ל' ניסן ה'תשפ"ג 4/21/2023 16 B&W - 16 ל' ניסן ה'תשפ"ג 4/21/2023 17 B&W - 17 אז אנחנו הולכים על הגשר ורואים למטה במים חתיכות, בלי בגד-ים, בלי שום דבר, כל אחת שקופה יותר גדולה מהשניה. והן צועקות לך מתוך המים שלום אדוני המלך. יעני, להזכיר לך שאתה פה הסולטאן, הכל שלך, רק תגיד, רק תיכנס. אתה עומד על הגשר, מסתכל למטה במים ולא יודע איפה לשים קודם את העיניים שלך. איך שהג’מעה רואים איזה סחורה יש בתוך המים כבר רוצים להוריד את הכתר מהראש ולקפוץ מהגשר לתוך המים, אבל סמי אומר לנו: טאוול רוחקום יא ג’מעה, אל עג’לה מן אל שייטאן. זאת אומרת: האריכו רוחכם חברה, החפזון מהשטן. אבל תראה מה יש למטה במים?! צועק יחיאל הרומני, תראה שם את הג’ינג’ית, רואים שהיא ג’ינג’י אורגנאל! באמת ג’ינג’י אורנגאל והיא צועקת בתוך המים: שלום אדוני המלך. וואלאק, צועק לה עובדיה, הנה אני בא ואת מקבלת ממני את המלך ביחד עם הכתר שלו! וכמו שאומר את זה נותן קפיצה מהגשר, ישר לתוך הג’ינג’ית מה ששוחה שחיית גב וצוחקת. אבל מלבד עובדיה כולם שומעים מה שאומר הבוסן וממשיכים ללכת. מגיעים לאיזה באר ושם כל המגישות ערומות לגמרי. ועל הבאר עומד גביע ענקי של שמפניה ובתוך השמפניה שוכבת חתיכה שיגעון. מי שרוצה לשתות שמפניה עולה בסולם, נכנס לתוך הכוס, נשכב על יד החתיכה והתחיל לשתות מה שהוא רוצה, מאיפה שהוא רוצה. שלמה החשמלאי, שקיבל מהענין הזה שריר לא נורמאלי, כבר מתחיל לעלות על הסולם בשביל לטפס על הגביע ולהיכנס בפנים איפה ששוכבת החתיכה בתוך השמפניה, אבל סמי ה”בוסן” אומר לו דיחיל עיונאק יא סולימאן, החפזון מהשטן, בעד הכסף ששילמנו אנחנו יכולים להיות פה עשרים וארבע שעות, מה יש לך למהר, קודם כל תראה מה שיש לראות, ותאמין לי יש עוד הרבה לראות, אחר-כך תחליט איפה אתה מוריד את העוגן שלך. טייב, עוזבים את הנקבה בתוך השמפניה שלה והולכים הלאה אחרי ה”בוסן” שלנו. וככה מגיעים למסעדה. כל דבר פה אורגנאל, גם המסעדה אין שולחנות, אין כסאות. גם כן אין סכינים ואין מזלגות. הבחורות הערומות זה השולחנות וגם כן הצלחות. תאמין לי ששון, שגעון של מסעדה. הקליאנט נשכב על-יד נקבה ערומה ותיכף באות המלצריות הערומות ושמות את האוכל על הבטן של הנקבה ובעוד כל מיני מקומות מתחיקים. וככה שוכב סחבאק ואוכל מהבטן של הנקבה, מלקק את הגלידה, לא יכול להגיד לך מאיפה, אוכל בננה גם כן לא יכול להגיד לך מאיפה. אז מה שלומך ששון? איך הג’מעה? מה נשמע על המדרכה של ג’מילי? עכשיו עונת הברבונייס, בטח עושה לכם זה שגעון של דגים מטוגנים. ואת חנונה רואה לפעמים? יוצאת קבוע עם מישהו? עכשיו אתה בטח רוצה לדעת איך היינו קורעים שם את החיים ב”ארמון האדום”. אז מלבד כל מה שסיפרתי לך יש שם גם ברכת צ’יקוזי. ברכת צ’יקוזי זה ברכה עם מים חמים שיש לה מכונות מה עושות גלים וזרמים וקצף. זה משהו פאנן בזמן שאתה בתוך הצ’יקוזי לבדך, אבל משהו עלא כייף-כייפאק שכשהברכה מלאה גם בחתיכות ערומות שהגלים מעיפים עליך והן צוחקות מהמים שמדגדגים להן בכל מיני מקומות. וכל הזמן הן צועקות שלום לך אדוני המלך. תאמין לי ששון, ראיתי כבר קצת מקומות בחיים שלי, כזה מקום עוד לא ראיתי. כבר אמרתי לך שבתוך הבית הזה, מלבד כל הדברים, יש נהר ויש גשר. טבעי שלקראת יום הזיכרון אנחנו מדברים יותר על חללי צה”ל, קדושי עליון שנהרגו