כ"ח ניסן ה'תשפ"ב 4/29/2022 19 B&W - 19 ☺ רגע נתחיל מהסוף…ואז להתחלה כשהרב הציע שאכתוב את סיפור החזרה בתשובה שלי, הכתיבה הרגישה לי הכי נכונה עבורי… הדרך הארוכה ומלאת חסדים שעברתי, ברחמיו הגמורים של השם, זו דרך שאשמח לחלוק ולשתף שאם אוכל לחזק אפילו במעט, מה טוב חלקי. אז מי אני? נשואה ואם 32 שמי לירן סנאסט, בת לשירה המתוקה בת השנתיים, וכרגע בהריון שני תודה לשם (ניסים ונפלאות בשם חוק התודה, עליו הרחיב בהמשך). , עד אז 26 הסיפור שלי החל בערך בגיל חילונית לגמריי עם מעט מסורת (קידוש בשישי וחגים) וללא זיקה מיוחדת לדת. בבורא עולם תמיד האמנתי, אבל מרחוק רחוק. כילדה, אף פעם לא שמעתי על המילה התבודדות. אף פעם לא ידעתי שבכוחי ויכולתי לפנות לאבא בשבשמיים בתפילה ולהעזר בו, מה שריגש אותי מאוד כששמעתי על כך לראשונה. הרגע מפנה היה כשקיבלתי לידיי את הספר "בגן האמונה" של המחבר הרב שלום ארוש שליט"א, וכבר בדפיו הראשונים הבנתי שקיבלתי אוצר. הספר הפיח בי רוח חיים שהייתה חסרה לי, בערך מהיום שנולדתי. הרגשתי שקיבלתי בוסט של אמת לפנים…מישהו מלמעלה רצה להציל את נשמתי האבודה שמלאה בשאלות קיומיות, בלבולים, טענות, מענות ומה לא…היום אני יודעת, חיפשתי את האמת. רציתי לדעת, מה האמת של העולם הזה? מה התכלית? את הספר לא עזבתי לרגע, בקריאה בו היה לי ברור שהגעתי הביתה. ואני זוכרת שתוך הקריאה התפללתי בתוכי שהטוב הזה לא יגמר, המחבר חייב לכתוב עוד יהלומים! ואכן נכתבו- שעריו בתודה, בגן החוכמה , בשדי היער, חוכמות נשים ועוד) כמובן דאגתי לרכוש את כולם( וכל ספר היה עולם ומלואו עבורי. התחזקתי מאוד מספריו של הרב והבנתי שאלו ספרים משני חיים, שמעצם הקריאה משהו בי משתנה, שאם רק אקח את דבריו לעבודה אישית- אזכה לחיים חדשים, לגן עדן ממש. קראתי בשקיקה את כל ספריו, הוצפתי ברגשות שמחה, אורות של תקווה ואמונה בבורא הטוב והמטיב, והחזרה בתשובה נראתה מתוקה מתמיד.הרגשתי לראשונה בחיי, שיש מי שמקבל אותי כמו שאני, שאבא שבשמיים רוצה בתשובה שלי באהבה, בתהליך, ועד שתהליך יושלם- אני מקובלת ואהובה בעיניו. זאת הרגשה מדהימה שאין שנייה לה! התמלאתי שמחה עצומה לקרוא את דבריו של הרב, ובעצם כך זה מתחיל. ההבנה שהשם אוהב אותי כך או כך, נתנה לי כוח לעבוד על מידותיי, ולאט לאט גם לקבל על עצמי מצוות ומעשים טובים, להתרחק מהרע, לדעת את מקו מי ולהבין שעוד אפול מאתיים פעם. אבל זה בסדר כי השם איתי, נעשה את זה יד ביד, באהבה. בתקופה שבה רק התחלתי להתחזק, השם ריחם עלי שאגיע לתלמידי ברסלב שיחזקו ויעזרו בזמנים קשים, וזה הזמן להוקיר תודה לרב יונתן בלאיש שממנו זכינו להרבה חיזוקי אמונה ועזרה שהגיעה בהשגחה פרטית ממש! וכך מאישה צעירה שהייתה רחוקה בתכלית, פתאום הרגשתי איך אהבת השם עושה בי שינויים רבים ולטובה, והכל- בשם אהבה. חזרה בתשובה כזאת הופכת הכל ליותר קל. יש כוח חזק יותר מאהבה בעולמינו? חשוב לי להדגיש, אין מדובר בדרך קלה ללא מכשולים, ללא עליות וירידות, נפילות ומשברי אמונה…חוויתי הכל ואני עדיין חוו