעותה הוא מתעשר אינו המטרה העיקרית של עבודת האדמה. מטרתה הסופית היא הזית, שמשמנו מאירים, לאורו לומדים תורה "כי נר מצוה ותורה אור". "כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד ולנין ברחובה של עיר" מפני הטומאה הרעיון המאחד את החקלאים כולם להתכנסות משותפת זו הוא העלאת הביכורים למקדש, השאיפה לחיי טוהר וקודש. הקרבה אל הטבע, אל השדה, מטרתה להרחיק את האדם מהטומאה שבתרבות המלאכותית. זהו המכנה המשותף של החברה החקלאית הישראלית (עיינו מאמרי הראי"ה (ח"א עמ' ).). ולכך צריכה כל החברה לשאוף. 182-183 הקהילה היהודית בכל הדורות נקראה "קהילת קודש". כי המכנה המשותף שלה היה יהדות. היא שימשה כמסגרת שבה ניתן לחיות ביחד חיים יהודיים. אין אפשרות לקיים חיים יהודיים ללא שיתוף קהילתי. מוסדות כגון בית כנסת, בית מדרש, תלמוד תורה, מקווה, בית דין, בית קברות, שחיטה, עזרה הדדית קופת צדקה וגמ"ח יכולים להתקיים רק במסגרת קהילתית. הקהילה היהודית התפוררה בדורות האחרונים, סמוך לשיבתנו ארצה. גם העליה ארצה תרמה תרומה משמעותית לכך. אומנם הרבה מהפונקציות הקהילתיות מתקיימות ע" המדינה והעיריות. במידה מסוימת כך נאה וכך יאה. אך בכל זאת עדיין יש צורך רב בקהילה ויש להחיותה מחדש. יישוב, על פי זה, אינו התאגדות למטרות כלכליות, חברתיות או איכות חיים בלבד. ישוב פירושו חברה ערכית שהמאחד אותה הוא רעיון של ישוב הארץ. ובישוב חקלאי גם עבודת הקודש בשדה אשר ברכו ה'. השותפות מתבטאת לא רק בפעילות משקית, אלא גם ובעיקר, בשותפות רוחנית, בלימוד תורה, בתפילה ובמעשי צדקה וחסד בתוך הציבור ובציבורים אחרים. הרעיון לעקור התיישבות ערכית שהוקמה בעמל רב ושילמה מחיר דמים כבד הוא לא נושא פוליטי. הוא נושא אידיאולוגי המטיל צל כבד על המדינה כולה. שאלת המפתח היא, האם התיישבות היא ערך או צורך? האם בניית קהילה והחרבתה הם דברים טכניים בעלמא, או שהם מושגים ערכיים, חיוביים ושליליים? מדינה ישראלית אינה יכולה להתעלם מהצורך להקים ולקיים מסגרות חברתיות רעיוניות וערכיות המקרינות על החברה כולה ערכים ואידיאלים של מסירות נפש, עמידה בלחצים, אמונה ונחישות. גם אם יש צורך מדיני או בטחוני בשינוי מקומו של ישוב זה או אחר (וכל בעל ראיה אובייקטיבית ולא משוחדת אינו משוכנע שאכן יש הכרח לכך, בודאי שלא בתנאים העכשוויים) ההגינות, האנושיות והאחריות מחייבות לדאוג לחילופין הולמים, למיקום מתאים. לא ייתכן שקהילה שהוקמה בעמל כה רב והתגבשה בדם ואש תפורק ותיזרה לכל רוח. ובפרט כשהיא זקוקה לתמיכה נפשית. אין כמו חברה מגובשת כדי להקל על ייסורים. ניפוץ קהילות מגובשות כאילו היו מוץ מגורן הוא מעשה דה-הומאני ובוודאי שלא ישראלי. רק מי שמבין מהי קהילה יהודית מסוגל להבין מהי מדינה ישראלית. הפרושים פירשו את חג הביכורים כחג שבו מועלית האדמה וערכיה לדרגה רוחנית. הנפת שתי הלחם כהשלמה להנפת העומר משמעותה הרמת הארץ לשמים. הצדוקים השפילו את האדם לדרגת אדמה. תרבותם, ערכיהם, ליתר דיוק צרכיהם, היו ארציים ומגושמים. הם העריכו את העפר שבאדם יותר מאשר את האדם שבו. הפרושים הלכו בדרך הפוכה. הם לא סגדו חלילה לאדמה. אדרבה, הם העלו את האדמה לדרגת אדם, ע"י זיקוקה והעלאתה וע"י יציקת ערכים נעלים לתוכה. העלאת הביכורים היא אחת הדוגמאות לכך וכן יתר המצוות התלויות בארץ. "אמת מארץ תצמח, צדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה."עם שירים, ריקודים ותהלוכה של כלים חקלאיים מקושטים. טקסי ביכורים נוהגים לערוך גם במרבית הגנים ובבתי הספר היסודיים בכל רחבי הארץ. יום לפני החג מתבקשים הילדים לבוא עם חולצות לבנות ועם טנא ובו פירות העונה, ומתקיימים אירועים שונים לכבוד החג. טקסים אלה מבוססים על המסורת היהודית על פיה, עם הקרבת “שתי הלחם” בחג השבועות נפתחה עונת העלאת פירות הביכורים לירושלים אל הכהנים שבבית המקדש. התזת מים - בקרב יהודי צפון אפריקה רווח המנהג לשפוך מים בחוצות על העוברים והשבים ועל אלו שסיימו את פיוט ה”אזהרות” בבית הכנסת, היות שתורה נמשלה למים. היו אף שהאמינו כי מי שהותז עליו מים לא יאונה לו רע לאורך ,18 השנה. העדות הקדומה למנהג מופיעה במאה הוייתכן שהוא הושפע מחגיגת מלחמות מים דומה בשם “אנסארה”, שהייתה נפוצה בסביבה הנוכרית באזור צפון אפריקה. מקור: הרב שלום ארוש אדם ואדמה הגיגים לקראת חג השבועות
RkJQdWJsaXNoZXIy MTE4MzQ0Mg==