במלחמות ישראל. ביום הזיכרון מכבדים את זכר הנופלים, אבל מה עם זכר נופלי הנפש? הם מהלכים בינינו מתים-חיים, סוחבים על הגב פק”ל כבד של טראומה נצחית, ומרגישים ננטשים על ידי הממסד שבתום הקרבות, גלגל אותם מהמדרגות, וטרק אחריהם את הדלת בבושת פנים. מחלקת “בנפשנו” של הידברות, שנפתחה לאחרונה כדי לשמוע באמת את קול זעקתם של גיבורי ישראל, עוזרת לגיבורים האלו בדרכים רבות, ומספקת לנו אשנב צר רק כדי להציץ אל תוך התהום שבה שקועים הלומי קרב רבים מדי. הנה חלק מהחוויות הקשות והמקרים שהגיעו אל המחלקה. “יש ילדים רבים שלא אוהבים את יום העצמאות. החוויות שנצרבו להם בנשמה הן של אבא שנטרף מרוב חרדה, משתגע בבית ויוצא מכלל שליטה, כי רעש הזיקוקים מחזיר אותו לטראומת הכאוס של הקרב האחרון שממנו הנפש שלו לא שבה. מסיבות יום הולדת יכולות להיגמר לא טוב. לפעמים אמא היא זו שעושה קידוש בליל שבת, אבא ואמא רבים כל הזמן כי העצבים של אבא חשופים, ואמא מנסה להבין אותו, לא תמיד מצליחה, ושניהם כבר עמוק בתוך ייאוש”, מספרים לנו במחלקת “בנפשנו” על שגרת חייהם המסויטת של משפחות הלומי הקרב. כשאבא הלום קרב אכול רגשות אשם על הנפש הפצועה של ילדיו איך אפשר לחיות חיי משפחה ככה? “קשה ביותר עד בלתי אפשרי. האם אפשר באמת לתאר איך ילדים נולדים וחיים לתוך מציאות שבה הם עצמם נתונים במארב? הם הולכים בבית על קצות האצבעות, לא יכולים לשחק משחקים רועשים, וחוששים שאבא שוב יתפרץ עליהם בלי סיבה. שמעתי על משפחה שבה האישה והילדים מפחדים שהטוסטר לא יעלה ריח שרוף, אחרת אבא נזכר בריחות הקרב, ומאבד שליטה. יש ילדים שאפילו לא יכולים לריב עם אחיהם, מהפחד המשתק שאבא יצרח שוב בלי פרופורציה. ילדים רבים של הלומי קרב מאובחנים בעצמם כפוסט טראומטיים, וזה כאב לב כפול ומכופל, כי האבות אוהבים את ילדיהם, והם אכולי רגשות אשם יום יום, כי נפשם הרכה של ילדיהם פצועה קשה. אין לאף אחד דרך לחבוש לילדים האלה את הלב ולרפא את נפשם כאילו לא נפגעה מעולם”, מתארים במחלקה את תמונת המצב החמורה הזו. אחד המקרים שהשאירו אותנו חנוקים מדמעות היה המקרה המזעזע של אב אוהב, לוחם דובדבן לשעבר, , וניסה 6 שמרוב דריכות ומתח רב, התנפל על בנו בן הלחנוק אותו כאילו שהוא חונק את האויב ש”ארב” לו. “הרסתי לך מספיק את החיים” – על הלום קרב שלא רוצה לספר לאמו למה הוא שוב בוכה “האב ניסה לחנוק את בנו שרק העיר אותו בלילה. האב לא פושע. הוא פשוט הלום קרב מבועת. הבן, בתמימותו, בסך הכל העיר את אבא שלו, כמו שכל ילד רגיל מעיר את אבא בלילה. האמא ניסתה להרגיע את הילד, אבל הצלקת בנפשם של כולם, וגם של כולנו – נשארה. אנחנו לא יכולים להמשיך לתת למצבים כאלו לקרות. חייבים לעזור למשפחות האלו בבהילות”. תחושת האשמה של הלומי קרב כלפי בני משפותיהם לא פוסחת גם על הלומי קרב צעירים ולא צעירים, שנותרו ברווקותם, גרים אצל ההורים, ופשוט לא מצליחים לתפקד. “סיפרה לנו אמא של הלום קרב, שבנה ניתק קשר עם העולם החיצון, ורק היא מתווכת בינו לבין הסביבה. באחת הפעמים היא שמעה צרחות בכי מהחדר שלו, וכשהיא ניגשה לשאול אותו מה קרה לו, הוא ענה לה שהוא הרס לה מספיק את החיים, אז אין צורך שהיא תדע למה הוא בוכה הפעם”. הסטטיסטיקות מראות כי הלומי קרב רבים מתגרשים, חיים בחובות ולא מצליחים לחזור לחיי חברה שמתקרבים