IsraPost - 1337

י"ט אייר ה'תשפ"ב 5/20/2022 17 B&W - 17 חיוך קל ריחף על פניו הקשות. "תוציאו את הישראלית מהתא!", הוא קרא לשוטרים סביבו. "אל תחזרו לפה אף פעם!". חני ליפשיץ בסיפור חדש מקטמנדו על השבת שהצילה מאת: סאם זיברט מאת: הידברות סיפורי בלשות ישראליים העצמה נשית "הקב"ה שומר על כולם": השבת שהצילה את הצעירה שהסתבכה בקטמנדו אין לו מושג למה הוא עשה את זה. עד כמה שזה לא באמת שינה לו, בשלב הזה של החיים שלו איתה, זה כאילו קרץ אליו לבוא ולהציץ בפנים. הוא יודע שהוא ממילא בישורת האחרונה של תיק הגירושין שלו, וכבר יש הסכמות על רוב מרכיבי הגט. בהחלט יתכן שהיה לי חלק לא קטן בזה, והגברתי את סקרנותו. פשוט לא יכולתי לעמוד מנגד. גם ככה ריחמתי עליו, כאשר סיפר לי את סיפורו. אחיקם התקרב אל השולחן ולקח את הסלולארי שלה לידו. זה החל כשלוש שנים קודם לכן, זמן קצר לאחר שנורית הצטרפה אל שיעורי העצמה נשית באזור מגוריה. עד כמה שזה בטוח צעד טוב, היו לזה תופעות לוואי. הבולטת בהן, הייתה זה שאחיקם הרגיש עם הזמן שנורית מתנשאת עליו. כאילו היא יודעת משהו יותר טוב ממנו. ככל שעברו החודשים, זה רק החריף, ונורית הוסיפה אמירות קשות כלפיו, וביניהן, שנוצר ביניהם פער שלא ניתן לגשר עליו יותר. לפני שנה היא כבר הודיעה לו על רצונה להתגרש. עד כמה שאחיקם ניסה למנוע זאת, התברר שנורית נחושה בדעתה. בשלב כלשהוא, הוא הבין שאין לו כל ברירה ונכנע לדרישתה. את אחיקם פגשתי במקרה באיזה סמינר עסקי ששנינו השתתפנו בו. מכר משותף חיבר בינינו. כשהבין שאני חוקר פרטי, הרגיש צורך לשתף אותי בסיפור האישי שלו. “כנראה שבאמת לא ניתן לגשר על זה יותר” ניסה לשכנע אותי במנטרה שנורית שכנעה אותו “זה לא שהיא לא אוהבת אותי יותר” המשיך לצטט לי את דבריה “היא רוצה להיות עצמאית ולא תלויה בי, ואחרי הגירושין היא תמשיך לחיות איתי. כדי שזה יהיה מבחירה ולא מכורח. אתה מבין ?!”. הדבר היחידי שהבנתי זה “שמכרו” לו אחלה סיפור. “זאת אומרת שאתם בעצם עדיין זוג, אבל מנהלים מאבק כלשהוא לפירוק השותפות ביניכם, כדי להמשיך ולחיות יחד ?” ניסיתי לבדוק שאני מבין נכון את כוונתו ואחיקם אישר זאת. “ואתה באמת מאמין לזה ?” שאלתי והוא כמו יהודי טוב שאל חזרה “למה ? אתה לא מאמין ?!”. מצבים כאלה מעמידים אותי בדילמה. זה לא באמת שהוא רצה את עזרתי או את חוות הדעת שלי, אלא רק שיתף אותי בדבר. לא ידעתי עד כמה נכון לי להתערב ככה בחייו, ולכן ניסיתי להתנער ממנו. “תשמע, כבר קרו דברים כאלה בעבר. בחיים הכל יכול להיות” אמרתי ונפרדנו. בהפסקת הסמינר לאחר מכן, הוא ניגש אלי שוב. “חשוב לי לדעת למה אתה מאמין” הוא אפילו לא ביקש אלא דרש. האמת, שלא קשה לראות דברים מהצד. זה היתרון של אלה שמתבוננים מחוץ לסיטואציה. הסברתי לאחיקם שכאשר אדם כלשהוא הולך ללימודי העשרה והעצמה, הוא בעצם משפר את מצבו הרגשי למקום גבוה יותר. זאת הסיבה שהולכים לדבר כזה. כשזה עובד ומשתפר, זה לא אמור לפתוח פערים מהסביבה, אלא בדיוק ההיפך. זה גורם לאדם לראות את החיים מנקודת מבט גבוהה ורחבה יותר, ונותן לו יותר יכולת להתעלות מעל לעצמו. מה שזה אומר בפועל, יותר כח, יותר סבלנות, יותר גדולה, יותר אהדה, הבנה ועוד. במצב כזה, היא אמורה הייתה להשתמש בכלים שהיא למדה כדי להעצים את הזוגיות שלה ולא להיפך. הסתכלתי על אחיקם והוא נראה מרותק. “לא חשבתי על זה בצורה כזאת” הגיב. לכן, אם נורית לא השיגה את התוצאה הזאת אז משמע, שאו שהיא לא באמת הלכה