ה, למדתי שכחלק מהעלייה ברוחניות צריך ליפול ולקום, וללמוד לקבל את עצמנו גם שם, שאנחנו למטה. לדעת את יצרנו ומקומנו, ועדיין עובדת על זה יום ביומו. יש מורכבות גדולה בתהליך, לפחות כך אצלי. אבל אהבה מנצחת הכל, והיא זו שבזכותה לא חזרתי אחורה, רק הלכתי והתקדמתי, תודה למלך מלכי המלכים שהכל שלו והכל ממנו. על הישועות, המתנות והחסדים לאורך הדרך- על זה יש לי הרבה לכתוב, אפילו אגיד שבלי סוף…כמה טוב השם. כבר אמרתם תודה לבורא עולם היום? מאת: צוות ישראפוסט תהליך החזרה בתשובה שלי העין שלא ראתה.. לאמא שלי הייתה רק עין אחת, שנאתי אותה, היא הייתה כזו מבוכה עבורי. היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית. היה יום אחד במהלך בית הספר שבו אמא שלי באה לבקר אותי, הייתי כל כך מובך, איך היא עשתה לי את זה? התעלמתי ממנה זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם. יום למחרת אחד מילדיי הכיתה צחק "אאא לאמא שלך יש רק עין אחת". רציתי לקבור את עצמי רק רציתי שאמא שלי תעלם. כשבאתי הביתה התעמתתי איתה ואמרתי "אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת למה שלא תמותי וזהו.." אמא שלי לא הגיבה. לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי, כי הייתי מלא זעם הייתי עיוור לרגשות שלה. כל מה שרציתי היה לצאת מן הבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה. אז למדתי קשה וקיבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור. הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי. יום אחד אמא שלי באה לבקר אותי, היא לא ראתה אותי שנים ולא ראתה כלל את הנכדים שלה. היא עמדה ליד הדלת והילדים צחקו עליה. אני צעקתי עליה "איך את מעזה לבוא לפה ולהפחיד את הילדים שלי? לכי מכאן עכשיו". לנוכח מה שאמרתי אמא שלי הגיבה "אני מצטערת בטח קיבלתי כתובת שגויה". ונעלמה. אחרי תקופת רגיעה הגיע לבית שלי בסינגפור מכתב לנשף מחזור. אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים. אחרי הנשף הלכתי לבית של אמא שלי מתוך סקרנות, השכנה אמרה לי שהיא מתה. לא הזלתי דמעה. נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה: "בני היקר, אני חושבת עליך כל הזמן. אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים. שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף, אבל כניראה שלא אוכל לראות אותך. אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה גדולה בילדות. אבל תבין, כשהיית ילד קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ועקרו לך עין. בתור אמא שלך לא יכולתי לסבול את המחשבה שתגדל עם עין אחת, אז נתתי לך את עין משלי. כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם במקומי, עם העין הזאת. עם הרבה אהבה, אמא" תלמדו להעריך את אמא שלכם יותר מכל דבר בעולם מאת: צוות ישראפוסט הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים הקלק על שם העסק או כותרת כתבה לפרטים נוספים
RkJQdWJsaXNoZXIy MTQ0OTE=