אפילו לתקינים. צו הרחקה מהביטוח הלאומי, אגף השיקום וארגון נכי צה”ל “הכרנו במחלקה הלום קרב שאשתו התגרשה ממנו, וילדיו לא בקשר איתו מרוב שהיחסים ביניהם היו נפיצים וטעונים כל כך. זו היתה ממש מלחמה שניה שהוא עבר שם, בחיי משפחתו. האיש האומלל הזה חי כמו ערירי ממש. מבחינה גופנית ונפשית הוא לא מסוגל להתקלח, הבית מצחין, אין מי שיכין לו אוכל והוא אוכל לרוב מקופסאות שימורים. “כשפנינו אליו הוא אמר לנו ששבועיים הוא לא דיבר עם נפש חיה. מהשיחה איתו התברר שבגלל סימפטומים חריפים של פוסט טראומה, שכוללים התפרצויות זעם בתדירות גבוהה, צעקות לכל עבר שנובעות מתחושת אכזבה, תסכול וייאוש, הוא אפילו קיבל צו הרחקה מהביטוח לאומי, מאגף השיקום ומארגון נכי צה”ל. הוא כבר עבר את סף קצה גבול היכולת שלו. איך הוא יוכל לקבל עזרה עכשיו, על משהו שקרה על לא עוול בכפו?”. למרות הרצון הכן והטוב שלכם במחלקה, נתקלתם בתגובות של חשדנות? “ודאי. ממש בתחילה, חלק מהלומי הקרב ובני המשפחה שלהם הפנו את הכעס דווקא כלפינו, אף על פי שרק נוצר קשר ראשוני. שמענו מהם מילים קשות, ולא הבנו מדוע, הרי רק התחלנו תהליך, והם לא מכירים אותנו עדיין”. “הם מרגישים שהממסד נטש אותם בקרב” “במילים אחרות, הם פרקו עלינו הררים של תסכול בן שנים רבות. ברוך ה’, יש לנו כוח לשאת בנטל הזה. אנחנו מבינים שזה שלב טבעי עד שהם נותנים בנו אמון. אחרי הכל, הם עברו משהו שלעולם לא נבין, והמלחמה שלהם עדיין לא נגמרה, כי הם פשוט מרגישים שהממסד נטש אותם בקרב על החזרה לחיי חברה תקינים”. איך בכל זאת אתם מצליחים לשפר את מצבם? “צריך להתחיל ממשהו. הרי כשמצילים מישהו מטביעה, קודם כל מושיטים יד, ואחר כך ממשיכים בצעדים נוספים. במקרה של האדם שעליו סיפרנו, מתנדב מטעם המחלקה מגיע אליו לארח לו לחברה, מלווה אותו לסידורים שונים, מטייל איתו בחוץ, ונציגה נוספת של מחלקת ‘בנפשנו’ מתקשרת כדי לבדוק במה עוד נוכל לעזור. קישרנו אותו עם שני אנשי מקצוע שיעזרו לו בתחומים שבהם קשה לו במיוחד, ואנחנו גם מטפלים בעיקול חשבון הבנק שלו מול רשות האכיפה והגביה”. לצד עזרה ממתנדבים שיארחו לחברה, ולצד מתן סיוע בביורוקרטיה המתישה, ארגון כנסים, ימי עיון וסדנאות שיקומיות, מחלקת ‘בנפשנו’ מציעה עזרה גם על ידי שבתות נופש משפחתיות ללא תמורה. התקווה האמיתית היא הכוח של עם ישראל “מספיק לנו לראות את החיוך של הלומי הקרב ושל בני משפחותיהם. גם שיחות חיזוק רוחני עוזרות להם להרים את הראש, והם אפילו מופנים לקבוצות תמיכה שיתנו להם הרגשה שהם באמת לא לבד. “תפעול כל מערך הענק הזה הוא לא פשוט כלל ועיקר. הרי משאבי הממסד גדולים מאוד, ואנחנו לא יכולים להשתוות בכלל למדינה. אדרבא, הלומי הקרב ובני המשפחה שלהם מיואשים מהממסד, אבל התקווה האמיתית היא הכוח של הנשמה והלב של עם ישראל. הערבות ההדדית של כל אחד ואחת מאיתנו כלפי אותם גיבורים היא חובה קדושה וזכות עולמים, ולכן, ערב יום הזיכרון ה’תשפ”ג, אנחנו מבקשים מעם ישראל שיעזרו לנו לשים סוף לעוול הנורא הזה, פעם אחת ולתמיד”. IT'S NEVER TOO LATE ! If you are a Jewish male, who did not have the privilege to be circumcised, now is your chance. Brit Yosef Yitzchak Will arrange your “Brit”. Brit Milah for infants Performed by experienced Mohel. Circumcisions