לשיעורים כאלה, או שהיא הלכה ולא באמת למדה מזה משהו, או... “או פשוט יש לה מה להסתיר ויש לה מניעים נסתרים”. אחיקם נטה להסכים באופן כללי עם הרעיון אבל לא הצליח לקשור את זה למקרה שלו. “אבל מה האינטרס שלה ?” שאל “ככה או ככה היא תקבל ממני אותו דבר”. זה באמת הגיוני מה שהוא אמר. “בדיוק בגלל זה קוראים לזה נסתר” חייכתי כשאמרתי את זה. פירוק היחסים שלהם לא מסובך בכלל. שניהם יודעים איזה רכוש הם צברו, וכיצד לחלק אותו, ילדיהם גדולים ואין צורך לשלם תשלום מזונות. היא לא דורשת כתובה או פיצויי גירושין “ויחד עם זאת, היא עושה צעד לא הגיוני. היא מנהלת תהליך גירושין שהמטרה שלה היא לא לפרק את המשפחה אלא רק לקבוע את חלוקת הרכוש ?! ואז להמשיך לחיות יחד ?!”. נראה היה שאחיקם מתחיל להבין את רצף הדברים. “מה יכול להניע אותה לצעד כזה ?” שאלתי שוב ולא חיכיתי לתשובה “יש שם משהו שאתה פשוט לא יודע עליו”. שוב נפרדו דרכינו. הפעם ידעתי שזרעתי שם ספקות כלשהן. כחודשיים לאחר מכן שמעתי ממנו שוב. הוא ניצל את העובדה שהיא השאירה את הנייד שלה כשהלכה לעשות ספורט וקרא את הודעותיה. הוא מעולם לא חיטט לה בדברים. הוא קרא שרשרת של הודעות מגבר כלשהוא, וההודעה האחרונה התייחסה לזמן עתיד “אני כבר לא יכולה לחכות ליום חמישי”. אחיקם ידע שבחמישי היא אמורה לנסוע לצפון כדי להשתתף בעוד סמינר העצמה נשית. כעת הוא מבין שאולי זה פיקטיבי. אחיקם נתן לי את מספר הטלפון של הגבר שנורית התכתבה איתו. מהר מאד חשפתי בפניו את פרטיו של הבחור. מעבר לרומן שקרוב לוודאי נתעד ביום חמישי הקרוב, מעניין היה לגלות שהעסק של הבחור הוא לא במקרה אחד הספקים הגדולים במקום העבודה של נורית. מה שאומר שיש בקשר הרומנטי הזה טעם לפגם. “אם תשאל אותי” הוספתי “אני לא אתפלא אם נורית מנצלת את תפקידה לרעה, ומקבלת תמורה כספית כלשהיא ממנו, מה שאומר שיש לה כסף בצד איפשהוא”. זה הדבר היחידי שיכול להסביר למה היא רוצה לחלק כעת רכוש. היא רוצה שהכסף הזה ישאר שלה. אחיקם התקשה לקבל את דבריי, אפילו שמפעם לפעם הוא מגלה עליה עוד ועוד. אחיקם היה אמיץ מספיק כדי לאפשר לי לבדוק זאת עבורו. “עצרו לי את הילדה!”, היא צעקה. ועוד איזו צעקה זאת הייתה. אי אפשר היה לפספס אותה. סעודת שבת בלילה. מאות חברים וחברות יושבים איתנו סביב שולחנות ערוכים. דממה השתררה בין כולם. “מה נעשה?”, היא התמוטטה על הספה. זו הייתה אמא של דניאל. אך לפני שבוע הגיעה לנפאל. שנה וחצי לא ראתה את הבת היחידה שלה. נסעה הכי רחוק מהבית. להסתובב בכפרים של הודו ונפאל. מעניין היה להתבונן באם ובבת יחד. דניאל, ברגליה היחפות ובגדיה המרושלים, שערה הקוצני צבוע בשלל צבעי הקשת. ולעומת זאת ליאורה, אמא שלה, בלבושה המוקפד ושערה המסורק למשעי, עקביה נוקשים על סמטאות קטמנדו. “כמה שהתגעגעתי לילדה הזו שלי”, סיפרה לי ליאורה רק אתמול. “היא כל כך השתנתה מאז שאבא שלה נהרג במהלך שירותו הצבאי. מחפשת את עצמה הכי רחוק שאפשר”, נאנחה. “היית צריכה לראות אותה פעם, לפני שהתפרקנו”, הוסיפה. “המצטיינת של היסודי היא הייתה. כזו שקולה ואחראית. משהו אחר לגמרי”. יכלתי להבין למה היא מתכוונת, אבל אהבתי את דניאל גם ככה. הלב שלי יצא אליה בכל פעם שראיתי איך את העצב שלה היא מנסה להחליף בשחוק וקלות דעת ואת המחשבות הרעות היא מנסה להשתיק בעוד נזם ועוד קעקוע. “אמרתי לה לא להסתובב איתם”, בכתה לנו ליאורה כשחזקי ואני יצאנו איתה אל החצר של בית חב”ד. “למה היא המשיכה?” ידעתי על מה