דלית וצור נישאו לפני חמש שנים. הם הכירו כשניגשה לראיון עבודה במשרד הבטחון, שם עבד צור. לאחר מספר חודשים בודדים, הם מיסדו את הקשר. דלית מעולם לא התערבה בפעילותו הבטחונית, רק ידעה שהוא עובד שם. לפני כשנתיים, צור החל עם משימות מבצעיות בחו”ל ודליה לא ידעה לספר פרטים על כך. צור תמיד היה מספר משהו מעורפל.
לפגישה איתי הגיעה עם אביה. לבדה היא לא היתה מעזה. “קרה לנו דבר מוזר” סיפר אביה. חודש קודם לכן, צור נסע למשימה. “אנחנו כרגיל, לא ידענו לאן” המשיך “אך באותו סוף שבוע היה הפיגוע הנורא ההוא בדולפינריום”. אביה הסביר כשנודע להם על הפיגוע, נצמדו אל המרקע, כמו יתר עם ישראל, כדי לעקוב אחר ההתרחשויות, ופתאום הם ראו אותו, את צור. “הוא עזר שם לחלץ אחרים”. “אז ?!” סירבתי לקבל את החלק המוזר “יתכן והוא אמר שהוא היה בחו”ל ובכל זאת פעילותו היתה בארץ, אז מה ?!”. “אמרתי לך ?!” גערה דלית באביה. אביה היה עקשן ממנה והמשיך להסביר כי צור נוהג להתקשר אליה פעם פעמיים בכל נסיעה שלו. דלית מזהה שהשיחה ממנו כאשר היא רואה על צג הנייד שלה את הספרות 001201 שמעידות על שיחה בינלאומית. “שעתיים לפני הפיגוע הוא התקשר אליה מחו”ל”. אמר האב “שעתיים בלבד”. כשצור חזר הביתה מאותו סוף שבוע, דלית שאלה אותו על הפיגוע, אולם הוא הכחיש שהיה שם. “בטח ראית מישהו דומה לי” טען. היא האמינה לו אך אביה, לעומת זאת, חשב שיש לו משהו להסתיר.
“הוא מביא מתנות כשהוא חוזר?” שאלתי ודלית סיפרה כי בדר”כ הוא מביא בושם או סיגריות. “רואים שהסיגריות מחו”ל” הסבירה “אין עליהם את התוית של המכס”. “מקרה מורכב” חשבתי לעצמי והתקשיתי לאמץ לעצמי דרך פעולה. לא היה בכוונתי להזדנב אחר איש שרות בתפקיד ועוד בארץ אחרת. לאחר מחשבה ארוכה הסכמתי להתחקות אחריו בנסיעתו הבאה, אך בתנאי שברגע שנראה קשר לפעילות בטחונית כלשהיא, אנחנו נעלמים.
חיכינו להזדמנות הקרובה והיא הגיעה כעבור שבועיים. בערבו של יום חמישי המתנו תחת דירתו. בשעה חמש זיהינו אותו לראשונה כשהמתין בצד הדרך. כעבור דקותיים אספה אותו מונית. הם עזבו את העיר פתח תקוה לכוון נמל התעופה בן גוריון ואנחנו בעקבותם. לפתע הם נעלמו לנו מזוית העין ליד אחד המושבים. “הוא נכנס למגשימים” דיווח החוקר שהיה איתי במכשיר הקשר “אני עליו”. המונית הגיע סמוך לאחד הבתים, צור ירד מהמונית, ונבלע בתוך הבית. אנחנו התמקמנו לתצפית.
חיכינו שעה קלה כשלפתע הגיח רכב מחנית הבית. הנהג היה צור ולידו ישבה בלונדינית בת גילו. הם עזבו את המושב אך לא פנו לכוון שדה התעופה אלא לכוון השני. בצומת ירקון הם נסעו עד כביש החוף ומשם צפונה. הם נכנסו לחיפה וצור עצר את הרכב ברחוב ההסתדרות. הוא ירד מהרכב וחצה את הכביש לכוון אחד הדוכנים. הוא חזר לרכב לאחר מספר רגעים כשהוא נושא שני פאקטים של סיגריות. חייכתי לעצמי והמשכנו בנסיעה. הם נסעו עד צומת כברי ונכנסו לאחד המושבים. בזהירות נסענו אחריהם עד שזיהינו את מיקום הצימר אליו נכנסו צור והבלונדינית.
עדכנתי את דלית ואביה. גיא החוקר נשאר לשמור על הצימר ואני חיפשתי לנו מקום לישון. לאחר השעה תשע זיהינו את הרכב יוצא מהמושב ואנחנו קפצנו אל רכבנו. צור והבחורה נכנסו לרחוב הראשי של נהריה ונעצרו ליד פיצריה. הוא חזר לרכב לאחר כמה דקות כשמגש חם בידו. הם המשיכו בנסיעה לראש הנקרה. הוא החנה את הרכב ליד המצפה והם ירדו ברגל לכוון החוף, עם מגש הפיצה. אנחנו נשארנו למעלה וכוונו את המצלמות. צור פרש שמיכה קטנה, הדליק פנס קטן והם נשכבו על השמיכה וטעמו מהפיצה. מיד לאחר מכן שכבו מחובקים אל מול הים ומדי פעם החליפו ביניהם מספר נשיקות. עתה, מעל לכל ספק, היו בידינו ראיות לטיב הקשר בין השניים. לאחר שעה הם חזרו אל הצימר.
למחרת התמקמנו מחדש לתצפית. צור והבחורה בחרו לאכול את ארוחת הבוקר שלהם ברחבת הדשא מול חדרם, ותיעדנו אותם במעשיהם. צור ניצל את ההזדמנות, כשהבחורה נכנסה לרענן את כוסות הקפה שלהם, והתקשר מהנייד שלו. לאחר שניתק את השיחה, דלית התקשרה אלי “הוא כרגע צלצל, זיהיתי שזה מחו”ל” אמרה “אתה בטוח יושב עליו ולא על מישהו אחר ?”.
אחר הצהרים נטשנו את המעקב. כבר היה ברור שענייניו של צור לא היו בטחוניים אלא אישיים, ולכן לא היה טעם להמשיך לאסוף ראיות. מהדרך התקשרתי אל חבר שעובד בחברת תקשורת. נסעתי משם ישר לביתה של דלית, ואביה חיכה לי שם. לאחר שהצגתי להם את צילומי הוידאו, לקחתי את הנייד שלי וחייגתי מספר ארוך. צלצול הסלולארי של דלית נשמע, “שיחה מחו”ל”, היא אמרה, כיוון שזיהתה את הספרות, אך בקו השני הייתי רק אני, זה שיושב מולה. “ניתן לחייג מהארץ למרכזיה בינלאומית, לשלם עבור שירות שיחות ולחייג משם לכל מקום בעולם” הסברתי “כך מזוהה אצלך שיחה מחו”ל”. “ועוד דבר” המשכתי “את הסיגריות הוא מביא לך משוק הימאים בחיפה, לכן הם בלי תוית של המכס”. השארתי את דלית ואביה המומים ולא קינאתי בצור על ההפתעה שמחכה לו בבית כשיחזור “מהמשימה”.
