IsraPost - 770

ו' תמוז התשע"א 7/8/2011 28 B&W - 28 ב ימינו, עם אחוזי גירושין גבוהים בהרבה מדורות עברו, ישנם משפחות רבות המורכבות מאב או אם חורגים. יהודית קרבל ייעצה לזוג שכזה כיצד להצליח לנהל חיים משותפים לצד שמירה על גבולות.( ליאור ורונית נשואים מזה ארבע שנים. אלה נישואיו השניים של ליאור, המבוגר מרונית בעשר שנים. יש לו משמורת משותפת על שתי בנותיו בגיל העשרה מנישואיו הראשונים. עבור רונית אלו הן נישואיה הראשונים. היא הייתה כשפגשה את ליאור. יחד יש להם ילד 38 בת קטן בן שלוש. כשרונית וליאור הגיעו לייעוץ, שניהם היו מאוד מתוסכלים. ליאור התרגז על כך שרונית – לא זו בלבד שלא יצרה קשר עם בנותיו, אלא להפך, הסתכסכה אתן ללא הרף. רונית, לעומת זאת, רתחה על כך שהיא ”מספר שלוש“ )כפי שהיא קראה לזה( בחייו של ליאור. היא הרגישה שבנותיו והקריירה שלו יותר חשובות לו ממנה-עצמה. ככל שהתקדם תהליך הייעוץ, התברר לנו כי ליאור ורונית הגיעו לנישואין עם ציפיות שונות מאוד. החלום שלהם על מערכת יחסים שקטה, רגועה והמתאפיינת בשיתוף פעולה היה בבחינת חלום בלבד. ליאור בילה פרקי זמן הולכים וגדלים הרחק מרונית ומבנם הקטן. אפילו בימים בהם הם היו אמורים לבלות יחדיו, לעתים תכופות הוא היה ”פנוי להובלה“ עבור בנותיו – לקחת אותם לחוגי בית או לכל מקום אחר על פי בקשתן. רונית נדהמה עד כמה הוא מסרב להציב גבולות כלשהם לבנותיו והוא הלך והתרחק ממנה ומבנם. היא הרגישה בודדה ומפוחדת. היא חשה מרוחקת מכל מה שהיה קרוב אליה ויקר ללבה. ככל שהתקדם תהליך הייעוץ, נעשו ליאור ורונית מודעים יותר למציאות של חייהם. ( ליאור 1 למעשה, היו שלוש משפחות בתמונה: ( רונית ובנה. 3 ( ליאור ורונית ובנם, ו- 2 ובנותיו, התבוננו יחד במציאות וניסינו למצוא היכן יכולים ליאור ורונית לתפקד כזוג – בלי מתח. רונית הבינה, שבניסיונה להיות אם לבנותיו של ליאור, היא חרגה מן הגבולות שלה. מערכת היחסים שלהן עם אביהן, המרחב האישי שלהן בבית – אלה היו דברים שבינן לבין אביהן. רונית הייתה צריכה ”לצאת“ דווקא מן התמונה בהקשר זה. היא לא הייתה צריכה לנסות למלא את תפקיד ה“אמא“ שלהן בכל דרך, לא לכפות עליהן משמעת וסדר, לא להתערב בענייניהן ולא לקחת באופן אישי את התרעומת שהן חשות כלפיה. )סיפורים על ”אמהות חורגות רעות“ אינן רק סיפורי מעשיות, אלא תכופות, מדובר בכאב ומצוקה הנובעים מציפיות ומגבולות חלשים(. ליאור הבין אף הוא, שרונית לא צריכה להיות ”פנויה להובלה“ עבור הבנות – מן הבחינה של תביעותיהן לארוחות מסוימות, להכנת האוכל שלקחו לבית הספר, ואפילו לעשיית הכביסה שלהן. הן היו מבוגרות מספיק כדי לקחת אחריות ולא למתוח כל הזמן ביקורת על רונית על מה שהיא עושה או לא עושה עבורן. מבחינת מערכת היחסים שלהם, רונית וליאור הסכימו להקצות זמן שיהיה מוקדש לשניהם בלבד. הם היו זקוקים לטפח את מערכת היחסים שלהם ולהתמקד בתחומי העניין המשותפים שלהם ועל המעלות והתכונות החזקות שחיברו ביניהם. תלותה של רונית בליאור ”לעשות אותה מאושרת“ בסביבתה החדשה, הייתה אתגר קשה נוסף שעמו היה עליה להתמודד. רונית ”חיכתה“ שנים רבות וארוכות ל“אביר על הסוס“ שיבוא ויציל אותה מבדידותה ומרגשות הנחיתות שלה. אותו דפוס שב ועלה כעת, אף שבנסיבות שונות מאוד. רונית הייתה מוכנה להפסיק ”לחכות“ לליאור, ובמקום זאת נעשתה מעורבת בכמה פרויקטים והחלה לעבוד על קשריה בקהילה ועל מציאת ידידות משלה. היא פיתחה ”גישה של הכרת תודה“. הנה היא – נשואה, ויש לה בן! היא נוכחה לראות, שביכולתה למצוא אושר בסיטואציה הנוכחית שלה, אפילו אם זו אינה תואמת את חלומותיה הכמוסים. היא חדלה להשוות את מצבה לזה של חברותיה – דבר שרק יצר אצלה קנאה הולכת וגוברת. כאשר היא ראתה לפניה יותר אפשרויות בחירה, היא החלה להרגיש פחות כ“קורבן“ ויותר כ“מנצחת“. כאשר היא הבינה כיצד היא מסוגלת לקחת אחריות לכך שמחשבותיה, דיבורה ומעשיה יהיו חיוביים, הלכה והתחזקה ההערכה העצמית שלה. עבדנו יחד על מציאת אלטרנטיבות למעורבותה עם בנותיו של ליאור. היא חדלה לנסות לתפקד כאמן של הבנות, ובמקום זאת עשתה החלטות יותר מציאותיות ביחס לזמנים שבהם נכון להיות מעורבת בחייהן ולזמנים שבהם עליה לפנות להן את המרחב. כאשר ציפיותיה הגיעו לרמה מציאותית יותר, ורונית עברה למצב שבו היא הרגישה יותר עוצמה אישית, פחת המתח בבית באורח ניכר. היא גילתה שליאור החל לבלות יותר זמן עם בנו הקטן, וכי מיוזמתו שלו )ולא בשל הנדנודים שלה( הם יצרו כעת חוויות משפחתיות נעימות יותר. בכל פעם שהתרחשה נסיגה, ורונית הרגישה )זה קרה מפעם לפעם(, היא 3 שהיא מספר כבר לא ראתה את הסיטואציה כחסרת תקווה, אלא כ“הרגל ישן“ זמני שעורר ”רגשות נושנים“ – אך ששב וחלף עד מהרה, כשהיא גילתה דרכים בריאות יותר להתמודד עם הסיטואציה. על משפחות מעורבות: מאמר עבור אמהות חורגות מאת: יהודית כרמל

RkJQdWJsaXNoZXIy MTE4MzQ0Mg==