for kids & adults Performed by expert Mohel with a Doctor in modern hospital setting. Please contact us: 305-861-2748 (Brit) 877-BRIT MILAH (274-8645) E-mail: Daniel@brityy.org מוקדש איתן יפת הגדול מכולם מאת: יוסי מלמד סיפורי בלשות ישראליים ילדה מבית טוב - חלק ב' “מאז שאחותה דברה איתה הטלפון שלה כבוי ומגיע ישר למענה הקולי, אנחנו כבר ממש משתגעים כאן. התקשרנו למשטרה אצלכם אבל, אנחנו לא מבינים מה הם אומרים לנו והם לא ממש מבינים מה אנחנו רוצים מהם. ובמקרה חברה טובה שלי שמעה עליך והחלטנו להיתקשר לראות אם אתה יכול למצוא אותה. אנחנו נשלם כמובן .” “כמובן ..” עניתי בחיוך, “אבל קודם תגידי לי איזה פרטים יש לך על ג’ורדן החבר שלה ומה מספר הטלפון שלה?.” לאחר שסיכמתי עם האימא המודאגת (בצדק יש לומר) וקבלתי את הפרטים שהיו בידה חיפשתי מהיכן להתחיל. בתחילה הרצנו את שמו של ג’ורדן במערכת גילינו ששם כמו שלו יש מאות רבות ללא תאריך לידה או עוד פרטים להצלבה אין סיכוי. קבלתי מהמשפחה תמונה ישנה מתחילת דרכם של ג’ורדן ודניאלה לפני שנתיים, וברקע התמונה היה בית חד קומה ורכב אדום, הרקע היה מטושטש אבל למזלנו מספר הרכב היה שם בחלקו הגדול אם כי לא היה ניתן לזהות אותו. עיבדנו את התמונה בתוכנה מיוחדת לשיפור האיכות ותוך שעות עלינו על מספר רכב מלא. הרכב היה שייך לאדם מבוגר המתגורר במיאמי. הייתה לנו כתובת להתחיל וזה כבר משהו. הגענו לכתובת בשכונה לא מהמפוארות של מיאמי אבל שכונה ממוצעת. ניגשתי אל דלת הבית, נקישה קלה ועוד לפניה נפתחה הדלת לרווחה ואדם מזוקן במראה מאיים שואל לרצוני. “שלום, אני חוקר פרטי” אני אומר לו כשאני מציג לו תעודה מזהה “ואני מחפש את ג’ורדן ...” “ג’ורדן ...אין כאן ג’ורדן ... לך מכאן!!!”. האיש הקשוח ממהר לסגור את דלת הרשת ולאחריה את דלת הבית שאני מספיק בשנייה האחרונה לשלוף את התמונה בו מופיע ג’ורדן “הנה זה הוא” אני מצביע על התמונה הדלת נפתחת שוב, האיש מביט אלי במבט ספק זועם ספק מאיים. “זה הבן של השכנים.” אומר כשהוא מצביע אל הבית לימינו. “אני מצטער על ההתנהגות שלי חשבתי שגרושתי שלחה אותך”, “זה בסדר” אני עונה לו בחיוך “אני רגיל ליחס כזה, בכל אופן תודה רבה...” “רגע”, אני מנצל את החיוך שנסוך על פניו של האיש הזועם/מאיים. “אולי ראית את הבחורה שבתמונה?”. “כן, ראיתי אבל כדי שתדבר עם אמו היא בית עכשיו.” הוא אומר לאחר שהוא מצביע על פורד אקספלורר ישנה החונה בחנייה. אני ניגש לדלת של הבית הסמוך מוכן כבר להכל. אבל אז אני מחליט ממש ברגע האחרון לחזור לרכב לעשות שעורי בית לפני. אני מתקשר לשרד עם הפרטים החדשים לבירור ולאחר חצי שעה אני מקבל תמונה כללית על הבחור שלנו ג’ורדן, עברו, חייו ואולי גם עתידו והתמונה מדאיגה. תמונות יפואיות מאת: מנחם תלמי מוסיי וחנונה זוג מהשמיים "האב ניסה לחנוק את בנו שרק העיר אותו בלילה. האב לא פושע. הוא פשוט הלום קרב מבועת" 8 מתוך 6 חלק מאת: הידברות הם טובעים ברגשות אשם על ש"הרסו" למשפחתם את החיים, מורישים טראומות לילדיהם, ורובם מתגרשים וחיים בחובות. "האישה והילדים מפחדים שהטוסטר לא יעלה ריח שרוף, אחרת אבא מאבד שליטה". מקבץ עצוב מחייהם של הלומי הקרב ובני משפחותיהם הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים
RkJQdWJsaXNoZXIy MTE4MzQ0Mg==