ליאורה מדברת כי גם אני שוחחתי איתה והזהרתי אותה על כך. דניאל נהגה להתחבר עם חבורה של צעירים נפאלים הידועים בסביבה כסוחרי סמים. ניגשים לתיירים ומציעים להם את מרכולתם. דניאל הבטיחה לי שהיא לא מתעסקת בשום דבר שקשור לסחר בסמים. “טוב לי עם החבורה הזו. הם מכבדים אותי וצוחקים מהבדיחות שלי”, אמרה. כל מאמציי לשכנע אותה שמדובר באנשים מסוכנים עלו בתוהו. והנה, באותו יום שישי בערב החליטה המשטרה לפשוט על אזור הטאמל. דניאל נתפסה יחד איתם כאחת מן החבורה. בתיקים שלהם היה חומר רב. כזה שמספיק להכניס בן אדם לעשרות שנים בכלא. אל מול עיניה המבוהלות של אמה הוטחה דניאל אל הקרקע ונלקחה אחר כבוד למעצר. “בבקשה מכם”, התחננה אלינו האמא, “תעשו משהו. תוציאו לי את הילדה שלי. היא כל מה שנשאר לי בעולם הזה”. עיניה הפצועות נקבו את עיניי. *** חזקי נשאר עם האורחים בבית חב”ד, ואני עשיתי את דרכי אל תחנת המעצר. ידעתי שזה עניין של זמן. אני מוכרחה למהר. ברגע שיעבירו את התיק של דניאל לתחנת המשטרה הראשית של קטמנדו, נוכל רק לחלום על לשחרר אותה. גורמים בכירים יהיו מעורבים והם ירצו להראות עד כמה הם חזקים על אותם פרחחים. כבר ראינו אנשים שישבו בכלא עשר שנים ואף יותר ללא משפט. נשכחו מהמערכת. כל הדרך התפללתי שאשא חן וחסד, ושבורא עולם ישים בפי את המילים הנכונות. כבר בכניסה שמעתי אותה מייבבת בבכי מהתא. זועקת לשוטרים שהיא לא קשורה לזה ושרק יוציאו אותה משם. קולה הלך ונשבר. ביקשתי לדבר עם ראג’ו, המפקד הבכיר ביותר שם. הוא זיהה אותי ממקרים קודמים עם ישראלים. בפנים זועמות הוא סיפר לי עד כמה הם עובדים קשה כדי לנקות את האזור מסמים, והבחורה החצופה הזו יחד עם החברים שלה הורסים להם את כל המאמצים. “אני אישית אדאג לכך שהם לא יראו אור יום בשנים הקרובות” הוסיף. החלטתי שלא להתווכח איתו. השנים הרבות בנפאל לימדו אותי לכבד את בעלי השררה. הנהנתי בראשי והסכמתי עם כל מילה שלו. יחד עם זאת סיפרתי לו על דניאל. על אבא שלה שנפל מהמסוק בלילה אפל והשאיר משפחה מרוסקת, ועל דניאל המנסה מאז לשרוד בעולם. ראיתי אט אט איך העיניים שלו מתרככות. “רק בגלל שאני סומך עליכם, אני מוכן לשחרר את שעות ומיד לאחר מכן נמשיך 24 דניאל לבית שלך לאת התהליך. אני סומך עליך שתביאי אותה הנה חזרה מחר בערב. תחתמי לי על הדף הזה”, הוא הושיט לי נייר מצהיב. הבטתי אל תוך עיניו ואמרתי לו שאני לא יכולה אפילו להחזיק את העט ביום כזה. הסברתי לו על המתנה הגדולה ושמה שבת, היום השביעי שבורא עולם נתן לנו. אנחנו שובתים בו לגמרי ולכן אפילו לראג’ו, שהוא חשוב ומכובד עד מאוד בעיניי, אני לא חותמת. כי יש לי את הקדוש ברוך הוא, שהוא גם מעליי וגם מעליו. למעשה הוא מעל כולם. הוא גם שומר על כולם. חשבתי שאני מדמיינת כשראיתי את העיניים שלו נוצצות. חיוך קל ריחף על פניו הקשות. “תוציאו את הישראלית מהתא!”, הוא קרא לשוטרים סביבו. “אל תחזרו לפה אף פעם! ותתפללי לבורא שלך שיתן לי כח לנהל פה את העניינים כמו שצריך”, הוסיף בשקט. “ואם את אומרת שהוא שומר ויש לך כזה קשר חזק איתו, תדברי איתו על כלה לבן שלי. שיקים סוף סוף בית, הילד העצלן הזה”. שעה לאחר מכן ישבנו שוב כולנו יחד סביב שולחן השבת: ליאורה, דניאל, ועוד כל כך הרבה אנשים יפים וטובים. “כי אשמרה שבת קל ישמרני, אות היא לעולמי עד בינו וביני”, שרנו אל פסגות ההרים המושלגים שממול. הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים

RkJQdWJsaXNoZXIy MTQ0OTE=